מקס מזמן לא השתעשענו בדברי תורה. בהמשך לציטוט מקידושין- בסוף קידושין נאמר
קידושין דף פב:
. ר"מ אומר: לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו, שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות אלא למי שהעושר שלו, שנאמר: +חגי ב+ לי הכסף ולי הזהב נאם ה' צבאות.
רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות וכו'. תניא, רבי נהוראי אומר: מניח אני כל אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה,
לפי הגמרא יש מחלוקת בין רבי מאיר לרבי נהוראי בענין חינוך הילדים. אבל אם נעיין בגמרא
עירובין דף יג:
. תנא: לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר - שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה.
אם כך הרי רבי מאיר ורבי נהוראי הם אותו אדם- איך אדם חלק על עצמו?
נשלח ב-19/7/2011 16:17
מקס', להט החרב המתהפכת נחלש עם ההכרה ב"שירות האזרחי", בו יכול הבחור לשמש במשרה תורנית כלשהי, בטיפול בנוער בסיכוי/ן ולהיות מוכר כמשרת צבאי עם כל המשמעויות,
כל זאת בלי שהזכרנו את הקומבינות הרגילות שלא נס ליחן וגם לא ינוס.
נשלח ב-19/7/2011 16:31
ירוחם:
בכוונה לא צטטי את ההמשך כי יש לנו ניסיון של אלפיים שנה מאז מי מהם צודק, ותקופת ההשכלה תוכיח שהפסדנו 90% מהאומה לטובת ההתבוללות והכפירה,
הנביאה:
את צודקת שבזה באמת ההנהגה השכילה לעשות בשנים האחרונות, בתכלס זה עוזר מאוד לאברכים כך שמעתי
לגבי בחורים אני לא יודע כמה זה מוריד מהאיום,
נשלח ב-19/7/2011 16:33
מקס אבל שאלתי שאלה- לעיון.
נשלח ב-19/7/2011 16:48
ירוחם
אולי המשוואה רבי נהוראי=רבי מאיר לא מקובלת על הכל...
"מכיוון שהשם נהוראי פירושו מאיר (נהורא=אור), היה מי שסבר ש"נהוראי" הוא כינוי לר' מאיר (עירובין יג:ב), או שהוא כינוי לר' נחמיה, או ר' אלעזר בן ערך. ואלה דבריו: תלמוד בבלי מסכת שבת דף קמז עמוד ב תנא: לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו, ולמה נקרא שמו רבי נהוראי - שמנהיר עיני חכמים בהלכה."
לגבי השאלה איך אדם חולק על עצמו האם זה לא קורה לכולנו כאשר איננו יכולים לבחור בין שתי אופציות כששתיהן נראות הגיוניות באותה מידה?
נשלח ב-19/7/2011 16:54
ירוחםשמ כתב:
מקס
אבל שאלתי שאלה- לעיון.
ירוחם:
לא קשה כאן לציבור וכאן בבנו המוכשר האישי שלו שמכירו ויודע שלא צריך ללמוד אומנות,
אבל ירוחם בוא נשמע את הפשט שלך,
נשלח ב-19/7/2011 16:55
לונילי כתב:
הנה קפץ לו המזרחניק. ל'מדאברהם' כואב שהם לא משרתים בצבא, ועוד חוזר לקינוח על הדמגוגיה שהתורמים לא מתכוונים לבחורים כאלו, כשברור כי רוב התורמים הם מודרניים שהיו שמחים על בחורים כאלו פי כמה מעל בטלנים מחממי ספסל שעתידם בטוח בעסקי השנור. אני באופן אישי למדתי באוניברסיטה במקביל לשהותי בישיבת מיר, ואני מכיר שם עוד עשרות כאלו, שאף אחד מהם לא העלה בקצה דעתו ללכת לצבא לצורך כך, ובודאי היה צוחק בקול רק מהעלאת האפשרות הזו.
אז אולי תסביר לנו את ההגיון של ללמוד באוניברסיטה ולהתחמק מהצבא ?
נשלח ב-19/7/2011 17:00
ההגיון פשוט חאפט תפוחים.
נשלח ב-19/7/2011 17:05
אבל מה באמת פוטר אותם מהחובה המוטלת על כל אדם הגון לשאת במשא בטחון הציבור עם הכלל? (נראה שאת התשובה צריך לצרף לאשכול אחר. על השאלה למה חלק מהחרדים אינם מכירים בחוקים, או למה הם חושבים שרק הם נקראים כלל ישראל. דוגמא ששמעתי פעם: אחד חישב ומצא שיש עשרים אלף משפחות שמקבלות מארגוני צדקה, "נמצא ששליש מכלל ישראל נצרכים")
השאלה היא לפי הגמרא בעירובין ושם רבי מאיר הוא רבי נהוראי.
אם נדייק בלשון נראה את ההבדל בניסוח בין רבי מאיר שאומר- לעולם ילמד אדם את בנו. רבי נהוראי אומר איני מלמד את בני
כשמדובר על בנו של האחר- שילך לעבוד. אבל כשמדובר על בני- בני- ילמד רק תורה!
וכך אין מחלוקת
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 19/07/2011 19:53:31
נשלח ב-19/7/2011 20:51
נקודה מעניינת
בכתבה בבח"ח ובתגובות, היו דיבורים בסגנון של תנועת ההשכלה חוזרת, תנועת ההשכלה נכנסת מהדלת האחורית.
אני לתומי חשבתי, שתנועת ההשכלה היא רעיונית, ולא באמת שכל השכלה ורכישת דעת היא שלילית. לא נראה לי שלימודי ערב של מקצוע הם שינוי רעיוני כלשהוא.
אם כבר, תנועת ההשכלה היא הפורום הזה, כמו שכבר דובר.
נשלח ב-20/7/2011 08:33
בעל בעמיו כתב:
ההגיון פשוט חאפט תפוחים.
וסמך על המעיין שהוא 1. יודע אידיש. 2. מכיר את המשל של החפץ חיים.
ואני מבאר:
חאפט תפוחים = תופס תפוחים. המשל הוא לעניני תפילה, וזה עיקרו: מעשה במוכרת תפוחים שילד הפיל את תוכן עגלתה והתפזרו התפוחים. ואם תעמוד ותצטער לא יצא כלום. ולכן היא חוטפת מה שהיא יכולה. וכך גם בתפילה אם אדם הפסיד לחשוב על ברכה אחת יתאמץ באחרות.
והמשפט הקובע הוא "לחטוף".
והכוונה שלו היא כמסתבר לדגם או לנראטיב שהתפתח בארצות הגולה, לפיו כאשר השליט הוא פריץ, מותר וראוי לחטוף ממנו מה שאפשר לפי שממילא הפריצים היו גזלנים ורשעים ובמיוחד ניצלו לרעה את עם ישראל ועם נבל תתנבל.
וגישה זו לפעמים מוצגת כאילו היא נכונה גם היום במדינת ישראל ושאנו עדיין בגלות אצל הפריצים. ולכן מי שהתחנך לגישה כזו יתייחס לכל חובות המדינה כאילו הן גזל נגדו ומותר לו להתגונן על ידי שקר, רמאות וכל מה שדומה לזה.
וזו כמובן טעות. אבל טעות לא מתקנים בהרבצה במקל אלא על ידי הסברה.
