mdabraham התבוננתי בעומק סברותיך המתוקים מדבש ונופת צופים לומר שהאמונה היא הראציונאלי'ס באמת, ולא האתעאיזם. ואדרבא אותם הכופרים הם האנטי-ראציונאליסטים שדוגלים בעיוורון דעת בהכפירע דילהון והקימו לעצמם כנייסיה ובה כהני שגיון מכהנים בדחילו מהאמת ורחימו לשקר, ובדו מליבם דת האתעאיזם כאילו בינה ודעת בה. והרי הם כירבעם בשעתו רק שהוא עווה בעגלי זהב ממשיים והם בלעגי הבוז רעיוניים.
אלא שלא הבנתי לפי זה, מה הם כל הזלזולים שלך המבצבצין מבין השיטין, במרנן ורבנן הסטייפלער ושאר המשגיחים זצוקלל"ה, שהיו מעמידים את עיקרי האמונה על אותם הסברות שלך ממש. וטענו כדבריך כמעט מילה במילה וסברה בסברה שבאמת דעת האדם הטהורה מורה בהגיון פשוט על ממציא ועילת העילות כולם. והכופרים הם המה בעלי הדת הבדויה ולא מאמיתות הסברא טענתם, ולא מחשבון הקשיי מסקנתם. כי אם מעיקשות לב ומהתנשאות וגאוות האדם (הנקרא הומנסיטען). והמאמינים הם בעלי הדעת הברויה שמעמידים אמת על תילה. המוותרים על חירותם ומקבלים עול ומורא על ראשם למען מסקנת האמת ההגיונית.
הרי אתה בעצמך מודה שאחר שלמדתך את כל דרכי המושכלות וחכמת ההגיון והלוגיקע של ראשונים ואחרונים מחכמת האומות, ואתה חכם גדול בפיזיקע עיונית ובעוד חלקים משבעת החכמות. בכל זאת הגעת לאמונה מכח האינטואיציע'ס העמוקות בתוככי אמיתות הלב, מקום טוהר מי הדעת ללא זוהמת נחשי כל דור ודור. ולא מכח חכמת ההקשיות וההוכחות שאין בכוחן להוכיח ולהסיק מסקנות ממה שאין כבר מונח מתחילה בהטענות. ולא מכח מחקרי חוקרי המדע שאין להון אלא ראות עיניהן ללא התבוננות פילוסופי'ס והעמקה לוגי'ס כלל. ורק אתה שמזה ומזה לא הנחת ידיך ומלאת כרסך בחקירות המדע ונתעלתה דעתך בריקוניות האנאליטי'ס, ושקלת בפלס יושר ומאזני צדק את הידוע מהמחקר הטבעי וההקשיי אל מול נטיית אובנת הלב האינטוייציי, הסקת שהראציונאל האמיתי הוא האמונה ולא הכפירע. עד שאינך מבין איך בר דעת אמיתי מסוגל כלל לכפור בדעת עליון. א"כ יש כאן הודעת בעל דין על עצמו שאמונתו תליא במה שמחוץ לדברי חכמתם.
סברותיך הנכוחים שאי אפשר לכללות פלאי הבריאה ואף למערכת ברואה קטנה ביותר להיות מומצאת ומשתכללת ונבנית מעצמה ללא מנהיג ומסובב, מחד. וסברתך שעומק הרגשת המצפון המוסרי וההבנה שמידת האנושיות הטבועה בכל מי שלא מכחש בעצמו לומר הכל מורגשות ומורגלות אנוכיות הן, מאידך. שניהם כאחד וכל אחד לחוד מורים בייחוד על רבון בעל תבונה ועומק-סוד. הלוא המה כתובים כבר בלשון תלמודי על ספרי חזו"א-אמו"ב והספר הק' חיי-עולם ומכתב מאליהו ועלי שור ועוד הרבה ספרי מחשבה. רק ההבדל הוא שהם הגיעו למסקנותיך מכח ההגיון הפשוט וישרות לבם, בלי לבזבז שנים רבות במבוכות וספיקות מהפילוסופיע הארורה. והם התגברו כארי על כל קשיי הזמן ועירפול הדעות שכה נפוצו בעתות האחרונות. וידעו את רבונם ונתכוונו לעבדו בהגיון אמיתי. ואתה שבעומק לבך ידעת את רבונך הישאך יצרך וניסת לילך בדרך עיקש ופלתול כדי לחקור במה למעלה ולמטה או במה שלפנים ולאחור, וצללת במי דעת האקדעמיע שכביכול עמוקים הם עד שהעלית חרס בידך. ונוכחת שמים שנדמו שאין להם סוף נהפכו למים שאין להם תחילה וראש. המה מי מריבה ומבוכה מים המרים המאררים. צדקת דרכם של אבירי אמונת ישראל טפחה על פניך ועכשיו אתה מחויב להודות בזה, עד שאתה בז לכל חכמי האומות ורשעי ישראל שסוברים כי אין מנהיג לבירה ויש יתרון לאדם המוסרי מבלעדי אלוק. סוף האמת לנצח (ויאמר לשבחך שאין אתה בוש להודות על האמת, שלא כשאר עיקשים ועיזים עזים שעדיין מפלפלים כאן לומר שכביכול יש מקום ואפשר לומר שהמציאות והכל מכח וסיבת עצמן, וחוקי הטבע המה מקור עצמן והתבונה גם מקור עצמה. עפ"ל).
