בחירת החתול ובחירת האדם

מטפחת ,המפרשים מכניסים את הבחירה בעיקר של אמונה בשכר ועונש ,כי הא בהא תליא ,בדעת הרמבם.


אמת, נכון הדבר ופשוט הוא.

למה לא
שית אלפי שנין הווי עלמא

והגמרא ממשיכה וחד או תרי חרוב, כלומר יש המשך הלאה (אתה הרי מבין שאין צורך לתת זמן לחרוב אם איננו הכנה לשלב הבא).

ואם נצחי אז למה לא קדמון?

קדמון הוא לא כי כך קבלנו בנבואת הר סיני. זאת הרי מסקנת הרמב"ם במורה, לא ?
אבל נצחי הוא כן כי המרחק בין הסופי לאינסופי הוא אינסופי, ולכן תהליך העליה וההתכללות הוא אינסופי.

שותף
בלי אוירא דא"י 
יש בשפה העברית שתי יראות-  יראה= פחד           ויראה= יראת הרוממות

הגמרא אומרת ה' עשה שיראו מלפניו זה הפחד מהרעמים והברקים חלומות רעים הקשת בענן וכיב' לאדם אין בחירה  מפחד
יראת הרוממות- היא תובנה והבנה אישית של האדם, ובה יש לו  בחירה.

מקס ,בוא נגדיר שאחרי תורת הקוואנטים של איינשטיין ירדו מהדטרמיניזם הקשה לקלה,כלומר הרי עדיין יהיה סבה לבחירתי,כי לא יקרה שבאמצע התלבטות בין אם להזמין בתוך מסעדה מרק בצל או פטריות ,לנסוע ללונה פרק,יש כאן רק אלסטיות סיבתית .


לדעתי הרבנים פה מערבבים שני נושאים שונים.
אדם ש"בוחר" במסעדה מרק איננו שונה מחתול ש"בוחר" בשדה עכבר, שניהם פועלים ע"פ מיצי הקיבה שלהם, ואין בהם שום אלמנט של בחירה אשר בעקבותיה זוכים לשכר או עונש (חוץ מאשר ההצלחה או הכשלון המיידים בסעודה).
אדם שבוחר לעשות רצון קונו בניגוד למשיכתו הטבעית זהו אדם בוחר. ע"ז מגיע לו שכר או עונש נצחי, שהם הקרבה או הריחוק מבורא עולם.
הבחירה האנושית הנ"ל היא כח אלוקי, כח שאין כדוגמתו בכל הבריאה כולה.
אי הכרה בחילוק הנ"ל תוביל בהכרח להחלטה שאין באמת בחירה ח"ו, והכל שאלה של מיצי קיבה כאלה או אחרים.