מה זה שיקולים מטא הלכתיים?

קסת

טוב שפתחת אשכול חדש כי הקודם היה אמור לדון בשאלה המסויימת של הרב זילברשטיין והדיון נזקק לשיקולים שאפשר לכנות מטא הלכתיים, אבל בוודאי שהוא לא נועד לעסוק בכולם.

נפתח אם כן בהגדרה.

ונפתח לפניה באיפיונים של הגדרות. כלומר של הגדרות תחומי מחקר.

יש מונחים שאינם ברורים וחדים. הם חשובים ושימושיים, אבל הם יכולים להצביע על נושאים שונים ומגוונים. זה מאפשר לדון במסגרת הכותרת על דברים רבים וסותרים. זה מאפשר לכותבים לתקוף זה את זה: מה לנושא שלך ולתחום.

השם "מטא הלכה" הוא כזה. זה נושא חדש יחסית באקדמיה. משתמשים בו ככותרת לנושאים שונים. יש שני ספרים מעניינים שערך רוזנק (ועוד אחד שחיבר בעצמו) בתחום:

שני הראשונים זכו לכותרת "פילוסופיה של ההלכה"

הראשון היה "עיונים חדשים בפילוסופיה של ההלכה" בעריכת רביצקי ואביעזר רוזנק (מאגנס ירושלים תשסח). בספר מבוא קצר של רוזנק על תולדות המונח "מטא הלכה". אולם הפרקים עוסקים בתחומים שונים, והעורכים חילקו אותם לכמה תחומים: בירור תחום המחקר, שזה גם מה שאני מנסה לעשות כאן, "מקומה של הפילוסופיה בהלכה", "בין פורמליזם לתכליתיות" וכן קריאה סוציולוגית, אנתרופולוגית ומגדרית של ההלכה. נראה לי שהמחברים תרמו כל איש משלו ולעורכים היה תפקיד לא קל לשבץ הכל באותו ספר.

אבי שגיא מתח ביקורת על השימוש במונח מטא הלכה (אחד הפרקים שהספקתי לקרוא...) ומה שאני עושה כאן מנסה לענות על האתגר שלו (לדעתי הוא צדק רק חלקית, אבל לא אוכל בינתים לדון במה שכתב ובתשובתי).

בספר השני, החדש לזמן כתיבת אשכול זה, ("הלכה, מטה הלכה ופילוסופיה, עיון רב תחומי", מאגנס תשעא) הספר מתחלק לתחומים הבאים: חברה מגדר ומשפט, פילוסופיה פילוסופיה של המדע והלשון, הרמנויטיקה פנומנולוגיה ופסיכולוגיה וגם רב שיח. טרם קראתי ממנו כלום... אבל עצם החלוקה מעידה שהנושא עדיין לא הוגדר.

לכן אני מציע להודות בפה מלא שהרעיון של "מטה הלכה" (או מטא, המונח יווני ופירושו "מעבר" כמו במטה-פיזיקה, מה שמעבר לפיזיקה) הוא עדיין לא מוגדר. ואני מציע לאפיינו בדרך השלילה. מה הוא לא.

וזה העיקר שאני בא לומר:

כל פסיקה והכרעה הלכתית מבוססת על חשיבה ושיקולים. ניתן למיין את השיקולים לשנים. אלו שנוגעים ישירות לנושא הנידון, וכל מה שלא נוגע אליו. כיון שהחלק השני במשפט מוגדר בדרך השלילה (מה שלא שייך ישירות) הוא יכול לכלול הכל. ולכן המטה הלכה אינה מוגדרת. וכל דבר כמעט יכול להיכנס בה.

למה הכוונה ב"שיקולים ישירים"? אנסה להמחיש. לצערי אין לי משנה סדורה בנושא, ואדרבה, זה מה שאני מקוה שנשיג יחד באשכול זה. הדוגמאות הבאות, לכן, אינן חד משמעיות. אבל גם הנושא אינו מוגדר דיו.