כל מה שנותר הפרש והבדל בין מסקנותיך לבין מסקנת מאורי אמונת ישראל, היא שאתה מנסה לחקור האם הבורא פועל בדרך מעשה בראשית בצביונם נבראו או בדרך האבולוציע ומתכונת ההתפתחות הטבעית. אינו מעלה ואינו מוריד מהמסקנה הפשוטה שהיא תכלית הכל - שללא רבון מתכנן וממציא לכל הבריאה וללא מייסד לחוקי העולם, לא היה נוצרת בריאה נפלאה מדוקדקת בכל פרט ופרט שלה, ובפסגתה התבונה האנושית שמשגת את משמעות הדברים ומבחנת בין רע לטוב והיא בעלת חורין גמורה לבחור בין אמת לשקר. ואין בידך שום הוכחה יתירה ממה שהבריאה כשיטתך בצורת אבלוציע כי עיקר דבריך הם על מהותן וטיבן של חוקי האבולוציע עצמה.
מרן הרב שך זכר זך וקדוש לברכה, כשהיה בוכה בשמועס'ן שלו ומחזיק פרי המאראנץ (תפו"ז בלע"ז), ואומר מהמאראנץ למדנו על הביירא-עיילם. או כשהיה ממרר בבכי כשדיבר מצדקת האבע'ס הקדושים שמסרו נפשם עבור טובת זולתם כאברהם עבור סדום וכיצחק עבור עשיו. או כשהגיר דמעה כנחל על קדושת יעקב אבינו שלא ראה קרי מעולם. כיוון ממש לתחושות אינטואיציע'ס שלך על הבורא ועל המוסר ומותר האדם מן הבהמה. אין הפרש כלל בין עשתונות ליבך לעשתונות לבו. גם הוא ידע מטענות בעלי האבולוציע וטען שאיך מתוך כל אפשרויות שבעולם יצא בריאה מדוקדקת בתכלית ככל אשר אנו רואים. ואיך נאמר שכל חוקי הטבע מעצמם נמצאים ולא ממציא קדום להם. אז מה לך לזלזל בו שלא העביר ימיו ושנותיו בבוקי סריקי ביוניברסיטע כדי להגיע למסקנה פשוטה כל כך. ולן כל ימיו לעשות רצון בוראו ולקיים תכלית בריאתו.
האם מרנן ורבנן משגיחי קעלעם, סלבודקע, ומיר ותלמידיהון כהרב דעסלער והרב וואלבע ושאר חכמים אמיתיים, לא השמיעו השכם והערב את אותם הדברים שאתה טוען עכשיו ממש.? ואתה עומד אחר כל חידושי הטכנלוגיע וחקירות הפיזיקע או ידיעות המטמטיקע ומסיבות הפילוסופיע, וטוען את טענתם ממש.
וכי מרנא ורבנא הגאב"ד דבריסק זצוק"ל באמרו שמה שההמון קוראים אמונה היא באמת ידיעה ממש (והאמונה היא בדברים שמאמין בלא לידע, מאחר שהן ניתנו ממי שבידיעה ברורה יודעים שהוא ודבריו אמת) לא כיוון לידיעה ברורה מכח אינטואיציע'ס דידך? וכי אתה תמים לומר שכל אותם סברות שטוענים נגדך עכשיו בטוקבעקן, לא הושמעו לפני קדוש ישראל?. הרי מנין אותם סברות הטוקבעקן אם לא ממה ששמעו מהפרופעסור'ן שמעתיקים איש מפי איש. וכל זה היה כבר שכיח על פי נערי ישראל בבריסק ובווילנע ובקובנע ובשאר מקומות ישראל. ועל טענות אלו ממש אמרו חכמינו זי"ע שאינם שאלות כי אם תירוצים לפרוק עול ולהיות ככל הגויים. כבר רבינו חיים הלוי שמע את הטענות האלו מפי משכילי וואלוז'ין בהיותם פוסחים עדיין על שתי הסעיפים, והעלו טענותם לפני רבותיהם. ושב וטען את טענותיך ממש. שלא מדעת ידברו ולא בבינה יחשובון. והבריאה מעידה על בוראה והתבונה מוכיחה על נותנה.
