מוריה, קחי פול חיבוקים מפונצ'...
ותאהבי את עצמך, זה מה שחשוב!!!
אני זוכרת שהייתי בגילך והייתי חוזרת מתוסכלת ב-7 מיום לימודים מסייט... אמרתי לעצמי מה כל זה לצד האהבה שיש לי... היתה(לדעתי)לי חברה מאד טובה שאהבנו אהבת נפש... ולהיות איתה זה היה הבעל שדמיינתי!!!
קראה את המחשבות שלי עוד לפני שאמרתי שמעה על הקול שלי מה עובר עלי...
עד שהחיים החליטו לי אחרת ונמאס לי מהאהבה הפטאטית הזו... וכיום שאני מנסה להיות חברה רגילה אני כואבת את כל מה שהיה לי אז ואין...(אבל הייתי חייבת להנתק מהאהבה הזו כדי לחיות חיים נורמליים...)
אז ככה שתחסכי את זה מעצמך ותקחי לך מקצוע שאת אוהבת אבל מאד! ושהוא יתפוס לך את כל היום ובערב תבואי לכאן יתנו לך הרבה חום ואהבה

(ישכיחו לך את הצרות...) וכך תעבירי את ימיך ללא מחשבות של סיבוך עוד יותר עם העתיד...
כי אין לך מקצוע ומה תעשי אחרי החתונה..?
החיים לא יגמרו!!! זה לא סרט...:)
שתוכלי להמשיך את חייך נורמלי...
מחזיקה לך אצבעות!!