עלייה לקברים - מה אמר הגר"א?

בהל' קבורה פסק בשו"ע להרחיק ממקום הקבורה קודם קדיש, משום לועג לרש, ולא נחלק עליו הרמ"א. ומה בין קדיש על הנפטר ובין תפילה על הקבר?

אם הדרישה היא לרוח - לא צריך ללכת לקבר דווקא. אם הצדיק כתב ספר, יחזיק הספר ויתפלל.

ישראלסאהן,

ומהיכא תיתי ש "שיא הראציונליות" עומד בסתירה או ניגוד ל "האמין בדברי קבלה" ? ואנא אמינא לך כדאמרי הינדואי " גם וגם". 

ישראלסאהן, ראשית, אין סתירה - הגר"א היה ענק וכל התורה היתה לפניו. שנית, יש מימד הלכתי רציני בנושא תפילות למתים ובקברים. זה לא פרימיטיבי לחשוב שהגר"א נוהג כעמדה מסוימת בהלכה. לא מסתדר לי שהוא יתיר או יסכים לתעשית הקברים המוגזמת שהתפתחה במקומותינו, כולל הליטאים שנדבקו בזה גם כן. 

כמה יפה למצוא כמה מן הותיקים והחכמים באשכול אחד.

הערות קטנות.

מה שהביא עין הקורא מרש"י, הוא בשם הגאונים (אם כי רש"י הביא בדרך כלל תמיד מרבותיו). ויש שם מילים חשובות ביותר שמנוגדות לכל התפיסה שמגיעים לקבר כדי ליצור קשר עם נשמת המת.

אני מעתיק:

רציתי אולי להבהיר. לא למדתי זוהר. אז אני אכן פרימיטיבי/חסר במובנים רבים. אני חש שאם הייתי בא לשאול את הגר"א אם לעלות לקברים כמו היום, הייתה תשובתו שלילית חד משמעית ואולי היה גם גוער בי על זה שאיני מאמין בתפילה ישירה. מקסימום היה אומר להגיד כמה דברי תורה שאמר הנפטר, כמו בספר יחוסי צדיקים (לא הרבה על כל תנא ואמורא, לא יותר מדקות ספורות). אני חושב שכלב שהשתטח - היה לזמן קצר מאוד. בקיצור, צריך להיות בגר"א או הראי"ה קוק, או ר' אריה לוין כדי להיות כשיר ללכת להתפלל על קבר בצורה הנכונה. זה לא משהו לכלל הציבור.