זלזלת במה שאמר מרן הסטייפלער זצוק"ל שכבר הרמב"ן ורעק"א ידעו מקושיות האמונה ולא שינו ממה ששמעו. וכי לא לדבריך ממש כיוון? שהם ידעו כבר מכל קשיות האמונה והבינו שסוף כל דבר הוא שידיעת העולם ומצפון האדם מורים לתבונתו הטהורה שאף שאין הסברים למה שהוא באמת העולם והבריאה וכ"ש הבורא ב"ה בעצמותו שאין לידע בו כלום זולת הימצאותו. מ"מ אמת הוא שהעולם ומידות התבונה והמוסר עלולים מעילת הכל ב"ה. אז מה לך לזלזל במי שקדם לך בחכמתו, אלא שבצניעותו וענוותנותו לא בילה זמנו כדי לקבל תואר דוקטער (והגולדענע קנעפל) כדי להגיע לאמת. וכבר ידוע מה שאמרו רבותינו שבליטא, שבשביל הגולדענע קניפל (כפתור הזהב של בעלי תואר האקאדמיע) הפסידו בחורי ישראל את כל אמונתם.
האם ישנה טענה אחת מהטענות המודערנען ששורשיהן ועיקריהן בצורות שונות לא פולפלו כבר בספר המורה ושאר ספרים בני זמנו וקודם לו ואחר לו. ואף שסגנון הנביאים שונה מחכם למשנהו, הרי כולם לדבר אחד נתכוונו. לטענות עומק האינטואצי'ע דידך.
גם באשכול על תורת המוסר לקאנט, כתבו החכמים דשם שלא יש הוכחה וביאור על הטוב העליון בעצמו אלא שהיא אובנתא דליבא בלא ביאור מיהו ומהו אותו רצון הטוב. אין זה כי אם הוראה שהטוב האמיתי בעצמותו הוא חלק אלוק ממעל. ומי שאינו מודה בזה ומבקש דרך החקירה לומר שהיא הרגש מצפון בעלמא, הרי הוא משים אדם כבהמה, ושולל מותר האור על החושך. עוד כתב בעל האשכול ההוא להסביר בטטו"ד שכל התבונה האנושית היא לא מהנסיון (כמו שסוברים רשעי ישראל, ישובו בתשובה במהרה) אלא אדרבא היא עצמה מה שמאפשרת את הנסיון. ומה גדולה ההוראה היוצאת מזה על מקור אותה התבונה, והחכמה מאין תמצא.
סוף דבר, גם מי שמחפש דרכים נלוזות בדרכי עקלקלות הפילוסופיע לפרוק מעליו עול מלכות שמים ועול מצוות. סופו שיודה במוקדם או במאוחר שהסוף דבר האמיתי הוא מה שאמר שלמה המלך ע"ה במסקנת קהלת אחר שביקש חכמות וחקירות והוא יראת ה' ושמירת מצוותיו כל האדם האמיתי. והוא החלק התורני והמוסרי המיוסדים על אדני האמונה הטהורה מכח האינטואיציע הנכוחה שהיא היא התבונה הטהורה. כל מה שמנסים הנערים דפה לסתור את בנין אמונת-ישראל הוא באמת מתהפך לבנין, שהרי סתירה זו היא שבונה אח"כ את האמונה האמיתית במה שהרע עצמו מודה שאין לו רגלים וקיום כלל וכולו כחלום יעוף וכחרס הנשבר.
ומה לך להתקיף את שלומי אמוני ישראל שבכל דור ודור, ולקחת צניף עטרת האמונה האמיתית לעצמך ולבזות את אמונתם שכלל לא היתה תמימה ? דבריך בכלל דבריהם. ומה חידוש ראית בעצמך שמלאך ליבך לזלזל בסדר הלימוד הנהוג במסורת שנות דור ודור. אתה עצמך מודה שאף אם יהגה אדם יומם ולילה בחכמת ההגיון וההקשות והלוגיקע או בחוקי הכימיקע והפיזיקע והנאטור או בנפלאות החשבון והתשבורת או בהיסטוריית שפיכות הדמים והתפשטות האומות או בכל חכמה אחרת, סופו שיודה שאין עוד מלבדו וחוקיו ותורתו אמת, והעיקר היא ההכנעה לפני הרבון האמיתי ועבודת המוסר והתגברות האדם בעצמו. וזהו עיקר מה שמלמדים בהישיבות האמיתיות. ואם אמנם לימוד שאר החכמות נצרכת לפרנסה וקיום העולם, אבל לא על כך יצאת כי אם על חוסר הדעת והידיעה ועל הבורות המצויה בהישיבות. איך לא תבין שידיעת איזה חוקי טבע ודרכי הקש אינם אלא עוד כידיעות בעלמא ואינם מוסיפים מאומה לדעת היכן הדברים מגיעים ומה מקור הווייתם.
