| נשלח ב-20/7/2011 20:27 |
 |
| |
כסוי פרשת פיטום הקטורת
הובא באתר שדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א שיש לכסות את פרשת פיטום הקטורת שמצוי היום בבתי כנסיות שכתוב בקלף עם מסגרת זכוכית,ואמר שכסוי מזכוכית זה לא מספיק,וצריך כסוי מבד.
הנה הקישור לידיעה.
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=29973&cat=6
והנה,מבחינת ההרגשה הפשוטה שלי,אני לא רואה בכך בזיון,מצד נוי בית הכנסת,בודאי שיותר יפה מסגרת זכוכית מאשר איזה בד שיהיה תלוי על זה,יתכן גם להבין שזה שבד זה פחות יפה זה מתקשר גם עם כבוד הפרשה עצמה שתלויה ,שאם מסגרת זכוכית יותר נאה, זה גם יותר כבוד לפרשת פיטום הקטורת עצמה.
השאלה אם כן מה המקור לזה שיש בכך בזיון בזה שזה מגולה, צריך לבדוק במסכת עירובין שם מובא משהו על כתבי הקודש שלא יהיו מגולין,אבל ,נראה לי שכל זה כשהם במצב של בזיון ,אז זה לא יפה וכבוד שהם מגולים,אבל כשהם במצב רגיל,לא במצב של בזיון ,אין לכאורה כל בעיה שיהיו מגולים.
עוד שאלה,האם לדעת הגרי"ש אלישיב שליט"א כ"ז בכתוב על קלף ובכתב אשורית,או גם בכל טקסט מכתבי הקודש,שלכאורה אין כל קדושה מיוחדת בגלל שזה קלף ובכתב אשורית,כיון שזה לא ספר תורה ,ואין לזה דין מסוים של קדושה מצד שחל על זה שם ספר תורה,או תפילין ומזוזות,ואם נימא שה"ה בכל טקסט,הרי בודאי שלא נוהגים כך,הרי על ארונות קודש כותבים כל מיני פסוקים על הארון קודש בעצמו,או על הפרוכת,ואף אחד לא חושש לזה.
אמנם באמת,האחרונים דנים על דפוס שלנו האם יש לזה דין שאסור לבזות אותו,אז אולי כן יש יחוד בקלף וכתב אשורית.
אשמח לשמוע חוות דעתכם בנושא.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 21:04 |
|
| |
אני רואה כי מה שהגמרא אומרת על הקטורת כשפיטמו אותה בירושליים הריח הגיע עד יריחו- לכל הארץ, התקיים עם הפסק
יש להניח לע"ד כי האיסור נובע- בני ישראל מקדמא דנן השתמשו בפיטום הקטורת כסגולה גדולה.- לרפואה לפרנסה עצירת מגפות ממש כמו נחש נחושת שכיתת חזקיהו המלך.
ומכאן האפשרויות הן רבות להפוך אות בבית הכנסת למשהו לא לענין בית הכנסת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 21:57 |
|
| |
ירוחם זה עוד נושא עצם הסגולה ,ותליתה בבית הכנסת,ובכלל יש לעיין האם שרי לכתוב חלק מכתבי הקודש על קלף, יש בזה סוגיא בסוף פרק חמישי בגיטין,אבל כאן הרי הגרי"ש שליט"א לא בא מטעם זה,אלא מטעם בזיון שזה מגולה,ואם זה מכוסה בבד,אין לו בעיה עם זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/7/2011 22:20 |
|
| |
קסת א. לא תמיד אומרים את הסיבה האמיתית. לא לעורר ולא להעיר. ב. הרי פשוט יותר להביא את הרמב"ם
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה יח כי אין מותר לכתוב את התורה פרשיות פרשיות
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 09:23 |
|
| |
[ירוחם - כמדומני שמה שכתוב זה הברייתא של פיטום הקטורת וממילא אין שייכות לענין כתיבת התורה פרשיות פרשיות.]
השאלה היותר כללית שהתעוררה אצלי למקרא ההודעה הפותחת היא האם הגדרת בזיון וכבוד הם דברים מוחלטים או נתונים לשיקול דעת ולשינויי מקום וזמן. כלומר: אם כתוב באיזה מקום שמגולה זה בזיון ומכוסה זה מכובד, אז נקפיד לכסות, או שניתן לומר שאצלינו, ועל פי החוש האסתטי שלנו, דווקא המגולה יפה יותר ומכובד יותר ולכן יש להשאיר מגולה.
התעוררתי לדברים בעקבות כמה מקרים שראיתי אנשים המקפידים על כובע בתפילה, בהנחה שההקפדה נובעת מתפיסה שכיסוי ראש נחשב מכובד יותר. (אמנם אצל אוה"ע ההיפך הוא הנכון אבל לא משנה). ראיתי אנשים שבאו להתפלל ולא היה להם כובע, אז הם שמו כל מיני כיסויים אחרים ע"ג הכיפה כדי לצאת ידי חובת כובע. זה היה נראה די משונה מצד עצמו, אבל לחשוב שהם עשו זאת כדי להתפלל בצורה מכובדת זה כבר פתטי.
