על ילד הפלא שידע הכל

בזבזתי את זמני על קריאת האשכול המשעמם.
הדבר היחיד המעניין שעלה לי מזה הוא הדוגמטיות של אנשים כמו וולנד לומר שאין צורך בכלל לבדוק סיפור שכזה כיוון שברור שהוא לא היה. גם אני מתאר לעצמי שמדובר בקשקוש (או בעכבר שהפך להר), אבל הטענה שאין צורך לבדיקות אמפיריות כי אנחנו יודעים שהדבר בלתי אפשרי היא טענה שחבל מאוד שנטענה. ייתכן שיש משהו שאיננו יודעים, אך בשביל להשתכנע בקיומה של תופעה לא מוכרת אכן צריך ראיות חזקות (מה שאין בענייננו).

יש
אתה צודק שאי אפשר לשלול שום דבר מראש.
אבל צריך במקרה זה יותר מ'הוכחות חזקות'. זוהי לא סתם תופעה לא מוכרת, אלא תופעה שאין לה אצלנו שום שורש. לא במסורת היהודית ולא במקורות היהודיים. מלבד זה, סגנון התופעה שונה מאוד מסגנון הנסים המתוארים במקורותינו.
לכן נראה לי שכדי להאמין לסיפור כזה צריך הוכחות מאוד מיוחדות וחד משמעיות. ברמה שקשה עד בלתי אפשרי להביא כמה עשרות שנים אחרי.

לא תארתי לעצמי כי הדיון הזה עדיין חי אצלנו עד שלפתע ראיתי אותו צף במעלה הרשימה, ואפילו שמי נזכר ל'גנאי', בסוף הדברים, כאחד דוגמטי במחשבתו, אשר במקרה הזה אני שמח בו.

באמת, העניין כולו מבזה את התורה וכל אדם רציני אשר מאמין בה.
מדובר בהמון רב, אנשים פתאים, המחפשים ניסים כדי להשעין עליהם את 'אמונתם' הנבערת. אתם יכולים לפגוש בשכמותם בהילולות ועליות לרגל. תמיד ימצאו שם גם דוכני 'אנשים קדושים' המוכרים בכסף טוב סגולות של רוח הקודש לאותם פתאים. סיפורי מופתים שכאלו, המיועדים לפתאים נבערים מופיעים לרבבות לאורך כל ההיסטוריה, ומפורסמים מאד אלו של הנוצרים אשר פרסמו ספרות ענפה של 'חיי קדושים', אודות הניסים שעשו, או שרידים קדושים שנותרו אחריהם.
סיפורים כאלו מופיעים אצל קבוצה חברתית מסוימת ובהקשר מסוים. איך זה שאף פעם לא הופיע זאטוט שידע על פה את שקספיר, או איזה מאמר של איינטיין, או את המוסיקה של מוצרט. הלא ודאי הוא כי שם, למעלה, מאזינים למוצרט בקשב רב ובהנאה צרופה.
יש אשר התברכו בכושר שכלי נדיר הבא לידי ביטוי בגילויים שונים. כושר כזה מאפשר להם הבנה מעמיקה ויכולת יצירתית באיזה תחום, ואינו מסתכם ביכולת דיקלום טקסט.

קריאת הסיפור בויקיפדיה מלמדת שני דברים בעניין. האחד, רצונם של אנשים לתת תוקף אלהי לטקסט שבידם, ולהוכיח בזה את אמתות אמונתם. אפשר שהטקסט הופך גם אמצעי מאגי לקשר עם האלהים.
העניין השני הוא מדרש בשמו של רבי שמלאי על העובר שמלמדים אותו את כל התורה כולה ועם לידתו מלאך סוטר על פיו ותורתו נשכחת. כאן הבבא סאלי ממלא את תפקיד המלאך. המדרש הזה מתכתב גם עם המדרש בדבר הקב'ה שהביט בתורה וברא את העולם. כל המכיר את אפלטון מיד משייך אליו את שני המדרשים האלו. אלא שאצל אפלטון לסיפור הזה תפקיד מרכזי בשיטה שלו, הן מבחינת תורת ההכרה, הן מבחינה אונטולוגית ויש לו חשיבות רבה גם היום. במדרש מופיע איזה עיבוד פשוט של הסיפור האפלטוני, ללא הקשרו הרעיוני.
עודד

עודד
תוכל להסביר מה ההבדל בינם לבין אנשי קפיצת האמונה של אברהם העברי שבחברתם,מן הסתם, לא תיגעל כל כך?