לולא אמונה באלוקים - מדוע לא לרצוח?

ייתכן,
אין אתיאיסט אחד שלא יאמר שהוא מאמין באתיאיזם. הם רק מכחישים זאת (תופעת ההכחשה היא עוד אחד מהמאפיינים של כתות). אבל תחושתי היא שהויכוח הזה מוצה. אני אכן לא מתכוין לכתוב כאן ספר ולהעלות אותו, ובלי זה אתה בהחלט צודק שאין טעם להתווכח על התכנים.
כבר עשיתי זאת פעם אחת, ואני מקווה לעשות זאת באופן שונה בקצרה בוויינט.

שלום

סיבתא_רביא שואל : אני מחפש לדעת בקשר לתקופות הקדומות - האם היו דעות מוכרות של מטריאליזם?

השאלה הנכונה שצריכה להישאל היא: מי ומתי הניחו השקפות לא מטריאליסטיות?

אולי זה ישמע מוזר היום, אבל באמת השקפות על קיום עצמים 'רוחניים'  מנוגדת לשכל הישר כשהוא מתבונן במציאות שלפניו. בעת העתיקה, גם אחר כך, כולם היו מטריאליסטים חוץ מבודדים.  הנה למשל רס'ג התאר את הנפש כ'חומר דק מן הדק', בדיוק כפי שמתארים אותה האטומיסטים למשל. כך גם מתארים האטומיסטים את האלים. האסכולות המטריאליסטיות הגדולות הן האטומיסטים והסטואה.

היתרון המתודי הגדול של המטריאליסטים עד היום הזה בכך שהם נותנים בסיס אחד ואחיד לכל המציאות. אלו שהם אידיאליסטים גמורים, השוללים את החומר צריכים להסביר את המציאות.. אלו האוחזים גם בעולם 'רוחני' וגם בעולם חמרי צריכים להסביר אפשרות הגישור שבין השנים המנוגדים שתהום ביניהם. רעיון מעניין מציג שפינוזה, הרואה בחומר ובנפש שנים מתוך אין סוף התארים של האלהים או הטבע, וכל אחד משקף במלאות את העצם האחד.

על התפתחות התפיסה הבלתי גשמית שמתחילה כמובן ביוון, ראו האשכול 'מונותאיזם ישראלי ומונותיאיזם יווני'. מי שהביא תפיסה זו לשיאה הגדול הוא כמובן אפלטון ביצירת עולם האידאות שלו הנתפס כ'היש' וכ'המציאות' האמתיים.

הנאופלטוניים יבטלו את בעית הגישור האפלטונית בין גשמי והרוחני במה שיצרו רצף אחד שיש בו מדרג אבל אין בו תהום. הבעיה החריפה חוזרת כאשר אריסטו ישוב למרכז הבמה הרעיונית, אחר שנעדר ממנה זמן רב.

עודד

שלום,

ללא אמונה באלהים – מדוע לא לרצוח?

א.

המישור המוסרי כולל בתוכו הבחנה ערכית בין טוב ורע. גנבה ונדבה הם מעשים שבתחום המוסר. הראשון מעשה שלילי, השני חיובי, אבל שניהם נתונים באותו התחום. בעלי חיים הורגים אבל לא מסוגלים לרצוח, כיוון שרצח הוא מעשה שיש לו ערך [שלילי, אבל ערך] במישור המוסרי. בעלי חיים חסרי יכולת השיפוט בין טוב ורע והם מצויים מחוץ למישור המוסרי.

הבחנה זו חשובה מאד מאד.

ב.

גלוי לכל הקוראים כי בני אדם רוצחים. לא רק האיש הפשוט, גם מאמינים גדולים, באלהים או באמונות אחרות, מטיבים לרצוח, והרבה! באמונה, רצח היא תכונה המאפיינת את המין האנושי כמעט כמו הדיבור והשכל.

ג.

כותב סיבתא_רביא: 'לולא אמונה באלוקים המצווה על מותר האדם מן הבהמה ועל איסור רציחת אדם אחר'.

נדמה לי כי טעות אחת גדולה בידו, המונעת ממנו לראות ראשיתו של הפתרון.

האם יכול קין להצטדק ולאמר 'עדיין לא נתנו עשרת הדברות'? האם קין אינו אשם ברצח הבל?

שמירת יום השבת היא צו שמצווה ה'. אף אדם אינו יכול להעלות מדעתו צו שכזה. למה בכלל לשבות? למה ביום השביעי?

'לא תרצח!' איננו צו שנמסר בעשרת הדיברות. זו הכרזה גדולה על צו שמקורו אינו בעשרת הדברות ואינו תלוי כלל במאורע הזה. הצו הזה מחייב יותר משמירת השבת. חייב בה גם סיני וגם אסקימוסי, שמעולם לא נתקלו בתנ'ך ולא שמעו את הדבר הזה.

ד.

אנסה לנסח את השאלה ביתר דיוק. ללא אלהים, - המשמש בסיס אובייקטיבי למציאות מוסר, לדרישה מוסרית, למשפט ולשכר ועונש, - ללא אלהים אין על מה לבסס מוסר והוא אינו קיים כלל.

הבעיה היא איך לבסס מוסר אוביקטיבי שיהיה תקף כלפי כל? או, מאין נובע התוקף של הצו שההכרזה הגדולה מודיעה עליו?

למאמין בתורה הפתרון פשוט. אדם נברא בצלם אלהים. צלם אלהים כולל בתוכו את ההכרזה הגדולה 'לא תרצח!' קין נושא באשמה כי מצויה בו, במהותו האנושית, הכרה מוסרית, ולכן איסור על רצח.

אדם אשר לא שמע על מציאות התורה, או שאינו מקבל אותו עליו, - וזה חשוב ביותר, עניין הקבלה מרצון, - כיצד הוא יכול לבסס דרישת מוסר אוביקטיבית ומחייבת? אם נתרגם את הביטוי 'צלם אלהים' לבטוי 'תבונה', נמצא את ראשיתו של הפתרון משום שתי סיבות. (א) האדם הוא יצור בעל תבונה מעצם הגדרתו [כלומר, תבונה אינה איזו תכונה מקרית שנוספת לאדם זה או אחר, כדרך שמכונית מסוימת נצבעה באדום]. לכן כל הכרותיה אובייקטיביות – חלות על כולם.  (ב) התבונה כופה את הכרותיה על האדם לכן היא מחייבת.

את הצעת תשובה לשאלה זו הציג עמנואל קאנט, והיא אחת מתרומותיו הגדולות לאנושות. כיוון שהשאלה הזו חשובה והפתרון קשה אנסה להציג את תשובתו של קאנט עליה באשכול נפרד: תאור פשוט של תורת המוסר של קאנט.

עודד