התבונה הטהורה וכח ההתבוננות הישרה נמצאת בך כמו בכל בר דעת תלמודי, אין הפרש וחילוק. וודאי שיש חילוק בין צורב לזקן, כמו שיש בכל חכמה חילוק בין רב לצעיר. אבל יתרון בעלי סברות האמת התלמודיות על בעלי המדע הוא ממש כיתרונך על דוקינס שר"י. ואין שינוי בין הסובר חמה סובבת לארץ לסובר ארץ סובבת לחמה, ובין סובר חמה בלילה מעל הרקיע או לסובר חמה בלילה תחת לקרקע ובין הסובר חוקי ניוטון המה התקפים לנצח או לסובר שתיאורייע'ס האיינשטיין והקוואנטעס הם האמיתיים, ובין הסובר אור גלי או הסובר שהוא חלקיקי, ובין הסובר עולם בן מליוני שנים לבין הסובר עולם בן אלפי שנים. אלו גם אלו נצרכים לפילוסופיע האמיתית לדעתך, שהיא מורה ביושר על האמונה. אז מה לך כי תלין על החכמים שהגיעו למסקנתך זה מכבר ולא מכרו את אמונתם עבור נזיד עדשים בהיותם עייפים מקיום דת האמת. ותלמידיהם חכמים כרבותיהם וכמוך, ממשיכים במסירות דרך אמת תיכון לעד.
נשלח ב-1/8/2011 07:23
דומה הדבר למי שיטען: מאחר ש"תכלית הידיעה שלא נדע" לשם מה להתחיל לחשוב וללמוד, שכן מה ביני לבין גדולי החכמים שעתידים להודות בסוף שאינם יודעים מאומה ? אלא שפשוט הדבר שהאי ידיעה של גדולי החכמים לאחר משא ומתן ארוך ומייגע אינו דומה למי שמרים ידיו ביאוש/עצלות/גאווה/ענווה יתירה מלכתחילה. זאת ועוד, רבים מרבותינו הראשונים סברו שכן קיימת מצווה לחקור ולברר את עיקרי האמונה ולא סמכו על אינטואיציה בלבד, אלא שבדורות האחרונים נטו מדרך זו, כאשר הפילוסופיה עצמה לא הגיעה למוסכמות מוצקות, בניגוד למצבה בדורות ראשונים.
נשלח ב-1/8/2011 08:30
[התשובה היא זהה לדברי ספרן עם קצת יותר פירוט]
מה בין אמונה תמימה לאמונה מודעת ?
תשובה - ההבדל הוא בין עושה מיראה לעושה מאהבה
וכדברי הגמרא -
מאי איכא בין עושה מאהבה לעושה מיראה איכא הא דתניא רבי שמעון בן אלעזר אומר גדול העושה מאהבה יותר מן העושה מיראה שזה תלוי לאלף דור וזה תלוי לאלפים דור הכא כתיב (שמות כ, ה) לאלפים לאהבי ולשומרי מצותי והתם כתיב (דברים ז, ט) ולשומרי מצותיו לאלף דור
ההבדל ביניהם הוא ברושם שהם משאירים במשמעות שהם יוצרים על העולם אברהם נקרא אוהבי ולכן הוא השאיר רושם עד אלפיים דור ובזכותו אנחנו כאן
יראה הוא משהו שחווים מהחוץ ואילו אהבה הוא מתוך חוויית החיים עצמם
- יש בו חיים ולכן הוא משאיר יותר רושם בנפש
"לא עבד איוב אלא מיראה" הוא היה אמנם צדיק גמור וכמו שמפורש בספר איוב עצמו "לא דיברתם נכונה כאיוב" רק שזה היה מיראה והוא לא הגיע למעלה של שמחים ביסורים שעליו הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתה" שהוא האור העצמי כפני משה שהיו כפני חמה ללא צורך להזדקק לכל מקור אחר
הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי (תהלים לא,) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וחד אמר ליה אקריון בחלמאי(תהלים ה, יב)וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ויעלצו בך אוהבי שמך אמר להו תרוייכו רבנן צדיקי גמורי אתון מר מאהבה ומר מיראה:
ההבדל ביניהם הוא שעל ידי היראה הצפייה היא לעתיד לרב הצפון לעומת זאת על ידי האהבה העתיד הוא כאן
רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום יצא בת קול ואמר הניחו לזקן ראוי זה להשתמש בכבודי
ההשתמשות בכבוד אינה משנה את ההגדרה של ה"צדיק גמור" ולהפך דווקא מי שנכנס בשלום שהוא הכניסה כצדיק רק הוא יש לו יכולת גם לצאת בשלום ואם כל המטרה של הכניסה היא שלא תהיה היציאה גרועה ממנה אם כן כניסה למה לי ?
