בקשת פקה"ס הלקוחה ממינוחים של עבודת אלילים וכפירה

פגיעה בחופש ביטוי וזכות הציבור לדעת

רחל ולדומירסקי - פקידת סעד לסדרי דין - עיוות המציאות, הוצאת לשון הרע ודברי בלע נגד אמא וילדיה הקטינים

רחל ולדומירסקי פקידת סעד מלשכת רווחה רמת גן, ניתקה אמא מילדיה במשך 3 שנים בלי שום סיבה מוצדקת, מתוך רשעות, נבזות, רוע ובורות.

בבקשתה לבית המשפט הינה טוענת כי היא מבצעת "עבודת קודש". מדובר במינוח הלקוח מעבודת אלילים וכפירה, שכן העבודה הסוציאלית הינה משלח יד, וכפי הידוע עובדים סוציאליים משתכרים הון עתק כ- 18,500 ₪ לחודש, ראה בקישור כאן.

על מנת שרחל ולדומירסקי תוכל להצדיק את מחדליה, היא נוקטת בשיטה.

מהי השיטה?

שיטה הינה "כרטיס ביקור" של פקידת הסעד, ונועדה להוכיח כי התנהגות מסוימת בוצעה על ידי אבא או אמא שהיא רוצה למוטט.

מעשים דומים נועדו להפריך טענת העדרה של מחשבה המלווה מעשה מסוים אותו עשתה פקידת הסעד ("מעשים" – לרבות מחדלים, היינו: התנהגות).

כדי שרחל ולדומירסקי פקידת הסעד, תוכל לבצע באין מפריע מעשים פליליים וקשים נגד ילדיה של אמא מגבעתיים, לרבות חטיפת הילדים מאמא בגבעתיים, השמתם במתקן חרום חצי שנה, ואח"כ ניתוק הילדים מאמם במשך שנתיים וחצי נוספות, בלי שום סיבה, היא "מלקקת" למערכת (בית המשפט) ותומכת פומבית בעמדותיה לכאורה (ליקוק לשופט נפתלי שילה).

אותה רחל ולדומירסקי תומכת פומבית באידאולוגיה של השופט נפתלי שילה, טוענת כי היא "מחויבת" לבצע את מטלות בית משפט, על מנת שתמשיך באין מפריע לנתק את האמא מגבעתיים מילדיה, ללא הפוגה.

בתמורה, השופט נפתלי שילה, עושה כדבריה של פקידת הסעד רחל ולדומירסקי ונותן החלטה "כמבוקש" על כל בקשותיה, לרבות המשך ניתוק האמא מילדיה 3 שנים בלי שום סיבה, בלא שלאמא ניתנת זכות תגובה.

גועל נפש.

מצ"ב הבקשה שהגישה רחל ולדומירסקי.

קבלת צו מבית משפט, ללא תכלית, הינה צו סרק, שנועדה לפגוע באמא מגבעתיים ובשמה הטוב.

רחל ולדומירסקי לא הביאה בדל ראיה להוכחת שקריה על גבי בקשתה זו,

הוצאת צו זה נועד להלך אימה וטרור נגד האמא מגבעתיים.

על תוכן דבריה של האמא באינטרנט, חלה הגנת אמת הפרסום לפי סעיף 14 לחוק.

לא זו אף זו:

בהוצאת צו "מניעת פעולות" נגד האמא מגבעתיים, עשתה רחל ולדומירסקי שימוש לרעה בהליכי בית משפט, תוך שהינה משקרת, ממש כך, את בית המשפט, ואינה חושפת את האמת המסתתרת מאחורי כוונתה המרושעת - השתקת האמא מגבעתיים, ונסיונה הנואל של פקידת הסעד להלך אימים על מי שמעז ומהין למחות על התנהלות עובדי ציבור בשרותי הרווחה, שעשו לעצמם נוהג ונוהל להוציא ילדים מביתם ולהשימם במוסדות הרווחה, ללא שיש על פקידי הסעד גוף מפקח "אומבודסמן" ו/או מי שנותן את הדעת על התנהלותן השערורייתית ממש, ונותן ביקורת שיפוטית לטובת הציבור.

