|
|
| נשלח ב-17/8/2011 08:59 |
 |
| |
| מיימוני כתב: |  |
צבי הביא כי להלכה השולחן ערוך פסק לא כהרמב"ם, שמותר לאדם למסור נפשו על עבירה שאינה משלוש החמורות. אך האם השולחן ערוך ונושאי כליו אכן מחייבים אם להבנתנו הם טועים? (מילה חריפה מאד, כן).
גם זה נושא שנידון בפורום. וכאן אנו נוגעים במטא הלכות אחרות לגבי האופן שבו הלכה נמסרת מדור לדור, והאם יש רשות לאחרונים לחלוק על קודמיהם.למרות שיש פסק בשולחן ערוך שמתיר מסירות נפש אין זה לדעתי מחייב כאשר אפשר להביא ראיות שזו טעות.
|
|
זו כבר פעם שניה (לפחות) שאני נתקל בדבריך באופן כזה (הראשונה הזכורה לי היתה שאינך מקיים את דברי השו"ע בסימן ה' בעניין כוונת שם אלקים שהוא בעל הכוחות).
אם אינך מחוייב לשו"ע ונושאי כליו מהיכן בכ"ז מתחילה להתייצב יהדותך ? ישירות ממרע"ה ? אולי גבוה מזה ?
בתור מנהל הפורום (מנהיג המרד, כלשוני) היה כדאי שתבהיר עמדתך אחת ולתמיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 09:23 |
|
| |
מיימוני
אני מסכים בהחלט שהפסק הזה (כרבים אחרים) של הרב זילברשטין תלוש. חושבני שהוא דוגמה להשפעת שימוש חופשי במה שאתה קורא מטא הלכה. זה כביש דו סטרי.
שותף
צא ובדוק כמה פעמים האחרונים חולקים על השו"ע בראיות. בוודאי במקרה שיש איסור שפכ"ד יש מקום לכך.
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 17/08/2011 09:26:20
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 09:24 |
|
| |
תלמיד
יש הסוברים שהוא כביש חד סטרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 09:55 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | שותף
צא ובדוק כמה פעמים האחרונים חולקים על השו"ע בראיות. בוודאי במקרה שיש איסור שפכ"ד יש מקום לכך.
|
|
דברתי על השו"ע ונושאי כליו.
משום מה נוצר לי הרושם שמיימוני מדלג על כל החבורה הזאת של הפוסקים, וחי לו אי שם בין הראשונים והגאונים שלפניהם.
אשמח לשמוע ממנו הבהרות עד היכן (אם בכלל) הוא מרשה לעצמו להתערב ולקבל החלטות עצמאיות, ואם אפשר גם לפרט על סמך מה (שוטנשטיין, קהתי, גוגל או חכמים נוספים).
תודה, וסליחה על ההפרעה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 10:11 |
|
| |
מיימוני - נניח ויצאנו מנקודת מוצא שתורה מחייבת בגלל מקור אלוקי. מנין שמטא הלכה מחייבת? מה מקומה? מה מקורה?
- האם באמת חז"ל התכוונו להגזים או שבאמת חשבו שיש במחלת עיניים סרך של פיקו"נ והיות וספיקו להקל הקלו?
- האם באמת העקרון המטא הלכתי שהראית, וזה ברור, שיש המפעילים אותו לחומרא (אגב, ויש ויש לקולא) מחייב? למיטב זכרוני החזו"א כותב לפעמים על דבר שהוא אסור ואף מבחינתת ההלכה סביר שאסור. הרי שהחלק הראשון אינו הלכה (וממילא האיסור יכול להיות המלצה בלבד. אם כי איני בטוח שהחזו"א חשב כך. איני בטוח שלא).
- סייעתא לדבריך - ראה חזו"א ביוד סכ"ב (ואלו דברי הריטב"א שם) אודות נאמנות ע"א להתרת אישה שמשמע ממנו שבמצבי "לחץ" יצאו חכמים מגדרם לפרש התורה אחרת מהמשמעות הפשוטה (הצורך בתורה בשני עדים הוא ביטוי לבירור חזק, וכשיש סייעתא בסברא, כבעדות אישה, מתקיים בירור יזק גם בע"א). מעניין שהפירוש ה"נועז" בא לאור מצוקת העגונה ולולא הוא לא היה עולה. אבל אם כן מה בין החזו"א לאמשלום (ויסלחו לי שניהם על ההשוואה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 11:28 |
|
| |
שאלת תם, למה זו מטא הלכה ולא הלכה?
על פניו ההלכה יכולה לקבוע עד כמה צריך להקריב בשביל שמירתה, ההלכה קובעת שעל איסור לא תעשה צריך להפסיד את כל ממונו ואילו על קיום עשה עד יבזבז עד חומש, הפסד מרובה מהווה שיקול להקל במקרים רבים, מאידך על 3 עבירות חמורות צריך למסור את נפשו ואילו בשעת השמד אפילו על מנהג.