(אני יודע שיש המקפידים על שני כיסויים מצד עניני קבלה ולא מצד כבוד, ואז אין מקום לדיון הנ"ל)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 09:46 |
|
| |
יש עוד כמה תופעות פתטיות מסוג זה,כגון לבישת חליפה מהוהה מדין עומד לפני המלך.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 09:50 |
|
| |
עציוני אם כדבריך-ונכונים הם-?! מה הבזיון יש כאן? בריתא- תורה שבעל פה? למה לכסות. יש בבתי הכנסת לוחות שלמים עם דברים מהתורה מהזהר המשנה וכו? באמת -אז מה הביזוי? אולי באמת מה שכתבתי בתחילה, פיטום הקטורת הפך למעין נחש הנחושת- כפי שמוזכר באליהו רבא- -עוצר המגפה. אבל אם אכן ת"ח אתה- בבריתא מופיע פסקה מאד משונה.
תני רבן שמעון בן גמליאל אומר הצרי אינו אלא שרף של עצי קטף בורית
מה הלשון הזאת אינו אלא? לא מצינו כדוגמאתו , אלא מה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 10:08 |
|
| |
כמדומני שחוץ מהברייתא של פיטום הקטורת מופיע שם גם פרשת פיטום הקטורת בתורה .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 14:30 |
|
| |
כל המהרהר אינו אלא מן המתמיהים שהרי ענין של כבוד הוא נידון לגופו ופרשה העומדת תלויה בדרך כבוד היינו עצם זה שיש לתפילה זו עדיפות ציבורית בתלייתה היא היא כבודה ותפארתה
כמדומה שהוראות אלו צד השוה אחת להן ודוגמא לזה היא ההוראה היוצאת מבית אותו מדרש שסור להוציא ס"ת לקריאת משנה תורה בליל הוש"ר ואכן כי יש מן הראשונים דס"ל הכי אך כבר אמרו ז"ל עירובין יג ב פחמע"ד
כלל נקוט בעולם ההוראה להצדיק כל מנהג שהשתרש ולא ההיפך
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 23:05 |
|
| |
עיינתי קצת במקור הענין ,והנה מה שהעלתי בחכתי.
בשו"ע יור"ד סי' רע"ז כתוב" כתב היריעה ובא להניחה כדי שתתייבש לא יהפוך הכתב למטה אע"פ שמכוין כדי שלא יעלה אבק על הכתב מכל מקום דרך בזיון הוא אלא יהיה פני הכתב למעלה ויפרוש עליו בגד". ומקור דין זה בגמ' בעירובין צח א'.
והנה מהדין הזה לכאורה אין ראיה שאין להניח את הכתב מגולה,שי"ל שמה שכתוב מניח בגד עליה היינו,שהרי אינו רוצה שיעלה עליה אבק וכמו שמתבאר בשו"ע,וע"כ אמרינן שלא יהפוך שזה בזיון אלא יניח בגד,אבל לולי החשש שיעלה אבק י"ל שאין דין להניח על זה בגד.
אמנם בגמ' שם מתבאר שיש מצב שזה בזיון שהכתב מגולה,שבמתני' [שם צז ב] איירי בקורא בספר ונתגלגל הספר שיש להפכו על הכתב שלא יהיה הכתב מגולה,והגמ' שואלת מהדין הנ"ל שמקורו בברי',שכשכותב ספר תורה לא יהפוך,אלא יניח הבגד,ומתרצת הגמ' שבמתני' אי אפשר להניח בגד,ואם לא יהפוך יש בזיון הקודש בזה שזה מגולה,וע"כ יהפוך את הכתב,אבל בכותב סת"ם שיש לו אפשרות להניח בגד ,זה עיף ממה שיהפוך.
וא"כ מתבאר לכאו' בגמ' שיש בזיון בזה שהכתב מגולה,וע"כ כשאין אפשרות יש לו להפוך,וכך מתבאר מדברי הב"ח שמהגמ' הזאת יש מקור שאם מניח הכתב מגולה יש בזיון,וכותב שמכאן יש ללמוד שלא ילך אדם החוצה וישאיר את הספרים פתוחים.
ולכאורה יש לחלק,שבמקרה שהס"ת במצב של בזיון,שהוא נגלל על הרצפה,אז זה בזיון שיראו אותו במצב של בזיון,וע"כ יש להפוך את הכתב,אבל במקרה שהוא לא במצב של בזיון,אלא הספר מונח על השולחן,מנ"ל שיש בזה בזיון?.
ואמנם יש לומר שעיקר המקור של הב"ח זה לא מהגמ' דידן,כי הב"ח מביא בתוספת לגמ' הנ"ל,שכך כתוב בירושלמי [מגילה פ"א ה"ט] שספר שאין עליו מפה הופכו על הכתב כדי שלא יתבזה הכתב,וכנראה שם לא איירי דוקא במצב שהס"ת במצב של בזיון,וכנראה זה עיקר המקור של הב"ח.
