האם יש משמעות כלשהי לדיון בקיום מתכנן תבוני?

בקיצור, אתה עובד לפי האינטואיציה שלך. האינטואיציה שלך מתנגדת לאינטואיציה שלי. על מה בכלל יש לדון???

אלא שלצערי זה בלבול מוח.
אפשר לקבוע באמצעים לוגיים מגוון דברים. כל ההתקדמות האנושית והמדעית נעשו בדיוק באמצעים אלו. בדיקה ושלילה באמצעים מדעיים. זו הסיבה בגללה אתה לוקח תרופות מסויימות כאשר אתה חולה, וטס במטוס לחו"ל (בהנחה שמותר לפי הזוהר).

זו גם הסיבה בגללה מרבית העולם הנאור, אותו עולם שהביא לנו את אותה התקדמות, סבור כי אין שום הוכחה לוגית מחייבת להמצאות מתכנן תבוני, וקל וחומר א-ל דתי.

אני כשלעצמי, חונכתי להאמין בדת היהודית. מבחינתי, זו סיבה לברר ולבדוק בכל הצדדים, האם ישנו מחייב לוגי, או לכל הפחות הסתברות לוגית לאמיתותה.

לצערי, מויכוחים פה בפורום ובמקומות אחרים, עולה כי ישנם מתי מעט הטוענים כי הם מתווכחים "רציונאלית" באותה צורה בה הם היו בודקים ומנסים תרופה חדשה היכולה להציל חולי סרטן, אך מנגד עלולה גם להרוג אותם.

רוב המתווכחים, נשענים על אינטואיציות רגשיות שלהם, אך למרבה הפלא - שני כשלים לוגיים לאינטואיציה שלהם.
1. משום מה הם חושבים שהאינטואיציה הרגשית שלהם עדיפה על של זה שלמולם. (או של בודהיסט / מחבל מתאבד / נאצי גזען או סתם עובד כוכבים) ובמה עדיפה אינטואיציה מאינטואיציה?
2. לדעת האינטואיציה שלהם, כל העולם כולו נשען על האינטואיציה ולא על כללים לוגיים ומדעיים ברורים.

אותם מתי מעט, מהסוג הרציונאלי, משתדל להסתיר את דעותיו ואת הוכחותיו שלטענתו יש לו, ומונע בירור מסודר שלהם, באותם כלים בהם הוא מברר דתות ודעות אחרות. 

שותפי,

אתה שוב מגלגל את הכדור אליי באופן מלאכותי.

 אין לי "אמונות" מהסוג שאינן ניתנות להוכחה.

כל מה שאני מאמין בו הוא ברמת "קיר", או שאין לו משמעות הנזקקת להוכחות.

אגב, הרב מיכי משתמש בזה כדי להראות שהכול אינטואיציה. אכן כתבתי לו יותר מפעם אחת כי יש כשל לוגי באופן בו הוא משווה אינטואיציה על דברים מופשטים למידע על דברים מוחשיים.

לא הבנתי על סמך מה אתה קובע איזו מבין האינטואיציות היא מעולם היש ואיזו מעולם התוהו.  כאשר יש בעולם אינטואיציות סותרות, גם אתה הסכמת שיש, צריך לקבוע מנגנון לפיו נכריע מה מצביע על מציאות ומה נובע מהצמצום כהגדרתך. קו וצמצום הם בסך הכול כינויים למה שהחלטת עליו מראש ואתה הוא זה שקובע את מה לכנות קו ואת מה לכנות צמצום.

בדיון על השטחים, יש לשני הצדדים עמדות הגיוניות. השאלה האם להמר ולהסתכן בהסכם  או לא, היא הגיונית. נכון, כי ההכרעה היא מעולם האינטואיציה ונטיית הלב אך כל אחד מהצדדים מצליח לטעון כי יש למעלה מחמישים אחוז סבירות ממשית לתקוותיו או חששותיו. בחירה באופן של הימור במצב ספק היא בהחלט רציונלית, בתנאי שיש יסוד סביר להגשמה.

בכל קבוצה יש גם אנשים לא הגיוניים. זה טיבו של עולם. אבל העמדות העקרוניות נשענים על טיעונים מהעולם הרגיל וניתנים להעברה ולשכנוע. אני מודה כל יום לקב"ה כי אינני צריך להחליט בשאלה סבוכה זו.

אין כאן טענת מי יימר חזקה יותר לצד אחד.

השאלה אם יש כפיה למשל לא קשורה בכלל לשאלה אם יש כאן הוכחה לדת. ועל זה התלוננתי שמערבים עשרות טיעונים לא קשורים.
לשאלת האשכול אני חוזר על מה שאמרתי. ברור שיש משמעות בחיים שלנו לקיום מתכנן, עובדא שהוויכוח אודות זה מושך כל כך אש בכל מקום. וזה לא קשור להסכמת בני אדם. הרי שהענין הזה יש בו רלוונטיות לחיים.
הבאתי לדוגמא את נושא המוסר שבו יש טוענים שרק מציאות המתכנן יכול להיות בסיס למוסריות, בלי קשר לאם טענה זו נכונה, זה מראה על הרלוונטיות של שאלת המתכנן.
וביהדות גופא, כל המצוות המובנות, וזה כולל את כל מצוות הלב, ועוד רבים אחרים, תלויות אך ורק בקיום המתכנן ואינם נסמכות בהכרח על שום התגלות. נשארים רק כמה מצוות שאין להם טעם שצריכים בם לזה. וגם בזה יש דרכים להראות שזה לא מוכרח. ואמנם לא הסברתי איך, כי צריכים להסביר באריכות כל מצווה בפני עצמה, ואין כאן מקום לזה. 

עוד שאלה קשורה לאשכול הוא אם בורא אומר בהכרח מנהל. צריך להבחין כאן בין שני רמות של מנהל. א' הוא שמנהל במודע ובפועל, כלומר בהתערבות חוץ לחוקי הטבע. וזה לא מוכרח ישירות מזה שהוא בורא. ויש לחקור אם הוא מתחייב בכלל מהתורה [הרמב"ן והרמב"ם חולקים בזה] הב' הוא שהטיעון של הסיבתיות לקיום מוכיח להבנתי מציאות של בורא עכשיו, ולא רק בהסטוריה. וממילא בעצם הכל זה ההנהגה שלו. והסברתי זאת במשל לעיל. שאני לא יודע למה לא הובן. אמרתי שאפר לטעון אולי הבריאה מוגבלת וגם הבורא. [ודברו בזה הרבה בספרים] אבל אי אפשר לטעון שיש בריאה בלי בורא, או מסובב בלי סיבה [לפי הנחת הסיבתיות]
בכל אופן אם נקבל את הטיעון הזה אנחנו אומרים שמנהל הכל הוא הבורא. ואני לא רואה בכלל איך אפשר לחלק . רק שזה לא המנהל במובן היותר דתי, היינו המנהל הניסי, אבל זה בעצמו לא מוכרח לדת.