אני מתאבל ולא התנחמתי

נשאלתי:

ידוע על האסון הגדול שקרה להרמב"ם, שאחיו ושותפו דוד טבע עם ספינתו בים בהודו. וכן הוא מתאר באיגרת לרבי יפת הדיין (נדפס באגרות הרמב"ם, לפסיא, עמ' 37): "גם ארעו לי צרות רבות גלויות בארץ מצרים... והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה, שהיא רעה מכל רעה שעברה עלי מיום היותי ועד היום הזה, והיא פטירת [אחי] הצדיק זצ"ל, שטבע בים הודו, ובידו ממון רב לי ולו ולאחרים, והניח בת קטנה ואלמנה אצלי. ונשארתי אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה, נופל על המטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב... עד היום, כמו שמונה שנים, אני מתאבל ולא התנחמתי. כללו של דבר: כי ארד אל בני אבל שאלה.  ולולי התורה היא שעשועיי, ודברי החכמות שאשַׁכח בהן יגוני, אז אבדתי בעניי)".

איך מתאים הדבר עם מה שהוא כותב במפורש בהי"ד: (הל' אבל פרק יג הלכה יא): "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש, אלא כיצד יעשה, שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים".

אבלות ונחמה הם הרגשות שיש להם רמות רבות שלא ניתן להגדיר בהלכה. ואי אפשר לשאול שאלות כאלו. 
כל מה שאפשר ללמוד מההלכה זה שיש רמה מסויימת של נחמה שאמורה להיות ולא להישאר תמיד באותו רמה של אבלות. ואת זה מסתמא הרמב"ם קיים, וכמעט כל אדם מקיים גם בלי ההלכה. 

ירוחם. המפרשים מסבירים שיעקב המשיך להתאבל על בנו ימים רבים למרות הגזירה על המת שישתכח מן הלב כי באמת לא מת בנו. (נכון שזה קצת נגד הפשט כי אם כן היה על יעקב עצמו לשים לבו לכך ולמה נאמר ויפג לבו שנחלף ליבו מלהאמין להם) אולם בעצם לאלו הלוקחים שאבותינו קיימו את כל התורה עד שלא ניתנה נשאלת אותה שאלה על יעקב אבינו... כשבאמת כולנו מבינים שאין זו גזירה אלא חכמים רצו להגיד טבע טבע הקב״ה בבריאה שהחיים שוכחים את מתיהם תוך יב׳ חודש . ויש לפלפל ולחקור האם הטבע הוא על החיים וקשה איך יעקב המשיך להתאבל נגד הטבע האנושי או הטבע נובע מהמת עצמו ושפיר הא דאיתא גזירה על המת - - כלומר מציאות האדם בעולם גורמת לזכרונו אצל קרוביו ומכיריו ומותו מן העולם משכיחה את זכרו או שבדרך ממילא הוא נשכח ודו״ק כי לא תעזור האריכות למי שאינו מורגל בכגון דא-- בכל מקרה יש ליישב בדוחק שאלת בעל האשכול דלא ידוע לנו שאשת אחיו הותרה לינשא כי בעלה נפל בים הודו שזהו בגדר מים שאין להם סוף והרמב״ם התאבל ימים רבים על אחיו כי לא היה לו גדר הלכתי של מת אלא שנשבר מטה לחמו ונוספו עליו עוללי ואשת בנו...