מה בין mdabraham לבין הבריסקער רב והסטייפלער

ארתחשסתא רבא . עיקר הערתי היתה למה לך לסנוט בגדולי ישראל ממגזרים זרים לך. ונחיצות תיקון ההערה היתה לסגור חשבון קטן שמפני כבודך והערכתי הכנה לכישוריך ומטרותיך לא פרשתי הדברים כשמלה... פרזנט. למה חזרת למנהג רעים לכתוב שם ה׳ כצורתו לאחר שזה זמנים טובא הואלת לכתבו בתוספת ו׳ -(והשווה הערתך הנחמדה על הוספת ו׳ המועילה לשם אלוקים בכתיבה ולא בדיבור...)-

אכן מאז אהבתי לקרוא את כתבי הרב זצ"ל. כי דבריו כולם מפייסים את הנשמה ומעוררים תעצומותיה, אינם פוסחים על שום חלק מבנין נפשו ומסיבים אותם אל תכליתם התוריית.
לצד זה מאירים הם את ערך האדם הפרטי ומייקרים את ענינו האידאי המיוחד, מדגישים הם את סגולת האישיי לפרטיו ואת תרומתו הייחודית לכללות האומה.
וכללות דבריו מעלים הם ממצולות הטומאה והחול ניצוצות קודש עמוקים עד הגעתם לרום ערפלי טוהר. ממיסים הם מצוקים להופכם אראלים. מקבצים הם נדחים לאוספם מאוחדים. מהפכים הם משוקץ לנרצה, מאוס לנחשק, בזוי לנכבד, דחוי למבוקש. מעלים הם את עשתונות ויצרי איש במעלה אחר מעלה גבוה מעל גבוה עד כי כל גיד ובשר אף עצם ורקמה מתעלים יחדיו עם רוח ונשמה להיות תמה חיה ויחידה נעלמים מתאחים באין סוף מפאת עצמותו אשר כל עין דעה לא תסבול זאת וכל הרהור בינה לא ישרוד עוד.
אך כל עוד אנו שרויים בשקרון החושך עלמא הדין, מחויבים אנו לרצות את דעתינו ואת כשרון אבחנתינו, ולהשתמש באברי המחשבה המפרידים ומפצלים את מושאיה עד יערה רוח ממרום ומלאה כל הארץ דעה כמים לים מכסים.

הרב זצ"ל בקטע נפלא זה, מנסה להעמיד את האמונה על שתי עיקרים עצמוניים שאינם תלויים זה בזה, כשלכל אחד קיום וערך בפני עצמו.
אמנם בסיימו את דבריו הוא מציין את התקשרותם למערכה אחדותית, אך במשך דבריו שלפני"ז הוא פעמיים מדגיש את ייחודו ואי תלותו של כל אחד מהם בזולתו. ואת הצורך שכל אחד מהם יתגלה במלא תוקפו כאילו מלך יחיד הוא.

ולהערותי,
הוא סותר דבריו בכך שאת ממלכת האמונה התחושתית הוא מייחס בתחילה לרגש ונטיה טבעית. כלומר מבנה הנפש הישר והאמיתי ללא עיקול ועיקום מסוגל לאמונה לא מחקרית, ואילו בהמשך דבריו הוא תולה זאת בהתגלות שכינה עובדתית שלה זכו ישראל דווקא שלא כאומות העולם שנעדרו הוכחות מוחשיות.

שתי הערותי יוחסו לשתי חלקי האמונה הרגשית (הטבעית וההתגלותית)
הערתי הראשונה הייתה על העדר כל ערך לבחירה באמונה המיוסדת על נטיית הלב ללא בקורת עקרונותיה, כי בבחינה לוגית נחשפים כשליה ובבחינה פסיכולוגית מתגלים סיבותיה, וא"כ ערכה הוא רק לאחר בחינה מחקרית ושכלית, ומה ערך לנטית הנפש בטרם נחקרה.

הערתי השניה על המשך דבריו לתלות את האמונה הטבעית בהתגלות לה זכו ישראל. עצם תליית האמון הטבעי בגילוי מוחשי, בפרט לדורות ההמשך כעובדה ידועה במסורה, הוא בעייתי. כי אין לו ערך עניני מהותי אלא ערך עובדתי ומסורתי שאיננו תלוי במושאו.

אך בין כך ובין כך, אין באלו כדאי להאריכה כי דברי אגדה הם ללא תיכלה. ולמה לא נהיה כחמורו של ר' פנחס בן יאיר שלא אכל שעורים שלא הוכשרו באומד ומחשבה. אם יש לך דברי הגיון וחפץ דעת להשיבה, ואם לאו אלך אל מקומי הראשון אשובה.

(הקטע דיומברוס נפלא לשעשעה).