על ילד הפלא שידע הכל

מעדכנים את המלאך בסילבוס מדי פעם?


גבריאל: "נו, מיכאל, איך היה התלמיד האחרון שלך?"
מיכאל: "תינוק מוכשר, אבל הוסיפו לנו את הב"ח והט"ז לחומר, בקושי הספקתי בגלל שבסוף
הוא יצא בניתוח קיסרי. שמעתי שרוצים להוסיף בשנה הבאה את כל ספרי הרב מרדכי אליהו,
רפאל ואני חושבים להתחיל בשביתה..."

יונתן

איני יכול להתיימר לידיעה בנושא של גלגול מול עיבור ודיבוק בכתבי מקובלי צפת. אבל גם באופן שטחי נראה שמדובר בשתים או שלש תופעות נפרדות.

הגלגול הוא חזרה של הנשמה (או חלקים שלה) לחיים חדשים. איני בא לדון כרגע במקורה (הודי) או בנכונותה (לדעתי ברור שהיא טעות, והמילה "ברור" מעידה שיש כאן מקום למחלוקת ולדיון ארוך), אלא בתוכן האמונה.

הדיבוק הוא חדירה של נשמה שנמלטה מפני המזיקים שרודפים אחריה להענישה.

העיבור הוא השתתפות של חלק נשמה של רב גדול מהעבר בתוך נשמה של אדם חי. כך רח"ו מספר שהאר"י אמר לו שהתעברו בו ואולי בחבריו נשמות של תנאים ואמוראים. (שוב, לדעתי זה מעשה דמיון, אבל אני מצביע על התיאוריה).

לפיכך זה נראה מתאים יותר שמה שנכנס בילד ההוא הוא עיבור, או אולי דיבוק של תלמיד חכם שסרח וברח (אולי בגלל שחטא בגלל שלא האמין בחכמת הנסתר... סמיילי).

***
ביליצר

התיאוריה שכל אדם לומד את "כל התורה" בתוך בטן אמו מופיעה בגמרא. יש שראו בה השפעה של התיאוריה המופיעה בכתבי אפלטון, ואולי נדדה והגיעה עד לארץ ישראל. אפלטון התייחס לשאלה כיצד אנו יכולים לדעת שאנו יודעים משהו (בעיה אפיסטמולוגית = שייכת לתחום פילוסופית ההכרה - שהיא בעיה ללא תשובה עד היום, ואכן מדענים יאמרו שאין אנו יודעים שום דבר בוודאות אלא רק יש לנו הצעות אפשריות שזוכות לאישרורים ואכ"מ). תשובתו של אפלטון היתה שאנו כבר יודעים הכל מזמן קודם אלא ששכחנו, והידיעה היא התעוררות וזכירה של הידוע.

יתכן מאד וכך זה לדעתי שיש כאן התפתחות פנימית במחשבת חכמינו. אמנם השאלות שהמשל הזה בא לענות עליהן פחות ברורות ואפשר להציע כמה חלופות.

בין כך ובין כך, יש להציג את השאלה של יונתן. האם תוכנית הלימודים של העובר ברחם האם אמורה לכלול פרשנויות של התורה, או את התורה שבכתב, או את התורה שקיבל משה בסיני? האם מה שרבי עקיבא חידש לתלמידיו, ומשה לא ידע מאין מקורו (מנחות כט) נכלל בלימוד זה?

וכמובן יש לשאול אם יש לנו כאן יותר מאגדה יפה (או לא יפה..., או מזקת בהשפעתה על תמימים וחלשי הדעת). 

***
כבר כתבתי שאחת השאלות שיש לשאול על סיפורים כגון זה היא: אלו תיאוריות יכולות להסביר את התופעה אם אכן התופעה היתה ונבראה. תופעת המלאך המלמד תורה בבטן שמשום מה לא סטר לילד על סנטרו ולא השכיח ממנו את הלימוד עשויה להיות הסבר, אך היא נתקלת בשאלה של יונתן. האם מאז נכתב השו"ע הוא הפך לחלק מן הלימוד של התינוק? האם זה אומר שהתינוק צריך ללמוד יותר ויותר חומר כפי שהוא נמדד בתוי כתיבה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מקסמן

רק כעת ראיתי את דבריך כי כתבנו כאחד ושלחת טיפה לפני.

התוכל לפרט יותר מה ביררת? הנה כמה שאלות.

א. מה זכרו הילדים לספר על הילד? האם שמעו אותו מדקלם? האם התרשמו שהוא יודע מה הוא אומר? בני כמה היו? 

ב. האם הם מבדילים בין מה שהם זוכרים מנסיונם האישי לבין פרשנויות מאוחרות או אפילו בנות הזמן שנאמרו להם? למשל, האם שמעו מאחרים ש"הילד הזה יודע הכל" או שחוו וראו שממש כל מה שנאמר לו הוא ממשיך ומשלים?

ג. האם הם זוכרים דוגמאות ספציפיות לחזור עליהן? כל פירור של מידע חשוב כאן.

ד. האם היו דברים שהילד נתבקש לחזור והוא לא עשה כן?

לעיל כתבתי שאפשר שהיה לו זכרון פנומנלי לשמיעה, וכל מה ששמע שמקריאים נחקק, ואחר כך נשלף. אבל לפי זה הוא ידע בכתבי הקודש רק מה שהיתה לו הזדמנות לשמוע. ומצד שני הוא היה אמור לזכור גם דברים טפלים שאינם לימוד קודש כלל. האם העובדות הזכורות מאמתות או מפריכות את ההשערה הזו?

כל מה שאתה זוכר מתוך שיחתך עם אותם נערים שגדלו יבורך. עם זאת, חשוב שגם אתה תבדיל בין מסקנות של אותם נערים מבוגרים, אולי אפילו מתוך שאלותיך והנחותיך, לבין נתונים שיש להם, והם העיקר כאן.

(כפי שאומרים בבית המשפט, העד מתבקש לא להציע פרשנות ומסקנות שלו אלא רק מה שראה בעיניו ושמע באזניו. זה מועיל גם להיסטוריון).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לגבי מה מלמדים את הילד במעי אמו, משנ"ב או בן איש חי.
לענ"ד ברור שמלמדים אותו כדרך שמשה רבינו למד את כל התורה כולה. כלומר כללי הסתכלות התורה. באופן מופשט וכללי. ולא פרטים כאלו או אחרים. 
ברור שכל התיאור בגמ' היא משל שמורה על ענינים רוחניים [או פילוסופיים..] ומלמדים אותו כל התורה כולה אין הכוונה שיש שם מלאך קטן עם ספר קטן שמקריא לו, אלא כמ"ש שמדובר על השגה רוחנית כללית בתורה.