קודם נגדיר את השאלה: אדם רואה שיש לו תועלת מלרצוח מישהו כי הוא ירויח מזה 100,000 ש'ח לפי הבנתו כרגע אין שום סיכוי שיתפסו אותו ואם סך החשבון שלו שרק תצמח לו תועלת ממעשה. מעתה האם יש סיבה שלא יעשה זאת?
להבהיר את השאלה – אנו לא שואלים מדוע החברה תנסה למנוע ממנו לעשות זאת אלא מדוע הוא ימנע מלעשות זאת.
נפסול תחילה כמה שיקולים שיכולים לעלות בדעתו.
א. אם כולם ינהגו כך יום אחד מישהו ירצח אותי מאותה סיבה. דחיות: 1. אין סיכוי שירצחו אותי 2. שוה לי הסיכון 3. אף אחד לא יודע שאני עושה כך ואם מישהו יחליט לעשות כך לי זה לא תלוי במעשה שלי כעת.
ב. אם כולם ינהגו כך העולם לא ישרוד. דחיות: 1. אין סיכוי שזה יקרה לחברה יש מנגנונים אבולוציונים שמונעים 95% מהרצונות לרצוח לצאת לפועל אם החברה על מנגנוניה לא מצליחה למנוע מהרצון שלי לצאת לפועל זה לא יגרום שחברה לא תשרוד. 2. כנ'ל 3. כנ'ל 4. אז שהחברה לא תשרוד.
ג. זו פגיעה באחר. דחיה: שוה לי לפגוע באחר על מנת להפיק תועלת לעצמי.
ד. תהיה לך הרגשה לא טובה עם מה שעשית. דחיה: אכן אבל אחרי זה אקנה בכסף מכונית ואהנה ממנה שנים רבות ההרגשה הרעה תחלוף ההנאה גדולה מנזק. מי שכאב לב שלו להוציא 10 ש'ח לקנות גדילה גדול מהנאת אכילת גדילה שלא יקנה ומי שלהפך להפך וכך בכל דבר.
בקיצור יש מצב שמבחינת תועלת אישית אין לו סיבה להמנע מרצח.
בהכרה שלי יש עדיין סיבה שלא לעשות זאת והסיבה היא שזה לא מוסרי. לפי המידע שבידי עוד הרבה בני אדם בהכרתם יש סיבה זו של המוסר שלא לרצוח גם כשאין שום סיבה אחרת להמנע מכך. אני לא יודע להגדיר ולהסביר מהו המוסר אבל לפי הכרתי הוא קיים. כמו אדם שהולך בחושך ונתקל באיזה מחסום גם אם אין לו מושג מהו המחסום - מונח בהכרתו על ידי שהוא חווה אותו שהוא קיים. העולה עד כאן שלפי הכרת האדם המוסר הוא ישות מטפיזית קיימת המחייבת אותו שלא לעשות דברים מסויימים.
כאן יש שתי אפשרויות.
האחת: הכרת האדם לפעמים מתעתעת בו בחושך הוא מדמיין כל מיני מחסומים שלא קיימים וגם כאן בהליך אבולוצייני שמועיל להשדרות המין האנושי התפתח באדם הרגשה רעה מרצח כמו הרגשה רעה מאכילת מאכלים לא טעמים. ושכל האדם בטעות מפרש הרגשה זו כאיזה ישות אמיתית וקורא לה מוסר אבל באמת היא אינה קיימת.
השניה: היישות הזאת אכן קיימת.
עד כמה שהבנתי לפי ייתכן ופרזנט הם הולכים בגישה הראשונה שאכן המוסר כיישות עצמאית לא קיים. חלק מהמנגנון האבולציוני השומר על שרידות המין גורם לאדם הרגשה רעה ברצח ובעוד מעשים 'רעים' וגורם גם ששכל האדם בנוי כך שבדרך כלל הוא יחשוב בטעות שהרגשה זו היא איזו יישות מחייבת שקיימת בכדי שלא ירבו רציחות וישרד המין האנושי. גם מי שיודע שהמוסר באמת לא קיים משתלם לו לומר לאחרים שהמוסר הוא ישות קיימת בשביל להקטין את הסיכויים שירצחו אותו. אם תשאל הרי הוא משקר? לשיטה זו אין באמת סיבה מחייבת לא לרצוח קל וחומר שאין חובה לא לשקר 'שקר קדוש' ובעיקר מועיל.
הרב מיכי סובר כשיטה השניה שהמוסר הוא ישות קיימת.
כאן יש ויכוח על מי נטל ההוכחה לשיטת ייתכן ופרזנט כל דבר שמישהו טוען לקיומו במיוחד דבר לא מוגדר ועוד שהוא מטאפיזי - על מי שטוען שהוא קיים להוכיח שהוא קיים.
לשיטת הרב מיכי דבר שהכרתינו חווה אותו – מי שטוען שזו אשליה עליו להוכיח שזו אשליה.
כאן טוען הרב מיכי מי שמקבל באמת שהמוסר מחייב (ולא רק אומר כך משיקולי תועלת או מחוסר התבוננות שיכלית) בעצם מקבל שיש ישות מטאפית שיש בכוחה לחייב את האדם. וזוהי בדיוק הגדרתו של אלוהים – יכול אדם לתת שמות אחרים אבל בתוכן זה אותו דבר.
בתמצית טוען הרב מיכי: דרך המוסר נפגשנו עם יישות מטאפיזית מחייבת וזוהי הגדרת אלוהים.
הנחה א. האדם חווה יישות מטפיזית שמחייבת אותו שלא לרצוח
הנחה ב. חויה זו אומרת שיישות זאת אכן קיימת
הנחה ג. ישות מטפיזית מחייבת = אלוהים.
מסקנה: מי שמקבל שהמוסר מחייב מקבל שיש אלוקים.
ייתכן ופרזנט התווכחו והצביעו על מה הם מתווכחים. הם מתווכחים על הנחה ב' לטעמי הם לא צודקים אבל הם הסבירו והציגו ויכוח. את הבאת קריאות שהמסקנות לא נכונות בלי שום הסבר והבהרה על מה את מתווכחת. אולי יהיו אחרים שיתווכחו עם הנחה א' ואחרים אולי יתווכחו עם הנחה ג' אבל אי אפשר סתם לצעוק המסקנה לא נכונה בלי שום הבהרה על מה הויכוח.
