| יהי,ייתכן הדברים שלי בשחור. תגובתך באדום. תגובתי לתגובתך בכחול. תגובתי בירוק אתה כל הזמן מגלגל את השאלה הלאה. אני מתעקש להגיע לנקודה. תקבע אותה אתה. מהי נקודת המפנה ממנה והלאה אנו יודעים בוודאות או לפחות בסבירות גבוהה את רצון האלוהים? אתה טוען כי מהיכרותך את האנושות נראה לך שאתה יודע לאבחן את רצונותיו? השלכה מתוך מה שאנו יודעים על עצמנו? יש מי שסבורים כי חרות המחשבה והמעשה היא הדבר הראוי ביותר. אני טוען כי מזה שיש מציאות [ובהנחה שמציאות חייב להיות לה סיבה] מוכרח שיש לו רצון. אולי היה לו רצון אחד ומאז אין לו רצון. ומזה שיש מציאות כמו שלנו, מוכרח שיש לו רצון לגבי מציאות כמו שלנו. ?
שוב, מכיון שעדיין יש מציאות מוכח שעדיין יש לו רצון. כמה פעמים אני צריך להסביר שההוכחה היא לא נמשלה לשען אלא לבטריה של השעון. שה' הוא הבטריה של העולם. אי אפשר שתהיה עולם ללא הבטריה.
והרבה מרצונותיו די מוכחים לנו מתוך האנושות [בין אדם לחברו] אתה משליך מעצמך על מה שכל מהותו מבוססת על אי כפיפות לכללים המוכרים? (הלא אם הוא כפוף לכללים עלינו לברר מהי סיבתו)
לא נכון. לא כל מהותו מבוססת על אי כפיפות לכללים. גם לאלקים יש סיבה, אלא שהסיבה הזאת הוא אלקים. ואני לא פוטרו משום כלל אחר. כלומר, גם אם נומר שמציאותו ללא סיבה, אין זה מרשה אותו לפעול ללא סיבה. וממנו בעצמו [בין אדם למקום] הדיון הוא האם יש "בין אדם למקום".
הדיון הוא אם יש "מקום" אני אומר שאם יש מקום בהכרח שיהיו בין אדם למקום כפי שהסברתי גם אם אודה שחירות המחשבה היא הדבר הראוי ביותר [איני יודע בדיוק למה אתה מתכוון אבל אני מודה לזה באופן כללי, הרי כך בראנו הבורא ומי יחלוק עליו] עדיין יש ערך לאדם שיבחור באופן ראוי, ולא סתם בהפקרות. מי מדבר על הפקרות? והתורה מסייעת אותנו בכיוון הזה. [ואכן מצד זה אין האילוף והחינוך הדבר הראוי באמת, אלא שאין הרבה מנוס ממנו]
לא דברתי על הפקרות, אלא כלומר שבוודאי גם אם החופש הוא הערך העליון אין זאת אומרת שלא נכון להציב כללים וחוקים איך לנצל את החופש הזה ואפילו לתת שכר ועונש. כיום התורה היא בגדר מכשול שצריך כל הזמן לתרץ ולהתאים למציאות.
זה אתה החלטת. אני חולק מכל וכל. [להסביר צריך לבאר כל התורה כולה אבל נדמה ליי שגם אתה ידוע שה"מכשול" הוא כמה דברים בודדים] מה לדעתך התירוץ הנכון לפרדוקסים? (זו לא שאלה נפרדת. אם אנו נאלצים להסכים כי הוא חושב אחרת מאתנו כל התזה נופלת). אין שום בעיה שתתנהג כמחשבותיך. אל תסיק מהן על מי שלא מחשבותיך מחשבותיו. האל [שאנחנו מדברים עליו] לא חושב אחרת מאתנו. קל וחומר לא הפוך מכלים הלוגיים שלנו. זה אי אפשר להיות, שהרי הוא המקור לדרכי החשיבה שלנו. ואי אפשר שהמקור יהיה הפוך מהנובע ממנו. לכן אנחנו מכילים את כל הכללים שלנו על האל. הפרדוקסים מתחילים רק במקום שאנחנו מפגישים את האל שאנחנו מדברים עליו עם האל שאנחנו לא יכולים לדבר עליו. וזה ענין אחר. דבריך סתומים לחלוטין. הפרדוקסים הם כי לעיניים נראה שהעולם אינו הוגן כלל. כלשון הרמב"ן הראות בעולם משפט מעוקל. זו שאלה יסודית. כמעט ליבת הסוגיה. אי אפשר להסתפק במין אמירה מעורפלת על שני אלים שאחד אחראי לפרדוקסים והשני הולך בתלם.
לא אמרתי שיש שני אלים, רמזתי את ההבנה שלי בנוגע לפרדוקסים כגון ידיעה ובחירה. זה לא מעורפל אלא שצריך להסביר את זה באורך ואין כאן המקום. לא כל דבר שעדיין יש עוד שאלות לדבר בם שומט את כל הדבר. אני לא מבין למה אתה עושה את זה כל הזמן.
לעניננו. אנחנו חייבים להסיק על האל הכל כפי הכללים שלנו. אם לא נעשה כן נשקר בנפשנו. זה שאולי הוא לא באמת חייב בהכרח לכללים האלה לא משנה בזה כלום. וגם אם זה אמת שהוא לא מוכרח אבל מזה שאנחנו חיים לפי הכללים מוכח שהוא רוצה להתנהג לפי הכללים.
ואם את הרמב"ן אתה מצטט אז הרמב"ן טוען שהמשפט המעוקל הזה הוא מיעוט קטן, על הרוב הצדיק מקבל טוב והרשע רע. [בפירושו לאיוב] ושוב כל הקושיא הוא על אחוז קטן שאינו יכול לערער על הדבר הכללי. התגלות? האם הייתה אי פעם או שאתה מסתפק בכך כי אנו מוכרחים להניח כי הייתה? בקיצור, יש הוכחות או שאין? אם היתה התגלות או לא זו שאלה היסטורית שלעולם לא יהיו לנו הוכחה מוצקת [יותר מעדות עד מפי עד וכו' וכל החולשות שבעדות זו הידועות לי ולך] אם היתה או לא. [ובאמת התורה מודה שהתביעה עלינו לשמור אותה חלשה בהרבה מהתביעה מהדור ההוא. כי לא את בניכם אשר לא ראו וגו'. קל וחומר עכשיו אחרי שלשת אלפים שנה] ולכן אני מעדיף לא לבסס את הכל על זה אלא להוכיח עקרונית שהיא חייבת להיות ואז נקל לנו להכריע לצד הזה במישור ההיסטורי. לא הוכחת זאת כלל.
עכשיו אתה כותב הכרעה [אמונה?] ולא טיעון. אפשר לחלוק אולי על ההוכחה, אבל אי אפשר להגיד כל הזמן שאין הוכחה אחת בשעה שזה שקר. | 
