|
|
| נשלח ב-6/9/2011 14:55 |
 |
| |
תודה על הקישור זה מסביר למה בשבת מרגישים את הדאון אין מה שיסיח את הדעת מעצמך.אתה יכול להירגע לא רק אתה מרגיש ככה...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2011 15:40 |
|
| |
אכן, 90% מהשבת אני ישנה... אולי זה ההסבר למה? כי זה ממש לא נראה לי רק עייפות מצטברת :-( ....
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2011 20:39 |
|
| |
מעניין- אצלי זה בדיוק הפוך!
מגיע מוצ"ש והכרסום מבעבע!!!!
ואני מכירה עוד כמה אנשים שמוצש הוא סיוט בשבילם דווקא בגלל הנחיתה מעולם הרוח...
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2011 20:50 |
|
| |
| הבן_האובד כתב: |  | תגידו חברים, יש כאן עוד מישהו שמרגיש בדאון בשבת (בעיקר בליל שבת) או שזו תופעה שרק אני סובל ממנה?
עודף הזמן בשבת והמחסור בניקוטין ובאסקפיזם לא עושים לי טוב. |
|
אני שונאת את ליל שבת ושונאת את עצמי על זה.
כבר מהסעודה אני מתחילה להרגיש סיקוליקוצים בבטן וציפלינגים בידיים.
ליל שבת זה זמן שבד"כ אני לא מצליחה להירדם, כל הראש שלי מנופח ממחשבות ופחדים ואני בטוחה שכל רגע אני הולכת למות.
ואני דווקא טיפוס רציונלי.
איך שמגיעה השעה שש והציפורים מתחילות לצייץ, אני נרדמת סופסוף וקמה לבוצר שבת סביר.
זה קורה לי רק בליל שבת.
מעניין, באמת.
פעם חשבתי שכנראה זה בגלל שהנשמה היתרה שלי רדופת סיוטים ממשהו, ולכן היא מציקה לי גם.
בעלי טוען שזה בגלל שליל שבת הוא הלילה הכי פנוי בשבוע מבחינת זמן למחשבות.
דעתכם?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2011 20:54 |
|
| |
| סוניסוני כתב: | | אז זה לא רק אני ככה...
פעם אהבתי את זה, כלומר, חשבתי שאני לא יכולה לוותר על כל הסערות האלו ועל ההלהרגיש חזק דברים ושבטח משעמם למי שלא ככה
בתקופה האחרונה אני שונאת את זה ורוצה להתחלף עם כל האנשים החלקים שסביבי. הלוואי שהיה אפשר להתחלף עם מישהו, הלוואי שהיה אפשר להחליף אופי. כשאני נסערת ממשהו, מדברים קטנים או בינוניים אני לפעמים ממש לא יכולה להכיל את כל הרגשות המשתוללים ורוצה לא להיות,למות ויותר מזה- להעלם לגמרי. לא מסוגלת להרגיש כל כך חזק, למה לא לזרום עם הדברים בלי לחשוב ובלי להרגיש.
אבל איך עושים את זה? איך משתנים? אם אני נשארת כמו שאני אני עלולה להתאבד יום אחד. |
|
טרם הבנתי למה את חושבת שכל האנשים שסביבך "חלקים".
אין היום בנמצא אדם שחייו זורמים על מי מנוחות. אין אדם שאינו מושפע מטלטלות נפשיות. אולי במחלקת מונשמים של ט"נ....
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 08:11 |
|
| |
תוהה- בעלך כנראה צודק . בשבת יש יותר אפשרות שהאדם יפגש עם עצמו (מחשבותיו, רגשותיו..) .
השאלה מה הפתרון? אקספיזם כמו שבן אומר או שינה כמו שדבי עושה? האם לדכא את העולם הפנימי שלנו? להתעלם או לברוח מעצמינו?
מדוע אנו כל כך חרדים מלפגוש את עצמינו, מדוע אנו מרגישים ריק ודכדוך כשאנו נמצאים בשקט עם עצמינו?
מה דעתכם?
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 08:29 |
|
| |
הכותרת מתעדכנת ותתעדכן בהתאם לשיחות כאן -הבנתי נכון ?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 09:16 |
|
| |
אכן, אשתדל לעדכן את כותרת האשכול לפי נושא הדיון העכשווי. גם לגבי אשכולות אחרים במידת הצורך אמקד את הכותרת כדי לאפשר חיפוש ממוקד על פי נושאים.
בברכה,
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 15:19 |
|
| |
רונית כתבה:
מדוע אנו כל כך חרדים מלפגוש את עצמינו, מדוע אנו מרגישים ריק ודכדוך כשאנו נמצאים בשקט עם עצמינו?
ברור שכשאדם לא מרוצה מעצמו, מהתנהגותו, ממעשיו, מעצם האישיות שלו, והוא לא יכול או לא מצליח כרגע לשנות את זה, אז כל מפגש עם עצמו גורם לו לחרדה, להרגשת ריקנות ובעקבות כך דכדוך ומצב רוח ירוד.
ושבת זה היום שהאדם נפגש עם עצמו, כי אין לו לאן לברוח....
נשאלת השאלה, מדוע בכלל אדם ככה מרגיש עם עצמו/כלפי עצמו?? וזה כבר שאלה מסובכת, שאין לי עליה תשובה, אולי חברי הפורום יוכלו לענות עליה במקצת.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 15:35 |
|
| |
יש מושג של דימוי עצמי נמוך .
דרך ההסתכלות של האדם על עצמו ועל העולם -הסתכלות שלילית
אחד שרואה את חצי הכוס הריקה
משקפיו אינם ורודות .
זה ענין של ללמד להרגיש טוב עם עצמינו , וגם אם נפלנו - לקום .
