תשובה לייתכן, כתבת
יהי,
כתבת, ואולי הסוד הוא רק כהוכחה שבזמן כתיבת הסוד היה מקובל לכתוב כך.
מה הכוונה בזמן כתיבת הסוד?
הסוד תלוי בתקופה או שהוא קיים בפני עצמו?
האם ניתן יהיה לקבוע כל צורת אות בכל שפה לפי הסוד?
אולי איננו מבינים נכון את הרמז?
התכוונתי לנסות לענות שאלי מה שמובא בפוסקים שהצורה צריך להיות כך על פי הסוד –שע"פ רוב הכוונה שכן מבואר בספרי הסוד הראשונים, כמו ספר התמונה והזוהר, אין כוונתם להביא ראיה מן הנימוק הסודי אלא להביא ראיה שצורת האות העתיקה, כבר מזמן כתיבת הספרים ההם, היתה כזו, שכן על זה בנו דרשותיהם.
אכן האר"י אומר שלכל הצורות והמנהגים השונים יש סוד. וקשה מאד אם כן מה כל העניין לעשות על פי האר"י? ובהכרח כמ"ש.
איך כמ"ש מתרץ את השאלה על האר"י?
אולי אפשר לומר כי כפי שלמרות שאלו ואלו דברי אלוהים חיים עדיין אין זה אומר לא לברר האמת עד היכן שהיד מגעת, כך גם למרות שיש סודות שונים יש עניין לבחור את הסוד הנכון יותר.
כמ"ש אכן היא תירוץ דחוק, בפרט לגבי האר"י, אך גם כאן ניתן לטעון שהאר"י הרי מסתמך על הזהר וכו'.
עיקר התירוץ שנתתי הוא שאולי באמת אין שום ראיה או הכרח מתוך הסודות לשום צורה, שהרי גם צורה אחרת ניתן לדרוש לפי הסוד ואפילו שפות זרות [ולא רק בגלל הזיקה המיסטית או ההיסטורית של כל השפות ללשוה"ק, שהרי התיקו"ז דורש מילה ספרדית "אש נוגה" בפירוש, וראה במטפחת ספרים ע"ז. וכן כתב להדיא ר"א אבולעפיה ואכמ"ל]
אלא אפשר לומר שעל פי הסוד יש ענין לעשות את מעשינו לפי הסוד, היינו הסוד שאנחנו יודעים. וממילא מי שידע את הסודות של האריז"ל שיעשה מעשה המתאים לסודות האלה. ולא שהמעשים האלה בעצמותם מוכרחים לסיבת הסוד. והבן.
וכל זה איננו שווה לכל מה שכתבו הפוסקים ואני נשאר בצע"ג בכל הנושא. ויש ללמוד את הסגיא ממקורותיו ולנסות להבין [הבאתי אותם באופן כללי באשכול "על מקומם של פוסקים מיסטיים" או משהו כזה]
יש רמה מסוימת של שאלה האמורה לגרום לפקפוק או שלעולם יש ליישב הכול בכל מחיר?
ברור שיש רמה של שאלה שגורמת לפקפק בהכל. והבחנה בסיסית בין סוגי השאלות היא ששאלה שמפקפקת צריכה להיות כזו שסותרת את הנחות היסוד של הענין. לא שאלה שבסך הכל מחדדת מה היה הענין מלכתחילה. למשל בנושא של קבלה, אני אף פעם לא ראיתי בקבלה את מה שמיימוני מבין בה. גם לפני שראיתי את טענותי. ואף פעם לא ראיתי שוטענים שהרמזים הם ההכרח ליסודות שלהם. כך אני יודע שהתירוצים שלי הם לא מתוך אילוץ להשאר באמונת הדברים אלא שברור לי שכך היה ההבנה האמיתית מלכתחילה.
שאלה אישית. אני מזהה כאן "מקובלים" לא חסידיים. עד כמה התופעה רווחת ומי הם מוסרי הקבלה. (מתוך הדברים לא נראה לי כי בתלמידי זילברמן עסקינן).
לא הבנתי. נא פרט מה אתה רואה בדברי שמזוהה אצלך למקובלים לא חסידיים, ואיזה מידע אני אמור לשחרר לך אודותם. זה שאני לא ממהר לקבוע כל הלכה על פי קבלה זה סימן לליטאיות?
אכן יש כמה מקובלים ליטאיים בדור הזה, . [אם כי הרבה מהם או רובם מאמצים גם גישות חסידיות ]