התשובה היא לשם השתמשות בכבוד
אדם שלא נכנס לפרדס הוא אמנם יכול לראות את הכבוד מבחוץ אבל להשתמש בו זה דרגה גבוהה יותר ולזה לא כל אחד הוא ראוי
ורבי עקיבא אמר -
כל ימי הייתי מצפה מתי תבוא לידי ואקיימנה
[יש עוד מה להאריך אך די בזה לע"ע]
נשלח ב-1/8/2011 09:14
תבונה טהורה
כל מילה (כמעט) בסלע. רק איני יודע למה כתבת "עפ"ל"
(ויאמר לשבחך שאין אתה בוש להודות על האמת, שלא כשאר עיקשים ועיזים עזים שעדיין מפלפלים כאן לומר שכביכול יש מקום ואפשר לומר שהמציאות והכל מכח וסיבת עצמן, וחוקי הטבע המה מקור עצמן והתבונה גם מקור עצמה. עפ"ל).
הביטוי הנכון על דבריהם הוא "כסילות".
נשלח ב-1/8/2011 10:04
תבונה עוד לא החלטתי אם אני מסכים, אבל כתוב יפה.
נשלח ב-1/8/2011 10:27
לתבונה הטהורה
אסביר לך את העניין לפי הבנתי
א.האיטואיציה לפעמים טועה ומטעה.
ב.במקום שיש סתירה בין האינטואציה להוכחה לוגית המסקנה של אדם סביר שהאיטוציה מטעה.
ג.גם אדם גאון האינטואציה שלו מטעה אותו גם בדבר שהוא גאון בו וחקר אותו (לדוגמא בעניין איסורי הנאה יש משנה למלך שמבאר ברמב'ם שהוא סניף מאיסור אכילה. רע'א תוקף אותו על כך מסברא. ובסה'מ נדמה לי מצוה קפ'ז נמצא מפורש כמשל'מ (אולי זה אחד מהנושאי כלים האחרים לא זוכר כרגע,. אין ספק שרע'א הוא גאון הגאונים הוא מרי דהש'ס ורמב'ם וסברתו ישרה והאינטואציה שלו מדהימה ובכל זאת טעה. חכמי יוון הקדמונים שפיתחו את הגיאומטריה אין ספק לכל בר דעת שהיו גאונים עצומים וגם חז'ל לא חלקו על זה (בניגוד לכל מיני רבנים בימינו שמנסים להציג את הפילוספים כטיפשים) ובכל זאת בהרבה מקומות שסמכו על האינטואציה שלהם טעו בגדול כגון בפיסיקה)) וק'ו בנושא שאינו עסוק בו.
ד.גם אם אדם ואפי' גאון צדק ע'י איטואיציה אין זה אומר שזו הדרך הנכונה צדק כסומא בארובה.
ה.אדם הגיוני ששומע שני אנשים אחד טוען עפ'י איטואציה ואחד עפ'י חקירה יש הגיון בריא שילך על פי זה שחקר.
ו.הרבה אנשים מרגישים שהם יודעים דברים עפ'י אינטואציה ובכל אופן אף על פי שהתברר שכך היה האמת ההרגשה התטעתה אותם לומר שיש כאן ידיעה. לכן יש הגיון בכך שהבריסר רב והרב שך שאומרים שהאינטוציה שלהם היא ידיעה – הרגש שלהם פשוט מטעה אותם.
ז.נמצא שהרב שך והרב מבריסק ביטלו בידים מצוות וידעת את ה' ונתן להרגשת ליבו להטעות אותו כאילו הוא מקיים את המצוה
ח.כאן יכול הטוען לטעון אם אין הוכחה לוגית ממילא אין שום טעם לחקירה.