ירוחם    האם אתה מסכים כי לחז"ל לא היתה כל רוח הקודש וכל התורה של בעל פה היא תוצאה ישירה של הגיונם האישי  והערכים או המוסר שהיה מקובל בכל תקופתם לאורך הדורות ולכן הדבר אינו צריך לחייב אותנו.

"לגוף הענין,כמובן שניתן לחלק את זה להרבה סוגים,ואין לי את הזמן ואת החשק ואת האפשרות לנסות לתאר את כל סוגי השיקולים ההלכתים,אז אציג רק כמה סוגים. "

המקור הבא נותן חמש הגדרות למושג .

הוא בוחר את ההגדרה החמישית(הנפוצה ביותר)ומבהיר אותה  עם דוגמאות :





https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/shiurim/5771/4-8-lesson.doc

צענע הנכבדה!
יישר כוח רב על הלינק, הוא ממש בהיר עמוק וכנה.
נוסף לזה, אינו בא לקבוע איזה מן ההגדרות יותר נכונות, אלא השיעור נסב על ההגדרה החמישית.
באופן כללי, ההגדרה החמישית קרובה להגדרתו של מיימוני בעניין מטא הלכה.

צענע וצבי

האם יוכל אחד מכם לסכם את הנאמר שם עבור כולנו?

***
טריקולורי

ברוך הבא לפורום! (פורום היא מילה לועזית מן המילים הלועזיות, היפות והמתוחכמות שלמדתי בשהותי בהייד פארק. מאז שהתחברתי לאינטרנעט אני כבר איני זקוק להגניב הביתה ספרים מתחת לחליפתי השחורה והמאובקת. אני מוצא אותן כאן...)

כיון שכתבתי בציניות, אני מסביר: לא הבנתי מה אתה בא לטעון. האם אתה סבור שאני סתם משתמש במילה בלי להבין אותה? אולי לא הסברתי את עצמי היטב?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ושם האחר

שאלת את ירוחם ואני מקוה שמותר גם לי להביע דעה.

כתבת:

ספרן

דבריך הם מועט הכולל הרבה.

אמחיש.

1."דברי הרמב"ם על תכלית התורה", כאן נכנסים לכאורה לשדה מוקשים שכן אם לתרגם את הדברים למונחים אחרים, הרי מדובר בפשטות בסוגיית טעמי המצוות."

לא בדיוק. טעמי המצוות מסבירים או משתדלים להסביר כל מצוה בפני עצמה. דברי הרמב"ם שאצטט לקמן מדברים על טעמי אב (או טעמים ראשיים) לכל המצוות כולן.

2.כמדומני לא אמר אדם מעולם שסברה אנושית בנתינת טעמים למצוותיה של תורה  תשנה משהו מבחינה מעשית ... אכן יש לחלק בין טעמים שנדרשו ע"י המעיינים לדורותיהם, מדעתם, לבין העולה באופן ברור מדברי התורה עצמה.

כפי שכתבת בעצמך, יש מצוות שאין הטעם מפורש אם כי ניתן לשערו. ואז הוא עשוי להיות חלק מהגדרת המצוה. ויש שאין הטעם מפורש, אם כי יתכן מאד שבדור נתינת התורה היה יותר מובן מה התכלית.

לפיכך, יש מקום לשאול האם מותר למשכן אלמנה עשירה (=ליטול חפץ נחוץ כערבון להלוואה מידי אלמנה עשירה כי ודאי יש לה יותר מאחד). וזוהי כמובן מחלוקת ר' שמעון וחכמים.

אמנם, השאלה אם הבנת הטעם משנה את הבנת המצוה היא לכאורה שאלה אחרת.

***
היכן המאמר של גולדמן נדפס?

***
יש לי תיאוריה הולכת ומתגבשת לגבי טיבן של המצוות. למרות שצריך להשקיע בה יותר, אני מציע אותה כנושא לעיון.

אתחיל ברמב"ם. הרמב"ם מציע שיש לכל המצוות טעם תועלתני. כלומר מכוון למטרה. וכולן מכוונת לקידום שלמויות. שלמות חברתית ושלמות אישית. כאשר השלימות האישית היא בתחום הגוף והנפש, ושלימות בתחום הנפש מגיעה לשיא בתחום רכישת הידע, באשר ידיעת האלקים היא השיא שהאדם מסוגל להגיע אליו וראוי לשאוף אליו.

