על ילד הפלא שידע הכל

בעל,

כך זה נראה כשמקלקלים ווארט ועוד באחר צהרי צום קייצי.

המקור הוא חבר שכאשר שאלתיו האם הוא צם הוא ענה:

בוודאי. אך כדי שאוכל לצום אני חייב לשתות קפה.

הסיפור היה (או לא) בתשעה באב.

מקס,

זה בדיוק נקרא להתמודד...

אלי,

צריך עיון.

בעל,

מדובר במי שלכל השיטות בהלכות כף זכות אין לדונו לכף זכות.

בכל מקרה הוא עבר על האיסור להתלוצץ בתשעה באב לפני הקינות והכשיל כמה אנשים כשרים מישראל במילוי פיהם שחוק בעולם הזה ועוד בההוא יומא.

שותפי,

אני לא מבין את ההתלהבות שלך מאופציית הצע"ג.

כנראה לא הבנת אותי.

אני בסך הכול כתבתי בניסוח משלי את הטיעון של יום כי שום עדות אינה מספקת כדי לבסס את התרחשותו של נס אלא אם העדות היא כזו שלטעון כי היא שקרית יהיה בחזקת נס פלאי עוד יותר מן הדבר שהיא טוענת כי התרחש.

כאשר אתה רואה משהו שלא מסתדר עם הידוע לך, אתה בודק מה מוזר יותר להסיק. שהידע שלך היה מוטעה או שמה שאתה רואה הוא טעות, למרות שאינך יכול להצביע בדיוק מה היא הטעות.

בדרך כלל בנגלה הכוונה היא שדברי החכם עליו מוסבת הקושיה אינם מובנים. זהו ניסוח המשקף את ענוותנותו של המקשה שאינו ממהר לומר על דברי אחרים, בפרט אם הוא מחשיבם, כי טעות המה.