האם יש מקורות כלשהן ביהדות, או שאין הכל אלא משל.

אלי
 המסורה לא מוסרת ידיעה  על כל פרט שאפשר להיות. אלא הבנת סגנון התורה.
כמו שהדגמתי, החברים שלי יוכלו להבין מה כוונתי גם אם אני כותב בחידות וגם אם אני כותב עין תחת עין הם ידעו שהכוונה לשלם שיווי העין. 
ושוב אני לא יכול להסביר לך כאן למה עין תחת עין נכתב כך ולא אחרת. כי אז אצטרך להסביר כל דרשה בתורה. ויש ספרים שעוסקים בזה. בכל אופן יש דברים שמי שמכיר את הכותב ידע בוודאות שזה לא כפשוטו. שתבין, "פשוטו של מקרא" במקום שזה היפך כוונת הכותב הוא לא אמת!
מי שאינו מכיר אותי ויתחיל להתווכח עמהם הוא מדבר שטויות.

הרבה מהלימודים אכן אינם ראיות אלא דרך לתלות את הידוע ממסורה בפסוקים.
במקום שזה כן ראיה זה בגלל שמבינים שכוונת הפסוק הוא כן. 

ההבדל בין דיני התורה והחוקים החילוניים: בחוקים החילוניים הפרשנות מפרשת את החוק לפי דעתו של הפרשן (השופטים), ואילו בדיני התורה הפרשנות (החכמים) יוצרת את הדין לפי דעתו של הפרשן וציבור תומכיו.

כמו שאמרתי. כשאנו מתווכחים על דעתו של אדם יכולים המכירים אותו ואת דרך מחשבתו להביא ראיה אפילו מכתב חידה שכתב. והמכירים במקרה הזה הם חכמי ישראל [עד היום- כולל אנחנו] 
חוצמזה, היא לא חידה שנצרך לדרוש בראשי תיבות, אלא כתיבה ספרותית שמי שמתרגל לסגנון יכול להבין ולהביא ראיה.