ניתן לסכם זאת בלשוננו היום בתור המצוות כחינוך. חינוך האדם וחינוך החברה (אבל לא ברור שתרמתי הרבה מעבר למילה. האם "חינוך" הוא מונח כה ברור, והאם הוא מאגד טבעית בתוכו כל מה שכתב הרמב"ם? נניח לשאלה גדולה זו. כוונתי לנסח אינטואיציה במילים).

התורה מספקת תשובה לכל שאלה של "כיצד ראוי להתנהג" בתחום המעשה (או המחדל) וכן הדיבור, וכן המחשבה, וכן הרגש, שלדעת הרמב"ם ניתן וראוי לעצבו.

כאן אזכיר את החלוקה הבסיסית של וטו מראשית ימי הפורום. ניתן לחלק את המצוות, (או בתוך מצוה עצמה) בין הפן של "ההתאמה" ל"שמירת ההתאמה". ה"התאמה" בלשונו של וטו (מונח קשה שצריך להתרגל אליו) היא תכלית חינוך האדם. יש לאדם, כל אדם, בהתאם לנסיבותיו, תכלית אישית ראויה, שלמות של גופו ונפשו (כך הבנתיו). אולם יש מצוות שמשרתות זאת בעקיפין. יש תנאים שנצרכים כדי שהאדם יוכל להגיע לממש את התכלית האישית הזו. זוהי "שמירת ההתאמה". למשל, העיקרון של שימור הכבוד למסורת והשמרנות הנצרכת לשם כך יהיו חלק מ"שמירת ההתאמה".

לפי גישתו של וטו, בכל מצב יש לאדם כיוון התנהגות שהוא הוא הראוי ולכן הוא הוא המוסרי והמחוייב. אמנם כיון שבני אדם אינם בני דעת להבין זאת מעצמם, ניתנה תורה כדי לספק את התשובות לשאלה: מהי חובתי בעולמי, בכלל וכרגע.

היה מקום לספק תשובה אינדיבידואלית בכל מצב, אבל לא זוהי דרכה של תורה. עם זאת, אילולא היתה תורה, עדיין היה "ראוי" לכל מצב ולכל שאלה המתעוררת.

כדי לעצב תשובות כלליות עבור העם והפרטים שבו ניתנו תריג מצוות. כל אחת מציגה את קידום התכליות האנושיות הראויות בהתאם להקשר ההיסטורי שבו ניתנה. רוב תכליות אלו או כולן אמורות להיות טובות לכל הדורות. אך הן מובנות בעיקר על רקע זמנן ומקומן הראשון. (יתכן שיש להוסיף שחכמים קיבלו את הרשות והחובה לפרש את המצוות לפי הצרכים המשתנים של הדור, ולכן פרשנויות חכמים המוכרות לנו ולכן תקנות וגזירות).

דוגמא: מצות מעקה מלמדת אותנו להגן בבחירת בית מפני סכנות, בעיקר נפילה, אך זה בנין אב לכל ההגנות, גם לאותם מקרים שבהם הסכנה נראית רחוקה. לפי שהאדם לא ידע תמיד להיזהר (כך החזו"א כמדומה). מצות ייבום מגינה על האלמנה שנותרה ללא ילדים ואין לה לאן ללכת ומבטיחה לה מקום מחודש בבית המשפחה והשבט של הבעל שנפטר.

לא בכל המצוות אפשר לברר איך הן עונות על הצרכים אבל בדרך כלל חסר לנו רקע היסטורי. יתכן גם שמצוה תשרת כמה תכליות, שהרי כולן ניתנו ב"חכמה אלוקית".

