מטא הלכה: האם מותר להטיל מום בעצמו למען שמירת הלכה?

http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject110.asp

 אייל

[דודתה של סבתי, בהיותה נערה רצתה מאוד ללמוד תורה. אביה (שהיה רב מפורסם יחסית, ושמו שמור במערכת) התנגד נמרצות. בתגובה היא הפסיקה לאכול. הוא לא השתכנע והיא הרעיבה עצמה למוות. מעניין אם גם זה נחשב מוות על קידוש השם...]

היות וקצפו עלי אמשלום ומקסוול (הסדר אינו מחייב) אני רואה עצמי חייב להסביר את עמדתי.

ההלכה אינה עובדת אצל האדם אלא האדם אצל אלוקים.   ב. אין לנו מידע על רצונו מלבד התורה וההלכה הנובעת ממנה וכן מושכלות אנושיות בסיסיות. אני יודע שזה מושג שאינו מוגדר. חושבני שזה בדיוק העניין ומכאן הגמישות המוגבלת של ההלכה, כל שערך מסויים מוטמע בפוסק ולדעתו בצורה אינסטקטיבית זו מהות האדם, זאת אומרת שלדעתו לא יעלה על דעת נורמלית ההיפך, עבור זה ניתן לפרש את התורה פירוש סביר, אבל רק כאשר במסכת השיקולים הקו המנחה אינו האדם, אין מטרה – להקל). ואין כזה דבר מטא – הלכה. ג. כאשר יש סתירה על אף מאמצי פישור במסגרת הגיון בסיסי ההלכה גוברת כי היא הוראה מפורשת (וממילא אם יש הוראה מחייבת לאדם לשרוט עצמו או להקריב את עצמו או את בנו – יעשה)   זה התרכיז (בלשונו של ירוחמשם). מכאן נובע כי עקרונית ההלכה היא היא הקובעת אלא שבמקרים בהם היא ניתנת לפרשנות לפעמים מוסר אלמנטרי,  ישפיע על הפרשנות.

היה דיון  אודות פסקו של הרב זילברשטין לבעלת התשובה. הערתי "כשי.ל מראה את  הערכיות שבהקרבה פיזית למען הרוח זה נחמד, כשהרב זילברשטין – זה לא. ורוב המתקיפים כאן לא באו מהבחינה ההלכתית"   מקסוול העיר שיפה להתפעל (במרכאות) ממעשים שנעשו בעבר אבל לא להורות כך הלכה למעשה. ואז עשיתי טעות טקטית, ברצוני להדגים כי הקרבה עצמית הינה ערך גדול ביהדות הבאתי את דברי ר"ע מתי יבוא וכו'. כדי למנוע טעות הדגשתי כי איני טוען לישום הלכתי של דברי הרב זילברשטין ואני מדבר רק על העקרון של קיום הדת עד כדי מיתה. המשפט מבחינתי מדוייק מאוד. קיום הדת הוא קיומה כאשר צריך (או מותר) לקיימה. אין אישה יפה החשה שהיא מכשילה גברים ברחוב רשאית להתאבד (הדוגמה מכוונת בעקבות המעשה בגמ') ואם תתאבד אינה מקיימת דת. יושם אל לב כי לא דברתי על ששון למות (ולא בגלל שאני חושב ששון למות כאשר יש הצדקה לכך הינו חסרון גדול. אין לי דעה מגובשת בנושא הששון. ואגב – יתכן זה נוגע לחילוקו של הרמב"ם בשמונה פרקים מתי עדיף מעולה ומתי מושל ביצרו) על משפט זה יצא הקצף. איני יודע מדוע אמשלו הבינה זו כקריאה למות עם רון בלב ושיר על השפתיים. עוד הוסיפה אמשל ואמרה כי זה שההלכה גוברת על אינטרסים אישיים אינה ביג דיל. אם כן – אז הדיון צריך להיות הלכתי נטו ולא כ"קריאות תלמודיות" וכל הלעג על הרב זילברשטין אינו לעניין. נהאמירה של אמשלום כי חז"ל אינם תומכים במוות עקה"ש ואינם מעודדים אותו (הנה הציטוט – " לאן נעלמה קביעתך כי דעותיי בעניין היחס לקידוש השם בתלמוד הם הטיה של המקורות, כי - כך עולה מדבריך - חז"ל עצמם תומכים במוות על קידוש השם ואולי אף מעודדים אותו...]"). איך אפשר להתנער מקביעה זו כאשר במדרשים זרועות מיתות עקה"ש וההלכה דנה ומחייבת לעיתים. אגב, אמשלום, ניתן להתפעל גם ממעשה מוטעה כי רחמנא ליבא בעי.