רחל ולדומירסקי ועיריית רמת גן, יותר מאשר רוצות להאבק על "שמן הטוב", מבקשות את ראשה של האמא מגבעתיים, כדי לסרס את כוחה של האמא לפעול ולפרסם על פשעי פקידת הסעד שסרחה בתפקידה, ואחראית על הוצאת ילדים מביתם בכפיה, ללא שנשקפת סכנה לחייהם.

הענין חמור ביותר, מפני שזהו אך המשך לדיכוי הנורא הזה שמתקיים במדינת ישראל, ממש מתחת לאפינו, במדינה המנסה להציג עצמה כנאורה, אבל מאידך זוהי הסנונית הראשונה המבשרת את קיום הסדקים בעמודי הפלדה הרקובים של המפלצת (משרד הרווחה) הזאת שהבינה שאינה יכולה להמשיך לרבוץ סתם כך בכיף ולהמשיך להתחרדן בשמש ללא מורא והפרעה. מהיום המפלצת (משרד הרווחה) הזאת תצטרך להילחם על המשך קיומה ולנסות להציל את עורה.

האופן שבו קמה רחל ולדומירסקי, ודורשת מהאמא מגבעתיים לא לפרסם את פשעיהם של העובדים הסוציאליים שחטפו את ילדיה, לא רק שאינה יודעת גבול, אלא שמהווה היא את שיא החוצפה. זכותה של האמא להגן על ילדיה.

כל עניינה של רחל ולדומירסקי וחברותיה ללשכת רווחה רמת גן, איננו אלא להשתיק את האמא למלא את תפקידה כעיתונאית, הנושאת תעודת עיתונאי מטעם איגוד התקשורת והעיתונות בישראל, וכמייסדת בעמותה לזכויות ילדים והורים – ע.ל.י.ה. (ע"ר), עמותה שמטרתה מניעת הוצאת ילדים בכפיה על ידי פקידי סעד ממשרד הרווחה והשמתם במוסדות משרד הרווחה, למנוע מהאמא למלא את תפקידה העיתונאי – הבאת האמת לציבור, לחבל בעתידה האישי והכלכלי של האמא ואגב כך לטייח ולכסות על מחדליהן של פקידות הסעד מלשכת רווחה רמת גן, על ניהולן הכושל בחטיפת ילדיה של האמא ממשמורתה ועל המשך הידרדרות ילדיה של האמא תוך סיכון ממשי לחייהם של ילדיה של האמא.

האמא תטען, כחלק מזכות היסוד שלה לחופש הביטוי, לבין זכותה של פקידת הסעד רחל ולדומירסקי ל"שמה הטוב", האיזון הנכון בין שתי זכויות אלו, מאפשר מתן קדימה לזכות הביטוי, ועל אחת כמה וכמה כשהאמא מפרסמת אך ורק את האמת על התנהלותה האלימה והברוטלית של פקידת הסעד כנגד ילדיה של האמא.

הכלל הוא שענין ציבורי בפרסום משמעו קיומו של אינטרס ציבורי בפרסום (א' שנהר, דיני לשון הרע, בע' 225). מקובל ליישם בעניין זה את המבחן המכונה "מבחן התועלת":

"השאלה באיזו מידה קיים אינטרס חברתי בחשיפת המידע הנכון אודות הפרט מוכרעת על פי "מבחן התועלת" שהציע פרופ' זאב סגל ואומץ על ידי הפסיקה. המבחן קובע, כי "'עניין ציבורי' המצדיק פגיעה בפרטיות אדם על-ידי פרסום הינו עניין שיש לציבור תועלת בידיעתו, אם לשם גיבוש דעתו בענינים ציבוריים ואם לשם שיפור אורחות חייו". (שם, ע' 228).

האמא טוענת, כי פרסום התנהגות והתנהלות רחל ולדומירסקי, פקידת הסעד, הינה חובה ציבורית ממעלה ראשונה, שכן רחל ולדומירסקי פקידת הסעד, מוציאה ילדים ממשפחות, באופן מוכח במסמכים ראייתים ללא הצדקה, ומסתמכת על "תחושות", "הרגשות" ו"דיווחים מבעלי ענין", תוך שהינה גורמת לפירוק משפחת הילדים שמוצאים מביתם.

http://www.youtube.com/watch?v=GVIPo3OCi20

לורי שם טוב, אמא

עיתונאית

בעלת רשת בלוגים עצמאיים בנושא הפרת זכויות אדם וסדרי דין בידי עו"ס