כאשר מתעוררת שאלה: איך ראוי לנהוג, יתכן שאדם חכם היה יכול לתת תשובה על פי השלמויות הראויות של הרמב"ם, ההתאמה ושמירת ההתאמה בלשון ווטו. (לי תמיד נראה שזה הקו המנחה בפסיקות כמו של הרב שרלו. שכל ישר שלאחר מכן מעגנים אותו במידת האפשר במקורות, כפוף כמובן להבנת יישום השלמויות במצב השואל והנשאל).

לפיכך, כאשר עולה שאלה הלכתית, יחולו עליה הכללים הבאים שיש לבדוק כיצד ליישמם.

א. ההתאמה: איך התשובה  תשרת בצורה המיטבית את חינוך האדם, הפרט והחברה.
ב. שמירת ההתאמה: איך התשובה תיקלט במסגרת תוך התחשבות בעקרונות הנוספים שבלעדיהם תשובה לא תיתכן (למשל: אי פגיעה בחבילת האמון של השואל, כגון התחשבות בצרכים קהילתיים של מנהג, יכולתו של האדם לסבול עול ולוותר על הנאותיו, המשאבים שיש לו, העיקרון של סובלנות ועוד. הדוגמאות שלי , לא של ווטו).
ג. התאמה לעקרונות נתונים כבר במסורת, כלומר הגדרות המצוות הקיימות.
ד. התאמה לכלל המסורת.

דוגמאות:

מספרים שלר' שמואל מסלנט באה משפחה שהכינה סעודה משפחתית בשרית אך נשפך חלב לסיר. לא היה כדי ששים בתערובת כנגד החלב. זה אומר שהתערובת אסורה ולא יהיה מה לאכול. זו היתה "שעת הדחק" ו"הפסד מרובה" כי מדובר בחתונה או כיוצא בזה בירושלים של בין החומות, עניה ורצוצה.

כאן חלים לדעתי העקרונות הבאים:

1. המשפחה זקוקה לאוכל. ראוי לעזור ולמצוא להם היתר.
2. ההיתר אסור שיפגע בכבוד שיש לאדם לדיני כשרות הנתונים (לא אכנס לשאלה מדוע ניתן איסור בשר וחלב ואם יש לשמרו ואיך. זה כבר נתון).
3. האיסור וההפסד הממוני, גם אם הוא קשה ומעיק, עדיין מחנך את האדם לתת לה' מממונו, לוותר על הנאותיו, להיות מאופק וישר ועוד. אבל צריך למצוא איזון בין הכבוד למסורת והצורך לוותר לבין הצורך התועלתני.

לכן לדעתי במצוות שבין אדם למקום, כגון בתחום האיסור וההיתר, ראוי להקל במידת האפשר בלי לפגוע ב"שמירת ההתאמה".

זאת בניגוד לתחום שבין אדם לחברו שבו הקלה לזה היא הפסד לזה, ולכן צריך למצוא יישום שמקדם את טובת הכלל במידת האפשר לא על חשבון הפרט, ובהתאם לצדק וליושר ולקידום עשיית הטוב מעבר לחובה. כגון בתקנות שכנים של חז"ל.

כיצד יישם זאת ר' שמואל מסלנט. לפי הסיפור המפורסם הוא זימן את החלבן, גילה שהוא מוסיף מים לחלב, וכנגד החלב המקורי שבנוזל שנשפך היו ששים. התערובת היתה מותרת.

אז אלו הם דוגמאות לדעתי לקביעה פרטית של הלכה.

א. העקרונות הישירים: המצוה כנתינתה מיושמת לפי האפשר בדור.
ב. העקרונות שמעל: ההתאמה ושמירת ההתאמה, שהם מתפצלים לכללים נוספים רבים.

התחום ב' יהיה המטא הלכה. והוא כאמור מוגדר רק באופן שלילי כי אין לנו הגדרה מלאה. ולכן צריך דוגמאות מן המסורת כדי לנתחן ולחלקן לתחומי משנה כפי שהצעתי.