האם יש משמעות כלשהי לדיון בקיום מתכנן תבוני?

אין לי כוח להיכנס גם כאן לכל הויכוחים, אבל אני מרגיש חובה להעמיד את הטענה היסודית שכולם כאן מסכימים לה (!) על דיוקה:
ההנחה של הממ"נ של פותח האשכול אינה נכונה.
אתה טוען שאם תהיה התגלות אז קיום האלוקים מקבל משמעות דתית, ואם לא תהיה התגלות אז זה בין כה וכה חסר חשיבות דתית. אבל ישנה עוד אפשרות: שהטיעונים לטובת ההתגלות אינם חד משמעיים (כפי שכתב ביליצר, הרי את כולם דוחים תמיד כשקרים או פרימיטיביות וכדו'). ולכן אם נוכיח אפריורי שחייב להיות גורם תבוני כזה, אזי ההתגלות שלו לעינינו כבר נראית פחות דחויה על הסף. אם מישהו היה בא ואומר לי שהתגלה אליו שד עם שמונה קרניים שמושך את כל הגופים לכדור הארץ, הייתי דוחה את דבריו על הסף. אבל לאחר שראיתי שגופיןם אכן נמשכים לכדוה"א, אני כבר מוכן לבחון את הדברים בעין יותר אוהדת. הצירוף של ההוכחה האפריורית עם הטיעונים ההיסטוריים נותן משהו שלא מקבלים מכל אחד מהם לחוד. כך גם לגבי אלוקים הפילוסופי והטיעונים ההיסטוריים. אחרי שהגענו למסקנה פילוסופית שיש לעולם בורא ומנהל, כעת בא  מישהו (או עם כלשהו) וטוען שיישות כזאת התגלתה אליו ואמרה לו כל מיני דברים. האפשרות לדחות את זה על הסף פוחתת משמעותית. עדיין זה לא אומר שזה בהכרח נכון, אבל השילוב של שני הטיעונים עושה יותר ממה שכל אחד מהם לחוד יכול לעשות.

הדבר דומה להרבה טיעוני ממ"נ שהנחותיהם שגויות. בלוגיקה קוראים לזה טיעוני דילמה שמציגים שתי קרניים שמוציאות זו את זו, והאמת היא שיש קרן שלישית, או 'דרך שלישית'. לדוגמא: אין טעם לעשות מבחנים, כי מי שלומד ילמד גם בלעדיהם ומי שלא לומד לא יעזור לו כלום (הוא יכשל במבחן וזהו). השגיאה כאן היא שיש קרן שלישית: עצם קיומו של המבחן יגרום לחלק מהאנשים ללמוד. הממ"נ מניח שתי אפשרויות אקסקלוסיביות: או שאדם הוא לומד אולטימטיבי או שהוא עצלן אולטימטיבי. אבל יש מגוון אנשים שמצויים בכל הרמות בין עצלנות ללמדנות אולטימטיביות.

  

אם לקצר, זוהי טענתך:
אם נקבל מראש את ההנחה כי יש בורא, קל יהיה יותר להוכיח התגלות?

הבנתי נכון?

בא ננסה לעבור להגדרה הבאה:
את טיעונך אתה מבסס על ההנחה שלך עצמך, כי כל הוכחה שתמצא להתגלות, לא תהיה חד משמעית. 
ברמה סטיטיסטית, התגלות הבורא תהיה שווה ל X אחוזים, כאשר לדעתך לא יהא די בכך על מנת להוכיח קיומו של הא-ל.
אך אם נניח את קיומו של הא-ל מראש כהסתברות סטטיסטית Y, הכפלת הסטטיסטיקהX ב Y, תגרום להסתברות של Z לקיום א-ל דתי, ובכך יהא די להוכיח התגלות.

למעשה, את אותה טענה בדיוק ניתן לטעון גם להפך. אם סטטיסטית נקבל הסתברות X לקיומו של מתכנן תבוני אך לא נסתפק בכך, נשתמש בהסתברות Y לקיום ההתגלות, על מנת לקבל הסתברות משותפת Z.

טוב, הסתבכתי עם הסטטיסטיקה. נעבור לפואנטה.

על מנת להנות מכל העולמות, מספיק שתטען כי ישנה היתכנות למתכנן תבוני. - בדוגמא שלך, לשד בעל שמונת ראשים. משנדע כי ישנה היתכנות כזו, קל יהיה לנו לקבל הוכחות להיתגלותה.

מכיוון וחלק גדול מהעולם, סבור כי קיום מתכנן תבוני ייתכן (איינשטיין!?) תוכל להתמקד בקלות בעיקר: הוכחת התגלות.

****
לאחר כל ההודעה המסובכת שיצאה לי... יש לי הערה נוספת לגביי האנולגיה שלך בסיפא.
אתה טוען כי יש קרן שלישית? אנא. תגדיר אותה. תגדיר מה ההיתכנות הסטטיסטית שלה לפי דעתך. מדוע ההוכחה אינה חד משמעית, ומדוע עלינו לקבלה, למרות היותה כזאת.

תוקן על ידי eli_s ב- 26/07/2011 21:47:11