על ילד הפלא שידע הכל

נקלעתי לאשכול במקרה ובלי להתערב לנושא האשכול, העיר פה אחד הניקים פעם אחר פעם איך יכול להיות אותו ילד גם בב"ב וגם בירושלים והראיה שהיה גם בב"ב לקוחה מהסיפור עם הגה"צ ר' יחזקאל לוינשטיין זצ"ל והתפלאתי על החברים שלא בדקו את הנושא הרי הגר"י לוינשטיין היה גר בתקופה ההיא בירושלים ומכהן כמשגיח בישיבת מיר ואיך הגעת למסקנא זו ועיקר הפליאה על הניק "מיימוני" שמכיר היטב את הביוגרפיה של הנ"ל כפי שרואים כאן וכאן, וצע"ג.

שוב ראיתי בספר שמביא את הסיפור עם הגר"י לוינשטיין זצ"ל ושם כתוב בני ברק וכפי הנראה טעה המחבר בלשונו כפי האמור לעיל, וצ"ע.

איזו סברה,

ווארשווער,

המחבר מצטט ממכתבו של ר' חצקל, לפיו חתנו הרב גינזבורג התגורר "סמוך שתי דירות לאותה משפחה".  הרב גינזבורג בוודאי גר בבני ברק.

או שבאותה תקופה ר' חצקל היה בבני ברק, או שגם בכהנו בירושלים, הייתה לו דירה בבני ברק שהיה פוקד אותה לעתים קרובות, כנאמר במכתב.

הקביעה ש"כפי הנראה המחבר טעה בלשונו" קצת גורפת, בלשון המעטה.

אין זה לשון המחבר, אלא ציטוט ממכתבו של ר' חצקל, המפרט את יחסי השכנות של הילד עם חתנו.

המכתב עצמו, מעורר הרבה מאד מחשבות, על סוג האמונה אותה ביקש ר' חצקל להנחיל ועל הלוגיקה המעניינת, שאם נבדוק הרי אנו מערערים על כל האמונה, עד כדי הגדרת "עצם הרעיון לילך לראות" כ"מוזר לי".

ורשווער

ברוך הבא לפורום!

דבריך על האשכול אינם זכורים לי, ולא היה לי זמן לקרוא הכל שוב. אבל אני יכול להניח את דעתך: איני מכיר כמעט כלל את הביוגרפיה של הר"י לוינשטיין. כתבתי בשעתו על דרך החשיבה שלו לפי מיעוט הבנתי בכתביו והמיוחס לו. אבל איני מכיר פרטים עליו ובמיוחד לא אודות מקום מגוריו וכיוצא בזה.

לגבי עצם ההערה, יתכן מאד שמדובר בסיפור אחד שבמשך הזמן חלים בו שינויים. וכפי שכתבת. יתכן שהמעתיק טועה בהעתקה ויתכן שהרב עצמו יטעה בפרט כלשהו. זה לא נעים לנו אבל זה לא שולל את הסיפור כשלעצמו. לגבי הסיפור כשלעצמו כבר הועלו פה טענות שונות.

העתקת הדף שהבאת היא מעניינת ביותר וטול לך אייקון ירוק (סמל שכבר לא קיים כאן למרבה הצער של שבח והודאה). כפי שציין ייתכן (ברוך השב!), הרב מסתייג מעצם הבדיקה המינימלית ומעדיף לא לבדוק ולהאמין.

יתכן שזה לשיטתו, יתכן שזה מה שרצה להנחיל למקבל המכתב, אבל יתכן גם לראות כאן קו מאפיין של מי שחושש להתבדות. אם הוא מאמין שזה אמיתי, האם יהיה מסוכן לבדוק? אולי הוא  מאמין שהתוצאה תאשר את ההשערה, אבל הוא פוחד להתרגל לבדוק. ושוב, לא בגלל שאינו מאמין בתוצאות אלא בגלל שבדיקה מחייבת לפעמים התמודדות שאין ביד המתבונן לבצע. על כל פנים, הבקשה מעוררת רושם של חולשה וחוסר אמון בדרך, או על כל פנים במי שאמור לצעוד בדרך הזו.

אני מוצא שאני מאריך כאשר כל כוונתי היא למשפט הזה. האם ההמלצה לא לבדוק היא בגלל חוסר אמון בתכנים או במי שאמור להאמין להם, אבל אין לסמוך על המאמינים בגלל עצמם, לא בגלל התוכן?

ומדוע אלו שאמורים להאמין עלולים להיכשל אם הדרך אמיתית?

יש תשובות, ומסתבר שהדיון הזה כבר שייך לאשכול על דרכו של הר"י לוינשטיין.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");