ט.כאן בא הרב מיכי ומראה שהחקירה הלוגית מראה שיש לסמוך על האינטואציה וא'כ אדם שידיעתו הלוגית אומרת שיש לסמוך על האיטואציה רק אצלו ההכרה על סמך האיטואיציה היא ידיעה.
י.בתקופת ההשכלה האוירה הכללית היתה יותר רציונאלית מאשר היום לכן התפעלות בסגנון של הרב שך מהתפוז לא הרשימה אף אחד לכן רבים עזבו את הדת. כיום דבר זה מרשים את הדתי כי הוא חונך להערצה לרבנים וכל מעשה שלהם מפעים אותו ואצל החילונים שמתרשמים מכך זה בגלל מערכת החינוך הירודה והאוירה של מה שאני מרגיש ואני מתחבר ואנשים מתחברים לרגשות באופן אמוציונלי.
יא.באופן כללי טענה שיכלית יש לה קיום יותר ארוך מטענה אינטאטיבית גרידא כי היא כוחה משתנה לפי האוירה הכללית וזה קשור למה שיעקב 1 כתב שהידיעה הלוגית מחזיקה יותר זמן.
עד כאן איך שאני מבין את הרב מיכי. הרב מיכי נשמח לתגובתך.
נשלח ב-1/8/2011 13:12
like\plus1
נשלח ב-1/8/2011 13:15
מיכי, נראה לי שכדאי לך להרהר שוב בהמאמר על 'אנוסי התבונה'. דהא לך, שכשנותנים להחרדים לחשוב בכל ענין, ללא שום הדרכה בסיסי בהסיינס פילאסאפי, ועיקר לימודם נעשה באוטודידאקטיקה של בית הכסא ("גוגליזציית שרותים"), לא יפלא שתכליתם הוא קיצוניות של רדידות, כאחרון העיתונאי דYNET כשכל טענה בנוגע למשהו שמחייב להסיק מסקנה היא בע"כ פשטני שטחי וכו'. ואם יש חלילה מכנה משותף בין איש מאמין בימינו, לבין, רחמנא ליצלן, הסטייפלר, הרי שעליך לנטוש האמונה, כדי שלא יישאר ביניכם צד השוה. הנחת המוצא היא דלא אפשר שמונחים כמו סיבתיות וכדו' יהיו בעלי תוקף, שכן בכך יש דמיון לאינטואיציה בסיסי של בני אדם פשוטים, מה שממשיך את הרצף – מרק-ניאדרטלי-קניבלי-פגאני-דתי-בלתי אקדמי, ועליך להתעלות מעל לכך. ומוטב שיסתגרו אלו במאורותיהם, ואם ירצו ללמוד, שיעברו את המסלול הנארמלי, בו אדם קונה השכלה, ולא מֹשתכר ממנה עד כדי גיהוק והקאה יומיומיים. והבא לבקר כאן, כאותו שמגיע לשטיבל, שחסיד אחד אוחז בסוף התפילה וזועק "והלא מי רגליים יפין לה", וחברו עדיין בראשיתה, צורח בקול מר "הרחב פיך ואמלאהו".
נשלח ב-1/8/2011 15:29
לספרנא רבא מי מהראשונים עלו בידו אמונה דרך החקירה ולא דרך אמונת המסורת? וכי אתה מכוון לרבינו המיימוני שאם נלך בחקירותיו האמוניות להוכיח את המאומן כבר בלא ספק, מכח הגלגל שאינו פוסק ומשאר ההנחות היווניים הרי אנו ובנינו נודה בפה מלא שאין בהם ממש, כי השימו חוסר ידיעות או חוסר הבנה במה שכביכול ידוע לראיות ויסודות לדברים שאינם ממינם. והוא היה אב המון מפלפלים באמונה שמטרתם מחייבת את דרכי הוכחתם. שמא נתכוונת לרבינו סעדיה או רבינו בחיי שעיקר חקירותיהם היו מסברות חידוש העולם המוגבל וכל מומצא מחייב ממציא וכל מוגבל מחייב מה שאינו מוגבל, והוכחת אינסופיות הזמן וכדו', שהם ראיות שאמנם בזמנם היו מחודשות לחסרון ההגיון בדברים אלו בתלמודים ובדברי הגאונים אך עכשיו כבר הפכו לנחלת כלל היראים בשכלול והוספת חכמי הדורות, ומאראנץ דמרן זלל"ה היה סיכום אינטואיציי של כל דבריהם. או שמא כוונתך לחסיד החסדאי שאחר שנתעלה ממש במעלות החקירה הטבעית ואף ההקשיית, צלל באינטואיציה רגשית דיליה וסבר