למה שפגיעה בעצמו לא תישקל במסגרת ההלכה? יתכן ואין בזה שיקול ברור והדבר משתנה לפי התנאים והנסיבות (כמו הפסד מרובה) אבל עדיין זה במסגרת ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 11:34 |
|
| |
מטפחת
מי קובע עד מתי נאמר דרכי נועם - מדוע רק באשת אחיו שלא היה בעולמו או בהרדוף?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 12:09 |
|
| |
זה שיקול ששינה את ההלכה.
אם את הדין של אשת אחיו שלא היה בעולמו אתה מגדיר כמטא-הלכה לא השארת הרבה במסגרת ההלכה.
אני רחוק מלטעון שההלכה היא קפואה ופוסקי ההלכה רק מפרשים את הטקסטים הקיימים ומסיקים משם את ההלכה לימיהם, ברור שגם לשיקולים חוץ הלכתיים יש מקום (לא תמיד מודע).
בכל זאת למה שלא תהיה הלכה כמה צריך להקריב בשביל ההלכה?
השאלה הופכת למטא הלכתית רק כשהיא מוצגת בצורה הבאה 'כמה אני/אתה מוכן להקריב בשביל שמירת ההלכה?'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 12:33 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: | | |
אמש
לא התכוונתי להתלהבות למות עקה"ש. אני חוזר ואומר כי יש פעמים ויש חובה להקריב אינטרסי אדם חשובים ואף קיומיים וזה לגיטימי מבחינת היהדות (הקלאסית). זה הכל.
ז.א. שכשההלכה מחייבת - יש לעשות זאת.זה כה פשוט אבל כל כך הרבה רוח יצאה נגד זה. |
|
[תלמיד,
מה שאתה אומר כעת, זה שההלכה גוברת על אינטרסים אישיים. ביג דיל. מה הקשר בין זה למה שכתבת לאורך האשכול?
ראה מה גדול המרחק בין דבריך אלה ובין הדיון שהתחלת בו על ההתפעלות מן ההקרבה הפיזית ומן הפגיעה הגופנית של האדם בעצמו. עוד אני תוהה, לאן נעלמה קביעתך כי דעותיי בעניין היחס לקידוש השם בתלמוד הם הטיה של המקורות, כי - כך עולה מדבריך - חז"ל עצמם תומכים במוות על קידוש השם ואולי אף מעודדים אותו...]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 14:03 |
|
| |
ת"ט
אני נבוך. בוא נפסיק ללכת סחור סחור. התחלנו מהסיפור על נערה בת 15-18 (ככה"נ) שרוצה להאריך שרוולים נגד רצון הוריה ולכן חובלת בעצמה. איך הסיפור על רבי עקיבא או המחלוקת אם מותר ליהרג ולא לעבור על שאר מצוות מתקשרים לזה? ברצינות, מה הקשר? מה אפשר ללמוד מזה על זה? מה פשר העקיצה על היות הפורום הזה ביתם של משכילים שמרימים את האף נוכח דתיות עמוקה? האם גם אליאור חן יכול להוות דוגמא לדתיות עמוקה?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 14:15 |
|
| |
מקסול האם גם אליאור חן יכול להוות דוגמא לדתיות עמוקה?
הוא התרכיז!
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 16:47 |
|
| |
אני מצטרף לשאלתו של שותפי, ולא מטעמו.
מותר לו למיימוני לפסוק כהרמב"ם, בפרט בנושא כזה שאינו יומיומי ופחות סביר להניח שישבו קבלה של פסק השו"ע.
אבל צריך קצת יותר רצינות ואחריות. אם אתה סובר שהשו"ע והתוס' טעו, צריך להביא לכך נימוק חזק מאד. עדיף מהש"ס. הרגשות שמכונות מטה-הלכה על שלום בעולם כמובן אינן מספיקות כלל להשוות את התוס' כטועים.
מתגובותיו של מיימוני בפורום הזה מתקבל הרושם שהוא מסתמך יותר מדי על שוטשנשיין, גוגל, ובר אילן. [והרי הוא לא אומר בבריך שמיה "ולא על בר אילן סמיכנא"..]. אני מקווה שבחיים הריאליים הוא קצת יותר אחראי ומבוסס לפני שהוא פוסק דברים. אבל קצת ספקנות ואי בטיחות היתה יותר מדוייקת לפחות בנושאים שהוא כותב כאן.
אם נשקול את הפסיקה העצמאית החודרת לעומק הנושא מכל צדדיו לגבי הפסיקה שמסתמכת פחות או יותר על הסכמת השו"ע ואחרונים. יש צדדים לכאן ולכאן.
אבל כשנשקול פסיקה בלתי אחראית, חובבנית, מבוססת ברובה על הרגשות לא ברורות, במעה של עצמאיות. מול הסתמכות על השו"ע. ברור שעדיף להסתמך על השו"ע. וככל הנראה מפורום זה, דרכו של מיימוני נמצא בקבוצת השיקול השנייה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 17:01 |
|
| |
/%D7%97%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA%D7%95_%D7%93_%D7%9B%D7%96
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2011 17:11 |
|
| |
[ביליצר,
מה התכוונת לכתוב?]
|
|
|
|
|