מיימוני המליץ לזכור את דברי הרמב"ם " שהתורה באה לתת שלום וברכה בעולם ולא מנהג אכזריות. אם נוצרת תחושה שצריך אדם להטיל מום בעצמו כדי להינצל מעבירה, יש כאן טעות בהלכה". הדיון התחושתי הזה, שזו המטא – הלכה של מיימוני, בטעות יסודו. כפי ששאל בע"ב מה הגבול, מדוע המטא הלכה תסבול דקדוק הדין שידחה חיי עגונה.   

ואיך יעשה זאת מיימוני? שיטת השק"ק (בהפוכה!). נלך בדרכם של חז"ל. כמו שהם שקרו וטענו (בשקר ביודעין) שמכה בעין היא פיקו"נ כך נעשה אנו, נמציא טענות שקריות. זה רציני? (עם מיימוני הסליחה מראש אם לא הבנתיו נכון)

מקסוול, האם אתה טוען שאם הלכתית יש חובה כזו יש לדחותה? האם כדי לעשות זאת יש להשתמש בשקרי הלכה קדושים כפי שמיימוני ממליץ? כל זאת בשם העקרון שאינטרסי אדם חשובים יותר. זו רוח שחושבני שאינה נכונה ונגדה טענתי.

ועוד נקודה – עלתה בדיון האבחנה כי רק רבנים חרדיים יםפסקו כך אבל לא רבנים לאומיים. איני יודע היכן בדיוק עובר הקו המפריד (להיכן שייך הרב ליאור? להיכן היה שייך הרב אליהו) אבל לדעתי אם איני בטוח שאצל חלק מהפוסקים הלאומיים אין ערכים שאינם מוטמעים "משחקים" במגרש ההלכתי. כשם שאיני בטוח שמנגד, מהצד החרדי, אין ערכים הפוכים, שאינם מוטמעים, המשפיעים לרעה על הפסיקה.  

שותף סוד, יהי אור וכל המעוניין

האשכול הזה נועד בעיני לברר את תכניו (או חלק, זה מה שאפשר) של תחום שנקרא מטא הלכה.

האשכול הנוכחי, אם אני רשאי לבקש או לקבוע, לא נועד לבירור שיטת הלימוד שלי, אם כי מתוך הדוגמאות שאני מביא ומתוך התייחסותי ניתן ללמוד עליה. וכבר היו אשכולות רבים שבהם ביקשתי להציג את גישתי ללימוד ולפסק. אני מקוה להכין אשכול לדוגמא שבו אבאר את העקרונות ואת היישום שלהם. (בכל אופן, איני משתמש בגוגל כדי לברר הלכות ותקליטור פרוייקט השו"ת מעניק רק גישה נוחה למקורות, הרבה יותר מאשר ספרים בספריה. והמקורות הם הבסיס. המחשבה והניתוח והיישום הם חלק מרכזי והם מתבססים על הנחות יסוד. הנחות יסוד שמשותפות לכולנו אם כי חלקן דומה שנשכחו או אינן מוכרות למי שלא העמיק בלימוד התלמוד. ואיני רוצה להאריך בדבר. הנושא הוא כדלקמן ולא שיטתי שלי. למרות שאני אוהב להסביר אותה).

(כיון שאני חש שהציגו את גישתי לא נכון, אני מוסיף: האם מישהו באמת סבור שאני מלקט מקורות דרך גוגל כדי להשתמש בהם בשטחיות כדי להצדיק או לדחות דעה מן הדעות? אני מקוה שלא. לא נעים לי שיחשבו כך עלי. זו טעות. האם זו הטעיה מכוונת? חלילה לחשוד בחבר יקר שיזלזל בכוונה תחילה).

***
ולנושא העיקרי בעיני:

"מטא" מלשון "מעבר". אלו הדברים שמשתתפים בקביעת הלכות (או באמירתן) אבל אינם חלק מן העקרונות הנוגעים להלכה מסויימת.

כיון שזה מופשט מדי, הטוב ביותר הוא להסביר על ידי דוגמא. אבל אין לי דוגמא זמינה בינתים שקל להשתמש בה בלי ביאור ארוך ובלי מקום למחלוקת.

אנסה להסביר בצורה מופשטת אך באופן הקל ביותר שאני יכול.

כל הלכה מסויימת נקבעת לפי הנושא והכללים שיש אודותיו בידנו. אבל לפעמים לא רק על פי זה.