כל סברא מוזרה שתהיה העיקר בל תמוט אהבתו אלוק דיליה. ואמנם המחשבה הלוגיית האמיתית סותרת אותם אחד לאחד ומשמטת את תוקפם ומוכחת על כשלי ההגיון שבהם. אבל זהו מה שmdabraham ממש כמו מרנן ורבנן זיע"א טח עיני ואזני שכלו משמוע וראות והבין כשטענתו שהאינטואיציה דיליה היא המכרעת, ולא שם על לבו כלל שאינה מכרעת במקום הספק אלא שהיא ממציאה מחודשות ובלתי מובנות במקום שאין הרהור כלל. וע"ז באה טענתי מה בינו לביניהם אינטואיציה דידיה אחר החכמות היא כאינטואיציה דידהו קודם החכמות. ומה בין השומע עיקרי הטענות ותחת להסכים להבין ולדון בהם שמא יש בהם ממש סותם אזנו בטענת אינטואיציה דידיה האומרת שאחר כל מה שאשמע והבין הלוא אמשיך להקשות מי ברא אלה במתכונתא דא ואיך מאין יכוננו אלו ומחוקי הבריאה אקיש על מה שלמעלה ולפנים ממנה ומה תכלית הכל ומהו מצפוני ליבי, אין זה כי אם במקום חידות אלו ישנה פתרון בצידיהם שהוא פתרון לכל החידות וסיבה לכל הסיבות וכיון שיצאנו כבר מכלל חידות דידן ויושבו כל הפליאות מה לנו לדון בחידת הפתרון עצמה, אנן בדידן עסקינן ובמופלא מינך שוב לא תדון וכו' וכו', לבין מי שדן והגה בטענות אלו ובמקום מסקנה לומר אין להוכיח כלום כי אין לידע באמת כלום ואין לדין אלא מה שעיניו רואות, מודיע בלשונות שונות ומשונות אבל אינטואיציה דידי מורה שמי שלא סובר כמוני הרי הוא מחוסר דעת, הרי זה ממש כדעת רבותינו זצוקל"ה.
לבעלבעמיו הערותיך המחכימות כמים מתוקים תמיד.
לניק דמיתקריא מתעניין נכון מה שכתבת באות ט', אבל לא בוננת היטב שכל המסקנה הזו (שהלוגי מאשש את האינטואיציה) היא חלק מאינטואיציה דידיה. והאינטואיציה היא הביאתו למסקנה זו ולא להיפך. וזהו טענתי שמה שעשתה אינטואיציה דידיה אחר חקירה עשתה דידהו לפני חקירה, ומסקנותיהם שוות. (עיין בטוקבעק דמתקרי דן ת"א, ואין להאריך).
ולדמתקריא ארתח בריבוי הפנים מתעוותת ונשחתת הדמות, ואמנם יש לו לאדם לנהוג באותו עידן באופן שונה כגון שמאל דוחה וימין מקרבת, וכגון שחוק בחוץ ודאגה בפנים וכגון הוא מותיב לה והוא מפרק לה. אבל להפוך כל איבר בגופו לחרב שנונה אחרת או לזרוע מלטפת, אין זו שיטה כלל. ואם כי הן מרבות הדעה וחילוקי המחשבות בלב שומעיהן, אבל טוב מעט פחות בכוונה נאותה וטובה ובלשון נקיה מהרבה בלשון בוטה כמדקרות חרב.
נשלח ב-1/8/2011 16:08
תבונה טהורה
בעיקר אהבתי את הפרודייע לסגנון כתיבתם של מרנא ורבנא, בכלל לא רע.
נשלח ב-1/8/2011 16:44
איני מבין איך הצלחת למחוק את הודעתי , אמנם שמתי לב שאמש היתה תגובה של אתחזותא בראשית האשכול ונעלמה אבל חשבתי שארתח ביקש למוחקו, אולם אני לא ביקשתי ... לבעל ריבוי הניקים יאמרו זונות מפרכסות זו את זו... ובכל אופן שכחת ברשימה הארוכה את האברבנאל שעסק ראשית לכל בחקירה והוא החוקר שמהווה ראיה לסתור וראיה ניצחת ליעבץ הראשון שלמרות שדון יצחק היה בעל מעמד וכבוד ומשופע בכסף וזהב לא הרהר רגע אחר קונו ועזב כל אשר לו וכל אשר בידו ויצא לגלות כאחד הפשוטים בעלי האמונה הפשוטה. וכיו״ב שכחת את בעל עקידת יצחק שהיו לו בנגלה עשר ידות ובחקירה היה שושן סודות ויש עוד כמותם שמשום מה לא הוזכרו.