שבע יפל צדיק וקם .
יכול להיות גם שזה אדם שחווה בקורתיות שלילית , וזה משפיע עליו לעשות זאת לעצמו - זה יכול להיות גורם לדימוי עצמי שלילי .
ועוד שאדם שעסוק בעשיה - אין לו זמן לחשב . ואם יש זמן - אז זה לישון אחרי עמל מפרך , מתוך צורך הגוף ולא כבריחת הנפש .
נראה לי שעשיה טובה גורמת לרע לסור - הפתרון להיות עסוקים .
אם ליל שבת זה זמן למחשבות אולי אפשר לקחת איזה אורח להנעים לו את השבת וכך האדם המארח יוצא נשכר .
לקחת פרויקט של לשמח אנשים , אולי קרוב רחוקים בשבת - להזמינם לסעודות שבת , ואז צריך להוכיח את עצמינו ולדאג שיהיה לאורח טוב ונעים , וגם לענין אותו בספורים חידושי תורה וכד ' ונשים ובנות בתחום ענינן .
לגברים חסידיים יש טיש בליל שבת - אולי מסיבה זו - שהאדם לא יחוש ריקן , למלא אותו בתוכן ובשמחה .
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 17:13 |
|
| |
לא הבנתי למה שבת גורמת לדיכדוך
זה זמן של חופש וכל אחד יכול לבחור לעשות כרצונו, מה טוב מזה?
הגבר החסידי עוד מוגבל לטיש, אבל מי שלא בקטע הזה מה הבעיה שלו?
אין זאת אלא שהדיכדוך נובע מסיבות פנימיות, ורק שבשבת הוא מתגלה כי הראש פנוי והמחשבה מתגברת
|
|
|
|
| נשלח ב-8/9/2011 17:59 |
|
| |
| רוניתלזר כתב: | | מדוע אנו כל כך חרדים מלפגוש את עצמינו, מדוע אנו מרגישים ריק ודכדוך כשאנו נמצאים בשקט עם עצמינו?
מה דעתכם?
|
|
אני לא חושבת שריק ודכדוך יוצרים את ההרגשה הרעה שלי בליל שבת.
אני לא פוחדת ממפגש עם עצמי, למרות שאין לי דימוי עצמי גבוה במיוחד. אני מודעת לעצמי ולחסרונותי.
הקטע של ליל שבת הוא יותר התפרצות של הפחדים המודחקים במשך השבוע, בעיקר הפחד הקבוע שלי מהמוות.
זה הזמן שאני בטוחה שעוד רגע יש רעידת אדמה וכל הבנין מתמוטט. אני מחשבת כיווני הסתתרות ואיך אספיק להעביר למסתור גם את הילד וגם את בעלי.
אז אני חושבת על הטילים המובטחים מכיוון איראן.
על משפחת פוגל והעובדה שכל ברנש מתחת לבניין יכול לרצות פתאום לחקות את הסיפור...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 08:54 |
|
| |
אתם כולכם צודקים וכפי שאלמוני מיצה
| אלמוני3 כתב: | | | למה שבת גורמת לדיכדוך
זה זמן של חופש וכל אחד יכול לבחור לעשות כרצונו, מה טוב מזה?
אין זאת אלא שהדיכדוך נובע מסיבות פנימיות, ורק שבשבת הוא מתגלה כי הראש פנוי והמחשבה מתגברת |
|
להיפגש עם עצמי אין הכוונה רק להיפגש עם הדימוי העצמי שלי אלא להיפגש עם רבדים יותר עמוקים שבי כמו משאלות ופחדים מודחקים, סיבות ומקורות פנימיים לתפיסת הדימוי העצמי שלי. וזה לא פשוט.
הדבר דומה למפגש טיפולי פסיכודינמי , גם שם אנו דואגים לתנאי 'שבת' (שקט, ללא פלאפונים, אין דואינג) במטרה ליצור מרחב חופשי להעלאת אסוציאציות, מחשבות ורגשות דקים יותר שב'רעש' החיים היומיומי אנו לא תמיד מצליחים לקלוט אותם, להקשיב להם ולהבין אותם.
במצב זה יש יותר אפשרות להיפגש עם החלקים הפנימיים של האדם.. ובפנים יש לנו כמעט הכל גם החלקים הקסומים וגם האפלים שבנו , גם הפשוטים וגם המורכבים, ,גם העשירים אך גם הריקניים, גם המרגיעים אך גם אלו המעוררי חרדה...
אז מה הפתרון? האם להסתכל על חצי כוס המלאה כמו שאמונהובטחון מציעה?
_________________
ד"ר רונית לזר - עו"ס קלינית
טיפול במבוגרים, נוער וילדים
אלעד, ירושלים
נייד 052-6346334 < type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 09:13 |
|
| |
אז איך את מסבירה את זה שאצלי זה הפוך-
שבת- שלווה יחסית בנפש
ועת יוצאים הכוכבים- מתחיל הריק והתהום לבעבע
???
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/9/2011 09:29 |
|
| |
ציפור עפה ,
אולי אצלך שבת זה זמן משפחתי שאת עסוקה עם המשפחה -
כולם בבית ונהנים יחד .
עת הלכה לה שבת כל אחד פונה לעניניו ואת פנויה יותר ,
או שאז זהו זמן השקט שלך .
מה עוד ידוע שיש נשמה יתירה בשבת , מרגישים רוחניות בשבת - אוירה מרוממת
מה שאין בימי השבוע , וכשיוצאת הנשמה היתירה , זה מפיל אותנו לימי השבוע הסוערים .
לכן יש את סעודת מלוה מלכה (אולי לא בדיוק מהבחינה הרוחנית - ואולי כן ?)
|
|
|
|
|