[ר' בזה בט"ז שם שמביא מהב"ח את הדין הנ"ל,ולא כותב שלמד זה מהירושלמי,אלא מהגמ' הנ"ל, אמנם הש"ך שם מביא שהב"ח למד זה מהירושלמי,ושואל למה הוצרך לירושלמי ,מהגמ' דידן גם אפשר ללמוד כן,אמנם הב"ח למעשה כן מביא גם את הגמ' דידן,וגם את הירו',ולפמש"כ א"ש למה הביא גם את הירו'.]
למעשה צריך לעיין בירושלמי,אבל עכ"פ בדברי הב"ח מבואר דין והסכימו לו הט"ז והש"ך,שאין להניח ספר כשהוא פתוח,וזה למעשה הלכה ידועה לכל.
ויש לציין שלפי המבואר שם בב"ח זה ל"ד בס"ת אלא בכל ספרים,ויל"ע אם כוונתו רק לכתבי הקודש,או גם לשאר ספרים,והעולם נוהג גם בשאר ספרים כך.
עכ"פ,נראה שגם אחרי ההנחה שיש בזיון להניח ספר ולצאת החוצה,יש לחלק בין זה לפיטום הקטורת,שיש לומר כשהספר נמצא במצב של מוכן לקריאה ,שהרי כשיש ספר פתוח אז זה אומר שהוא עכשיו עומד לקרוא בו,שכשהספר לא במצב כזה ,הוא באופן טבעי סגור ומונח בארון,וזה בזיון,שהספר מונח בצורה כזו,כאילו הוא לא מעניין את אף אחד,וח"ו לאף אחד אין חפץ בו,אבל בפיטום הקטורת,כיון זכך נקבע מקומו בצורה קבועה בצורה כזו,שמקומו על הקיר,וכשהוא מגולה זה לא שמישהו רוצה לקרוא בו ,ועתה הוא מניח אותו,אלא מלכתחילה זה מקומו י"ל שבכה"ג אין בכך בזיון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/7/2011 23:15 |
|
| |
קסת,
נראה היה לי פשוט בגמרא כסברתך האחרונה. מה עוד שפרשת פיטום הקטורת לא עומדת לקריאה אלא לתלייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 00:26 |
|
| |
שמעתי שהיה מעשה בחו"ל בחוזר בתשובה אינטליגנט שרצה לתלות בפתחו מזוזה שאינה גלולה כדי שיראה ויזכור ייחוד השם בביאתו ויציאתו כמו שכתב הרמב"ם. ואיני יודע אם התירו לו.
(אגב, השומרונים כותבים כעין מזוזה על האבן בפתח ביתם).
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 00:33 |
|
| |
לכאורה פשוט שבמקרה זה אדרבה זהו כבודו. וכדברי מיכי. ופסיקה כזאת נובעת מרצון יתר להדביק את הכל לחוקים היבשים של ההלכה. [וכמנהג הגריש"א]
מה שיש בו מקום עיון היא אם חוש האסתטי המשתנה עם הזמן יכול לשנות דינים כאלה, או אפילו מנהגים כאלה. למשל בישיבת אור שמח עשו ארון קדש מזכוכית יפה. בצורה מודרנית באמצע ההיכל. ובסוף בלחץ רבנים שמו פרוכת מבפנים. כי זה המנהג או ההלכה שחל כבוד ס"ת. מה דעתכם בענין הזה?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 02:53 |
|
| |
אין פרשת הקטרת דבר המשתנה עם הזמן אלא דבר שכלל לא היה כן מלפנים, ולעומת כן ארון קודש היה גם היה ויתכן כי אם יפשעו דור שלם וינהגו כן יש מקום לדור אח"כ לטעון כי כך כבודו אך כל עוד שהינך מחדש עצם שוניותו היא בזיונו
ועל מש"כ להדביק הכל לחוקים היבשים של ההלכה לא דק כי בחוקיו היבשים יש טעמים וכן כל טעמו וענינו היא מטעם הכבוד רק שיש כאן גישה שונה בהוראה אך מצווים אנו בכבוד ת"ח ועד כאן
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 03:25 |
|
| |
למה שלם "יפשעו"?
הארון קודש הרגיל הא בסגנון האמנות שהיה מקובל פעם. מאותו סיבה אנחנו לכאורה יכולים לבנות ארון קודש בצורת אמנות שמקובלת היום. אין כאן שום שינוי מהמנהג. אדרבה זה כוונת המנהג לכבד את התורה בצורה היותר מכובדת ששייך.
מי מדבר על כבוד ת"ח אנחנו מדברים לגופם של דברים. והסברתי שהגישה היא להדביק הכל בצורה מלאכותית למילים של השולחן ערוך בהתעלמות מכל דבר אחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/7/2011 08:17 |
|
| |
לגבי ארון הקודש,כאן כבר יש שיקול נוסף חוץ מהשיקול ההלכתי,והוא לא לשנות מהמנהג,בפרט בצורה של בכה"נ.
השיקול לא לשנות ממנהג הוא שיקול חשוב ששומר על המסורת של עם ישראל.
|
|
|
|
|
