הרפואה שבמכה: היתרונות לדורות של חורבן המקדש

שלום

תודה לצענערענע על השאלה.

לדעתי, הרמב'ם מחזיק בדעה כי רוב האנשים, רמתם האינטלקטואלית והאמונית נמוכה, והם זקוקים לסיוע, לסינור של אמא או לסינור של אחר, כדי לחסות תחתיו. העיקר שישמר הסדר הנאות במדינה. זו דעתו המעשית. הוא מבדיל בחריפות רבה בין המאמין הפשוט, העושה דברים נכונים בלי שהשיג אמת, ובין המאמין אשר למד וחשב והגיע להכרת האמת. אליו הוא יפנה בדרך אחרת ויאמר לו דברים אחרים. 

אני חי כמה מאות שנים אחר הרמבם. 227 שנים מאז כתב עמנואל קאנט את מאמרו: 'תשובה לשאלה: נאורות מהי?'

התבגר! קורא קאנט לכל אדם ואדם, העז לחשוב בעצמך! אל תניח לאדם אחר לחשוב במקומך ולשלוט עליך!

זה המאמר החשוב ביותר והמשפיע ביותר מאז. הנה הטקסט

http://www.biu.ac.il/HU/pele/man-condition/kant/kant.htm

עודד

"Enlightenment is man's emergence from his self-imposed immaturity. Immaturity is the inability to use one's understanding without guidance from another. This immaturity is self-imposed when its cause lies not in lack of understanding, but in lack of resolve and courage to use it without guidance from another. Sapere Aude! [dare to know] "Have courage to use your own understanding!"--that is the motto of enlightenment. "

(תרגום לאנגלית של הפיסקה הראשונה)

לעודד

קשה לומר שרעיון זה יכל להתאים לאמונת חכמים שהוא עקרון מרכזי ביהדות.

שלום,
[גלשנו הרבה מן הנושא, וסליחה ממיימוני] 

אינני חושב כדעתה של צענערענע כי יש איזה ניגוד בין חשיבתו העצמאית של אדם ובין הערכתו את המורה. להפך. ענין אחד שלם הוא. חכם של אמת הוא מורה של אמת, המלמד אותך לחשוב, להבין מעצמך ולהחכים, בדיוק כפי שעושה המורה למתמטיקה. אם 'אמונת חכמים' היא קבלת דבריהם באמונה וציות להם, הרי זה פסול בעיני מעיקרו. חכם כזה אינו רוצה אלא לשלוט בי, ולא תמיד מתוך יושר וכוונה טובה. וכבר אנו חוזרים להשקפה הישנה עליה דברנו קודם.

החסרון היותר גדול שיש בתכונתה של יראת שמים שאינה מחוברת יפה באורה של תורה, הוא מה שבמקום יראת חטא, היא מתחלפת על יראת המחשבה. וכיון שהאדם מתחיל להיות מתירא לחשוב, הרי הוא הולך וטובל בבוץ הבערות, הנוטלת את אור נשמתו, מכשלת את כחו ומעיבה את רוחו.

(הראי"ה קוק, שמונה קבצים, א, ירושלים תשנ"ט, עמ' צט, פיסקה רסז)

אין לשער עד כמה יראת המחשבה פוגמת היא את הנשמה. יראת המחשבה מחוללת שיתוק רעיוני בכל מרחבי הנפש, והיסוד השפל שבחיים מתפשט על חשבון זה, ותופס את שליטתו על החיים, ומכניעם ומשפילם. וכל זה בא מפני חוסר הידיעה להשתמש במדת הגבורה הרוחנית, שמיסודה באה ג"כ יראה זו. אבל במקום שעל פי הטוהר של הגבורה, היראה הזאת היא מעוררת את המחשבה, מחדשת אותה וממציאה לה ציורים שונים בעלי גוונים נפלאים חדשים לבקרים, הזוהם שבגבורה זו היא משביתה את פעולותיה הטובות והעדינות של המחשבה, ומביאה אותה לידי הירוס, ולידי שיתוק של שממון.

(הראי"ה קוק, פנקסי הראי"ה, א, ירושלים תשס"ח, עמ' תנה, פסקה צג)

הרב קוק חוזר כאן על מה שאמר קאנט לפניו, ומה שהוא אומר בלשון ציורית מאריכה ובפתוס רב אומר קאנט בלשון חדה וברורה, ובכושר הגדרה נדיר שהתברך בו.  

'נאורות היא יציאת האדם מחוסר בגרותו, שהוא עצמו אשם בו. חוסר בגרות הוא אי יכולתו של אדם להשתמש בשכלו בלי הדרכת הזולת. אשמה בחוסר בגרות קיימת, אם סיבתו איננה חוסר שכל, אלא חוסר החלטה ואומץ להשתמש בו בלי הדרכת הזולת. Sapere aude! – אזור אומץ להשתמש בשכלך שלך ! היא איפא סיסמת הנאורות'. [תרג. ידידיה פלס. בתוך, 'הנאורות – פרויקט שלא נשלם? שש מסות על נאורות ומודרניזם'. הוצ. הקיבוץ המאוחד]

עודד

עודד
ראה

עודד

אולי זה יתאים יותר לתפיסה הראויה שלנו של אמונת חכמים.