אולי אני כבר לא יודע להיות חלק מזוג
אולי אם היה בי רצון אמיתי וחזק ובדידות עוקצת ומכאיבה מספיק הייתי מתאמץ יותר? כי הכול בסדר לי במשך היום. רק בלילה, בשקט, לפעמים לבד לי פתאום. תהיות של גרוש.
אומרים שככל שהזמן עובר אתה מתרגל להיות לבד, היכולת שלך להיות בזוגיות פוחתת מה זה אומר בדיוק? ששוכחים שרוצים את זה? שכבר לא מרגישים שצריכים את זה? שמוצאים חלופות? שנהנים ממה שיש ללבד להציע? שנהיים מקובעים ותקועים בדרך החיים היחידנית עמוק מכדי לזוז ממנה?
ומה זה אומר "ככל שעובר הזמן"? מתי צריך להתחיל להרגיש מוזר ויוצא דופן? בגיל 28, 30, 35? האם זה עניין של גיל בכלל? או של היסטוריה בשידוכים? או של אורך הקשר הזוגי שהיה? או של הזמן שעבר מהפגישה האחרונה? מתי כבר אמורות לצוץ לי נורות אדומות שיבהירו לי, היי, משהו לא בסדר איתך, אתה עושה משהו לא נכון, אחרת כבר היית מסתדר? ואם "חטאתי" בחוסר מזל או בחוסר הצלחה עם בני המין השני לאורך זמן, האם כבונוס צפוי לי גם עונש בכך שיכולת הקיום הזוגי שלי נפגמת? שלא רק שחוויתי בדידות רבה יותר מרוב בני גילי, גם סיכויי להפוך את הקערה על פיה פוחתים מיום ליום?
האם זה מצביע על בעיה כלשהי, או שמא על חוסר מזל?
אם כולם מסביבי כבר בזוגיות איתנה ואו מתגרשים ומחליפים בני בנות זוג , ואני לבדי נותר תמיד, הקבוע היחיד בין הרבה משתנים, אז אני פגום, מוזר, חריג? האם זה מצביע על בעיה כלשהי, או שמא על חוסר מזל? על בררנות יתר או על צורת חשיבה שגויה? ומה אם רוצים נורא, הכי רוצים בעולם, אבל הלב לא מרגיש? לא מצליח? אם שוב ושוב הכול נחמד וטוב אבל סליחה, זה לא מרגיש לי זה.
אם הבדידות הזאת שלי אינה עניין של בחירה, אינה נובעת מפסילה שיטתית בגין סיבות טיפשיות או פנטזיות על המלאכית שתבוא לאסוף אותי, אם הבדידות הזאת היא צורת החיים הטבעית שלי, אינסטינקט בלתי רצוני, אולי אני לא אמור להילחם בזה? יש חיות כאלה, שבנויות להיות לבד, אולי יש גם אנשים כאלה? אולי אני כזה?
אני לא מתבודד, אני מוקף אנשים כל הזמן, חברים ומשפחה, רק הצלע הזוגית נעלמת מחיי באופן עקבי, ואין סיבה נראית לעין שיכולה לספק תשובה. מבחוץ הכול נראה בסדר, אבל תמיד יש מעין מגן שקוף מסביבי. אתה אחר, שונה, אתה תמיד לבד, אתה בלתי מושג ובלתי משיג.
ד"ר החיים אומר שהאינדיקציה הטובה ביותר לדעת מה יקרה בעתיד היא להסתכל על העבר. אם ככה, העבר הרומנטי שלי לא מבשר לי גדולות ונצורות. ההיסטוריה הרומנטית שלי בנויה מהרבה לבד, מערכת זוגית אחת לפני כשנה וחצי ומאז.. כלום. נאדה.
פחד ממחויבות?- אולי שעמום כרוני? ייתכן, חוסר בגרות, גם אפשרי, אבל אולי באיזשהו שלב פשוט איבדתי את היכולת להיות חלק מזוג, אחד משניים, אולי התרגלתי לריכוז העצמי והטוטאלי שלי בחיי ומילאתי זמני בעצמי ואנוכי ואין לי צורך באחר מלבדי? הקיום כחלק מזוג נראה לי כבר לא טבעי,כמצב לא אמיתי שלי, אני לבד, תמיד לבד, אני בזוג זה כבר לא אני, זה משהו אחר פתאום. אולי איבדתי כבר את היכולת?
בעצם לא רע לי החיים שלי די מלאים
אני רוצה, באמת שכן. כשאני מסתכל אל העתיד, אני מעדיף לחלוק אותו עם מישהי, חברה ושותפה, אבל התהליך המייגע לשם מציאת אותה אחת לפעמים כה מתיש שאני לא מצליח לגרד חשק אפילו הקל שבקלים, להטריח את עצמי לנסות. כי בעצם לא נורא רע לי, החיים שלי די מלאים, האם יכול להיות שזה השלב שכבר התרגלתי להיות לבד? שכן, נחמד לחשוב על לחלוק הכול עם מישהי, אבל הדרך למציאתה נראית כבר לא שווה את המאמץ? כבר נעים לי ונוח לי ונחמד לי ועסוק לי, ובא לי לא בא לי כזה.
מתקשרים אלי שדכנים, משאירים לי הודעות, לרוב אני לא עונה, לפעמים כן ומנפנף בזריזות, עוד פעם השאלות האלו, מאיפה, בן כמה, מה אתה עושה.. בפעם המיליון ארבעת אלפים ושמונה. זה לא משחק, באמת שלא, אני לא מקבל שום ליטוף לאגו מזה שאני הודף אותם, פשוט כבר מתורגל עד מיאוס מכל התהליך הלעוס הזה, לא זוכר איך מדלגים מעל המשוכה הראשונית הזאת, שגם בסופה כלום לא מובטח הרי וכבר לא הכי בא לי לנסות שוב. אם זה לא מגיע בטבעיות וללא מאמץ, אז כבר אין לי חשק.
אולי עבר יותר מידי זמן, למדתי לעשות הכול לבד, להיות יותר מידי עצמאי, הצורך בבן זוג כבר לא משחק תפקיד. בהיעדר לחץ להתרבות, אולי עניין הזוגיות כבר לא נראה לי רם מעלה והכרחי. למדתי להסתדר גם ככה. אולי זה בכלל לא רע כל כך? אולי זה לא בשביל כולם? אולי אם זה לא קרה, זה לא בשבילי ואני פשוט לא אדם של זוגיות? ואם כך, אז מה זה אומר? שאני צריך להתבייש? להסתיר? האם הבדידות הזו היא אות קין? הרי בחורה מבוגרת שמעולם לא נישאה מדליקה אצלי ישר נורה אדומה, אם היא מקסימה, מיוחדת מוכנה למחויבות וכו היא כבר הייתה נשואה לא? אז למה אני לא?
אולי זה בכלל היינו הך, להיות לבד ולהיות בודד. אולי אם היה בי רצון אמיתי וחזק ובדידות עוקצת ומכאיבה מספיק הייתי מתאמץ יותר? כי הכול בסדר לי ואני מעביר את ימי בעיסוק מתמיד ובלתי פוסק. רק בלילה, בשקט, לפעמים לבד לי פתאום.
תוקן על ידי אסיק_good ב- 21/07/2011 14:27:08
)