נשלח ב-1/8/2011 16:52
תבונה כבר למדנו רבנו הרמח"ל בדעת תבונות שעיקר הבריאה היא לגלות את ייחודו של הקב"ה, ואם כל המידות האחרות הן מידות חיוביות, אזי ייחודו של הקב"ה מתגלה דווקא ע"י שלילת ההו"א האחרות. ודון מינה ואוקי באתרא.
נשלח ב-1/8/2011 18:45
תבונה, יפה מאוד! מזמן אמרתי שהטענות של מיכאל אברהם הם ניסוח קצת שונה לטענה של הגר"א יצחק "מי יצר אותך? אבא ואמא שלך? ומי יצר אותם? אבא ואמא שלהם? ומי יצר את אבא ואמא שלהם? מי יצר את אבא ואמא הראשונים? פיצוץ? ומי יצר את הפיצוץ? הייתה נקודה, בסתלבט שלה, ופתאום החליטה להתפוצץ? מי אמר לה להתפוצץ? ומי יצר אותה מלכתחילה? אלוקים*1. הה? מה אתה שואל? מי יצר את אלוקים? פשוט מאוד: אלוקים לא צריך יוצר. למה? כי זו ההגדרה שלו!*2. יאללה, להוריד את הקוקו"
*1. פיתרון הוספת האות ו' אינו חל כנראה על דיבור. *2. חי נפשי ששאלה ותשובה ברוח זו מופיעים בספר. על הטענה שהיוצר אמור להיות מורכב יותר מהמוצר, שגוררת את הטענה שהפתרון לבעיית היוצר בעזרת אלוהים מעוררת בעיה גדולה פי כמה, באה התשובה הזו וכן אמירה מעורפלת ש"בכתבי היהדות דווקא אומרים שהוא פשוט". וואלה, בחייאת אחויה, הרבנים הגדולים אמרו שהוא פשוט! אז כנראה שהוא פשוט! איך אומרים הסמולנים האשכנזים? מ.ש.ל.!
נשלח ב-1/8/2011 23:35
נדמה כי יצירת המופת של תבונה- באמת יצירת מופת- התחיל מלימודיו כסדודנט לפילוסופיה- לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך
נשלח ב-2/8/2011 00:38
לא ירוחם, סוסרטי ידידינו, הרבה, אבל הרבה, יותר מושחז
נשלח ב-2/8/2011 00:49
תבונה, כתיבתך נפלאה, האם הסגנון במתכוון או שזה טבעי?
ולגופו של עניין, ראה דבריו הנפלאים של ראי"ה קוק:
יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל. לעומתו מכוון קרבן העומר של שעורים, מאכל בהמה, הנוטה רק לרגש הטבעי. אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלמודי. אמנם חולשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי יוחלש בו יסוד הנטיה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כח לא ימעט את חברו, ולא יתמעט על ידו, כ"א יתגלה בכל מלא עזו, כאילו היה הוא השולט לבדו. כח האמונה צריך שיהיה שלם כ"כ כאילו אין לו שום אפשריות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כח החכמה כ"כ מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כח של אמונה בנפש. "אדם ובהמה - ערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה". אכן זאת היא מורשה מיוחדת לישראל, שהאמונה הקיימה היא אצלם טבעית, מצד המורשה הגלויה של גילוי שכינה, "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה - הניסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי". ולהפך, הכפירה היא אצלם בלתי טבעית, ואפשרית רק ע"י העזה של שכרון, שמתוך עקשות או תאוות. מה שאין כן באומות העולם, שמציאות האמונה אצלם היא דוקא ע"י שכרון, כי לא נגלו להם ענינים מוחשיים גדולים על יסודי אמונותיהם, על כן אין טבעם האנושי גוזר להאמין כ"א ההסכמה המשכרת וההתגברות על הטבעיות. ועל כן טובה מאד לישראל תמימות האמונה בפשטותה, שהיא ג"כ מבוררה כיום בהיר, "ברה כחמה". ולפיכך מחובר הוא פסח לעצרת ע"י ספירת העומר שבבית המקדש, שהיא מחברת את מנחת השעורים, מאכל בהמה, נטית הרגש הטבעית, אל החטים, מאכל אדם, העלוי השכלי הרוחני, "עץ הדעת חטה היה". ושני הכחות היסודיים האלה מגלים את כל מלא ערכם ופעולתם, במעמקי הנפש ומרחבי החיים, בהופיעם כל אחד בצורתו העצמית השלמה, באין שום רבר מעיק לו כלל, ובהתכנסם והתקשרם יחד למערכה אחדותית עליונה.
