הנוכח
תודה על המחמאה (אם כי לא ברור אם באמת התכוונת)
אם הבנתי, העלית טענה עקרונית שאמנם חוזרת כמה פעמים וכנראה לא עסקנו בה כראוי.
מה המסר של התורה?
הוצעו בעבר שני מסרים (אולי יותר):
א. התורה מכוונת לתקן את האדם, החברה, הדעות והאמונות. והיא מבוססת על מונותיאיזם במובן המכובד ביותר שלו. חופשיות הא-ל מכל מיגבלה והעדר כל היבט פיזי או אמירה משמעותית עליו ספציפית. זו גישה שאפשר לכנות רמבמית קויפמנית.
ב. המסר שטוענים לפי א' שהוא קיים אינו קיים באמת בטקסט אלא נכפה מבחוץ כפרשנות.
אולי רצית לטעון יותר מזה, שיש מסרים אחרים שהתורה והכותב שלה התכוונו אליהם. אם כן, לא מצאתי מה הם בדבריך. בוודאי שטענת
ג. יש מסרים סותרים לסעיף א' בתורה. כגון דינים שנראים כמו מאגיה, תיאורים של הא-ל שהינם גשמיים בעליל (ויחזו את האלוהים ויאכלו וישתו, ותחת רגליו, אלוהים מתהלך לרוח היום, וכל תארי הרגש של האלוהים).
(כיון שהשם מופיע בכתיב מלא בתוספת ו' לא הקפדתי להחליף את ה-ה ב-ק).
כידוע לכולנו, גם מהפורום, שערי פרשנות לא ננעלו. ואפשר לומר לשיטת הרמבם את קויפמן (שאני גם כן דוגל בה) שיש ניסוחים שהם בלתי נמנעים עקב הקשיים התרבותיים.
ברחמיך הסכמת לומר שיש גם תשובות כאלו שהינן "טובות".
יש אם כן לדון באריכות, ממש קושי אחר קושי ותשובה אחר תשובה, מה המסר המקורי ואם הביאור הוא פרשנות כפויה או מתבקשת.
לגבי השעיר לעזאזל, כמו ברוב המקומות האלו בתורה, יש לנו מידע חלקי. אפשר להבין זאת כמאגיה. אפשר להבין זאת כויתור להמון. ודאי שמצורכי הפסיכולוגיה האנושית הוא לגלגל את האשמה, לפעמים את האחריות הבלתי מוצדקת, על גורם זר ואי אפשר לתפוס שהאדם יכול לעשות תשובה, להתחרט מהלב, והנה הכל נסלח לו.
אני מתלבט אם לבאר את הדברים באריכות כאן, שהרי האשכול נפתח למטרה אחרת (חזרה בישראל של היום למאגיה ולאלילות של הכנענים והעממים שלפני שוב ישראל לארצו).
מצד שני, אם אחכה לאשכול חדש, מתי זה יהיה.
אני סבור שבארתי את עמדתי בעבר כגון באשכול על רגשות אשמה וכפרה (ששכחתי את שמו ועלי לנסות להיזכר. משהו עם שמו של חוקר המקרא מופס כמדומני...). אבל הדברים תמיד ראויים לחזרה והרחבה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>