לולא אמונה באלוקים - מדוע לא לרצוח?

פרוטגורס, מחילה כי לא ראיתי עד עתה את דבריך.
אנסה לענות בקצרה, אם כי ככל הזכור לי כבר עניתי על כך כבר למעלה.
טענתי הבסיסית היא שבתמונה מטריאליסטית (ולא רק אתיאיסטית) אין מקום לנורמות של מוסר, להבדיל מהתנהגות מוסרית. נורמות מחייבות לא יכולות להתקיים בעולם שכולו חומר. זה ברמה המושגית, עוד לפני השאלה מדוע להיות מחוייב לנורמות כאלה, גם אם הן קיימות.
לאחר מכן אני טוען שבתמונה אתיאיסטית שאינה מטריאליסטית הדבר כנראה גם נכון (אם כי כאן יש לבע"ד לחלוק בדוחק). בתמונה כזו יכול מישהו לטעון שיש נורמות מוסריות (כסוג של יישים), והן מחייבות מעצם קיומן. אלא שזה נראה מוזר לבוא למישהו בטענה מדוע הוא אינו מציית לכמה אידיאות מופשטות שקיימות באיזה מקום.
לעומת זאת, אם מישהו מאמין בקיומו של אלוקים, ההנחה היא שיש מחוייבות לשמוע בקולו. זה לא הכרחי אבל זה בהחלט אפשרי.
אתה כמובן יכול לטעון שלפי זה יכול מישהו לטעון שיש חובה לשמוע בקול קופסת הנעליים שלידי, אבל לי זה נשמע הזוי. לעומת זאת, מושג האלוקים מכיל בתוכו את המחוייבות לשמוע בקולו, מעצם הגדרתו.
ברור שכל מערכת מתחיל מהנחת יסוד כלשהי, ואותה קשה להצדיק. אבל אין זה אומר שניתן לאמץ הנחות כאלה באופן שרירותי. ישנן הנחות סבירות ויש שאינן כאלה.
אם נשמע לך סביר לדבר על זכויות מוקנות לאבנים על חוף הים, מה שכמובן אינו נמנע ברמה הלוגית הצרופה, אז קבל זאת. לי זה נשמע מופרך. לעומת זאת, לדבר על זכויות של בני אדם שמוקנות להם מעצם קיומם לא נשמע מופרך, בעולם שבו יש מקור לזכויות הללו. כמובן שאם המקור הזה היה אומר שיש לאבנים זכויות, הייתי מקבל גם את זה.
בשורה התחתונה, התחושה המוסרית שקיימת בתוכי היא הבסיס לאמונתי באלוקים. מי שמכחיש את זה זה כפיקציה יכול כמובן גם להתכחש אלוקים, אבל לדעתי חובת הראיה עליו (בגלל שהאינטואיציות הראשוניות שלנו הן שיש נורמות ומחוייבויות מוסריות).