הרפואה שבמכה: היתרונות לדורות של חורבן המקדש

מיימוני
הלכות מלכים פי"א הלכה א' :וכל מי שאינו מאמין בו. או מי שאינו מחכה לביאתו. לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר. אלא בתורה ובמשה רבינו. שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים. במשיח הראשון שהוא דוד שהושיע את ישראל מיד צריהם. ובמשיח האחרון שעומד מבניו שמושיע את ישראל [באחרונה]. ושם הוא אומר אראנו ולא עתה זה דוד. אשורנו ולא קרוב זה מלך המשיח. דרך כוכב מיעקב זה דוד. וקם שבט מישראל זה מלך המשיח. ומחץ פאתי מואב זה דוד. וכן הוא אומר ויך את מואב וימדדם בחבל. וקרקר כל בני שת זה המלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים עד ים. והיה אדום ירשה זה דוד. שנאמר ותהי אדום לדוד לעבדים וגו'. והיה ירשה וגו' זה המלך המשיח שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו': 

באופן כללי כנראה שאתה קצת צודק, הסתמכנו יותר מדי על בית המקדש והקרבנות והעדפנו אותו על העבודה הפשוטה האמיתית והתמימה ולכן אבדנו אותה. אך זו עדיין אבידה גדולה, ואנחנו עדייןם מצפים לבית המקדש שיבנה ושם נעשה ושם נעשה לפניך את קרבנות חובתנו. ...כמצוות רצונך.

שלום

הרפואה שבמכה.

מימוני עומד על שלשה דברים יסודיים שבאו בעקבות החורבן. אלו הם בלשוני:

1. האדם עובד את אלהים בעצמו.

2. התורה נתנה ביד כל אדם. מכאן מצוות תלמודה

3. עבודת האל בתפילה שבלב.

והוא שואל 'אם אין אלו שלוש התקדמויות בחינוך האדם והחברה?'

השאלה הזו כלל וכלל אינה חצופה. היא דבר אמת ועניין יסודי עמוק ביותר.

האדם יצא מינקותו, בה הוא זקוק לאמו ולסינור שלה. כעת הוא בוגר, עומד ברשות עצמו, נושא באחריות ונותן את הדין על מעשיו.

הוא עומד לבדו מול אלוהיו, בליבו, בפנימיותו. לכן עולות וקורבנות אין בהם משמעות כלל. אלוהים, כידוע, אינו אוכל בשר ואינו מריח קטורת, ואינו רוצה בהם כלל ועיקר.

תלמוד תורה משמעה שותפות פעילה בכתיבתה ובחקיקתה. הוא אינו רק מקבל תורה אלא כותב אותה, לכן בן חורין.

עבודת האל, לדעתי, אינה בתפילה בלבד, אלא, – זה לעניות דעתי, העיקר הגדול, – בעבודה מעשית, ללכת בדרך האל, לעשות, במעשה ממש, חסד, משפט וצדקה.

ההתקדמות משמעה התבגרות. מעבר ממצב נחות יותר אל מצב גבוה, בעל ערך. לכן גם טקסי האמונה, נעשו כעת מופשטים בלבד. כך ראוי. אין לנו עוד אלא ספר תורה בלבד, שערכו בגלל תוכן הכתוב בו.

המסקנה מכל הדברים האלו היא ברורה, ראוי לומר אותה בבירור.

השואף לבנות שוב את בית המקדש, כמוהו כרוצה לחזור שוב אל ימי ינקותו, לחסות תחת סינורה של אמא רחמניה. הוא גם מחפש אבני מצבות לקדשן ולהתפלל שם. לא את עבודת אלהים הוא מבקש אלא את סיפוק צרכיו הבלתי בוגרים.

די לנו אם נכתוב על שלט 'כאן עומד בית מקדשנו', נתלה אותו על לוח לבנו, נפנה לעבודת אלהים, וכבר בית מקדש עומד על תילו, ואלהים שוכן בו, ואור גדול קורן. זו מציאות אמת של משיח אמת בקרבנו עכשיו ממש. הבה נניח לאחרים לעבוד אבנים, סלעים, משיחים שמתו מזמן וכל מיני דברי סידקית אחרים. שיצפו הם לבואו של 'משיח' רכוב על חמור או יושב במיצובישי.

עודד

שלום

הערה לעיירהישנה.

1. המושג לאומיות הוא מושג אירופי מן המאה ה 19. מושג זה לא יכול היה להיות אצל חז'ל. אם מיחס להם פלוני כוונה כזו, הוא שוגה ומעוות דברים.

2. כשאדם הולך לרופא, הוא מצפה שיבדוק את לחץ דמו ומצב ראותיו, ולא את מצבו המוסרי, כי אז הוא צפוי למוות ביסורים. כל הדרשות – החשובות מאד כשלעצמן, – על מצבו המוסרי של ישראל ועל שקרה לו בעטיו, באות במקום למוד ההיסטוריה והבנת תהליכיה. בגלל בורות זו עשו אבותינו שטויות גדולות והביאו עלינו אסונות רבים. באמת, ראשוני החשמונאים, היו האחרונים עד לדורותינו, שהבינו את המצב הגאופוליטי, ופעלו בהתאם. איזו טרגדיה! איזו טפשות! והיום? באיזו ישיבה תמצא ספרי היסטוריה? הטומן ראשו בחול שלא יקונן על הבעיטה שחטף מאחור.

הערה כללית.

אינני זוכר איזה נביא בישראל שמדד את אחוזי קליטת התפילות בבית המקדש ביחס לתפילות במקום אחר. אבל באמת איני ידען גדול. בכל זאת נדמה לי שהם דברו על דברים אחרים, וממש לא העריכו את המקום ההוא ומה שנעשה בו. כנראה שלא היו לאומיים מספיק.

עודד

ילמדונו רבותינו.

מהי הכוונה הראויה באמירת "והשב את העבודה לדביר ביתך" "ואשי ישראל" "ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם" "בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו" "והשב כהנים לעבודתם".

עודד!
כמדומני שדבריו אינם ראויים לתגובה, מי שמבטל מצוות מפורשות בתורה ובנביאים של בניין בית המקדש, שמבואר בתורה בהרבה מקומות גודל חשיבותה, כמוהו כמחדש דת, ואין לו מקום בתוך קהל המאמינים.
יכול להיות שהוא צודק, אבל זה עניין לאשכול אחר.
מן החכמה להתמקד בכל דיון, איני יכול לפרש את התורה למשל על פי עקרונות שעניינם שלילת הלגיטימציה של התורה.