אסור לחלל שבת, אבל פיקוח נפש דוחה שבת. האם זה נלמד רק מפסוקים ומדרשותיהם, או שיש כאן סברה בסיסית שחכמים מצאו בעזרתה את הרעיון בפסוקים? אין לחלל שבת על גוי, אבל לפעמים יש דרך לעשות זאת, כגון משום "איבה" (יצא שם רע ותיגרם שנאה מסוכנת כלפי יהודים אם ידעו שיש הפליה בין דם לדם). הרב זילברשטיין עצמו הביא שאלה מעניינת (אני כותב מהזכרון) על אם ובן שהתגיירו. האם טבלה וגיורה הושלם. הבן חכה למול או לטבול (שכחתי). בשבת שלפני, האחרונה שלו כגוי, לבן היתה תאונה בבית ונפצע קשה. האם מבקשת להזמין עבורו אמבולנס ולשלוח אותו לבית החולים. אבל הוא עדיין אינו יהודי גמור. מה עליה לעשות?

יש לשים לב כי שיקולים תועלתניים כמו "התירו סופם משום תחילתם" (יש להתיר למיילדת ולאנשי צבא לשוב לביתם תוך חילול שבת מן התורה, לפי קצת שיטות, לאחר שנסתיימה המשימה שלהם, כי אחרת לא יצאו בפעם אחרת לעזור) הם שיקולים הלכתיים. אבל כפי שאני משתמש במונחים אלו, אלו שיקולים של מטא הלכה.

המונח הזה, "מטא הלכה", הפך לתחום מחקר אם כי, כפי שטענו (למשל פרופסור אבי שגיא אם כי הרחיק לכת), זה לא דבר מוגדר וניתן לכלול בו נושאים רבים ואכן כך הוא. מטא הלכה עוסקת בכל מה שאינו ההלכה המסויימת עצמה. לכן שייכים לכאן ערכים, הסתכלות תועלתנית על העתיד שנקבע לפי הכרעתנו בשאלה המסויימת, ועוד ועוד.

כפי שכתב ת"ט, המטא הלכה נובעת מן הערכים הבאים מסברה אך היא נלמדת גם מן התורה עצמה. דברי הרמב"ם שציטטתי יכולים להחשב כנובעים מסברה למרות שהוא בא לעגנם בתורה עצמה. כאשר אברהם אומר "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" הוא טוען ממה שניתן לכנות "סברה" למען רחמים על אנשי סדום. זה לא דיון הלכתי, אבל זה שימוש במה שאפשר לכנות "סברה". זו רק דוגמא.

מטא הלכות ניתן לזהות בסוגיות בדיוק כפי שמזהים כללי הלכה בסוגיה. הגמרא מראה לנו כיצד מדייקים. כלומר, כיצד מזהים הנחות יסוד שמשמשות כתשתית לפסק זה או אחר (וכמובן ייתכנו הסברים מקבילים. אי בעית אימא ואי בעית אימא = אם תרצה תאמר כך ואם תרצה תוכל אולי להגיד הפוך). איני הראשון שמביא את הדוגמא הבאה שהוזכרה גם באשכול זה. "דרכיה דרכי נועם". ויש כמה מקומות שבהם תוספות מנתח ומזהה שימוש אפשרי בכלל הזה בעיצוב הכרעות, והפטור של אשת אח שלא היה בעולמו הוא אחד מהם (שבהם הענין נידון, לא שרק זה קובע).

לא כל הנושאים שניתן לשייך למטא הלכה נותחו וזוהו בתור כאלו. יש עדיין מקום רב ללימוד או למחקר. הדוגמא שממנה יצאתי לדרך, תשובתו (אם היתה כזו) של הרב זילברשטיין היא טעות, והיא טעות גם בשל שיקולים מטא הלכתיים. הענין שלי בתשובה הוא מפני שהדיון סולל דרך להעלאת תחום הלימוד הזה, מטא הלכה, שלדעתי הוא חשוב מאד אלא שלא דנו בו בצורה שיטתית בפורום. וחשיבותו עצומה כפי שאני מבקש להבהיר.

אני רוצה להדגיש שוב מה שכבר כתבתי, וכנגד מה שניתן להבין מדברי ת"ט: אותה מטא הלכה שעליה אני מדבר אינה בסיס חיצוני שאני מבקש לכפות על ההלכה "מבחוץ". אלו עקרונות שכבר קיימים בהלכה או שהתורה מתירה ומזמינה להשתמש בהם.

***

האם הפוסקים דוחקים כללים כדי להגיע למסקנות שהן קלות יותר מבחינה תועלתנית (=בני אדם "מרויחים" מהן) או מבחינה מוסרית? האם זה תהליך מודע או בלתי מודע? (האם הפוסק אומר לעצמו: התשובה שלי חייבת להיות כך וכך ועכשו עלי לעגן אותה)? האם אלו "שקרים קדושים"?

על השאלה האחרונה קל מאד לענות. לא.

לגבי האחרות, צריך דוגמאות לניתוח.

(המשך יבוא בעז"ה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");