יהי,
כתבת, אני לא יודע באיזה עולם אתה חי. אבל בעולם הלוגיקה שאני מכיר אין דבר כזה הוכחת הנחה. ההנחה היסודית העומדת בבסיסו של הכול הוא בהכרח מה שאי אפשר להוכיח.
אז מדוע הנך מתעלם מן ההנחה כי יש אלוהים ומה לך נזקק להוכחה? כתבת בתגובה קודמת, הנחות לוגיות. לא אמוניות. אתה יכול להגדיר? יש לך קריטריון להבחנה ביניהן? מהו?
אתה טוען כי הוכחה לוגית בנויה תמיד על התחייבות להנחה. כלומר שאתה מתחייב להסכים שמה שנובע מההנחה הזאת היא אמת. [לפי ההנחה]
אתה מבלבל בין הנחה לתוצאות הנחה. אין ויכוח כי כאשר יש הנחה מוסכמת אין לנו אלא להסכים כי מה שנובע ממנה בהכרח הוא נכון לפי אותה הנחה. מה לזה ולדיון על עצם ההנחה?
בכל מקרה אין "התחייבות" להנחה. לעתים תיתכן הנחה "מוכרחת". ההבדל הוא מהותי לא מילולי.
מכיון שאני לא ראיתי אותך עושה את הדבר הבסיסי הזה בשום וויכוח, חבל על הזמן להתווכח.
האם אתה יכול להביא דוגמא אחת של אי התייחסות שלי להכרח הנובע מהנחה המוסכמת עלי?
תוכיח שאתה קיים, או שהעולם קיים. [זה לא בדיחה. צא וראה כמה מדפים מלאו הפילוסופים על שאלות האלו].
אם אי אפשר להוכיח כלום המסקנה הפשוטה שאין משמעות לכלום.
הטיעון שיש כל מיני דברים שאי אפשר להוכיחם אך אנו מאמינים בהם כי הרי בין כה וכה אי אפשר להוכיח כלום, הוא כשל לוגי בסיסי של לא מעט טוענים לטובת האמונה. הספקנות המוחלטת מובילה בהכרח לאדישות תיאולוגית מוחלטת.
אני מודה כי אין לי תשובה מוחלטת לשאלה אם אני קיים או העולם קיים.
מה לעשות ונדמה לי כי אני קיים וכן כי העולם קיים וגם נדמה לי כי אני חולק דמיון זה עם כל סביבתי המופיעה בדמיוני.
זו התשובה לשאלה אולי הכול חלום. כל זמן שלא מקיצים אותי אני ממשיך לחלום. אני עושה הכול כדי למנוע מעצמי סבל באותו חלום משתדל להפיק את המירב והמיטב בסיטואציה החלומית ובעל החלומות אף מצליח לתעתע בי וליצור בי סקרנות ורצון לדעת וללמוד על אותו עולם חלומי.
אולי זו כוונת המשורר "אני חושב משמע אני קיים". גם אם לא, החלום ממשיך כרגיל...
בשורה התחתונה זו הדרך היחידה שלי ושל מה שנראה לי כסביבתי הקרובה והרחוקה להתמודד עם מה שנדמה לנו כמציאות.
יש דברים אותם אנו "רואים" אמפירית. אלו חוקי המציאות. כיוון שיש להם גם יכולת ניבוי מדויקת ללא פספוס, שלא פסקה עד עצם היום הזה, למרות שפסקה נבואה מישראל, אנו נהנים לעשות בהם שימוש. מי שמתעקש לטעון כי אולי מחר השמש לא תזרח מתכבד להתכסות בשמיכה ולישון.
כל דבר שמהלך החיים (סליחה, החלום) התקין אינו "מחייב" אותנו לאמצו ואיננו מפיקים תועלת מוחשית ממנו, זקוק להוכחה כדי שנתייחס אליו ברצינות. אם אין אפשרות להוכיח אז אין טעם להתייחס.
סתם להגיד על כל דבר מהיכי תיתי זה לא דיון אחראי מכיון שבסופו של דבר האדם מחויב להסכים לכמה דברים שאתה יודע שאפשר לשאול עליהם כמו כן מהיכי תיתי.
דוגמא בבקשה.
שאלת מהיכי תיתי היא השאלה הבסיסית אותה שואל כל אדם רציונלי על הכול (למעט, כמובן, על אמונות לא רציונליות) כפשטותה כך עומקה. ניסיון ההגחכה של השאלה פשוט פאתטי. ברגע שנוותר עליה עלינו להסכים לכל מה שנאמר על ידי מישהו בכל תחום. (מזכיר קצת את "ההוכחה" האונטולוגית).
אתה ממשיך, . יש לך תשובה או לא. אני אומר דבר פשוט. שאי אפשר לנסות להוכיח שום דבר עד שלא נסכים על מה אנחנו מסכימים להניח בכדי שמה שיוכח מזה יהיה תקף.
נכון מאד. מה הם הכלים מבחינתך להסכים על מה מסכימים?
אני חייב לציין בהערכה כי עברת להגדרת "מסכימים" וויתרת על "ההתחייבות" להנחה.
כנראה שאתה מחפש הוכחה ספונטאנית שאינה נסמכת על שום הנחה.
מה אתה מציע? שנאמץ את הנחות דת השכונה? אם אתה מסכים שגם הנחה זקוקה להוכחה לוגית אז למה כל הדיבורים. הב לנו הוכחה להנחותיך.
כמה שאני יודע עדיין לא נמצא דבר כזה
נניח. אז מה? עלינו לאמץ הנחות באופן שרירותי? הנחות השכונה כבר אמרתי?
[אולי התגלות ונבואה].
נכון. חבל שלא זכינו.
תסכים להסכים על ההנחות היסודיות ביותר.
מה זה "היסודיות ביותר", הנחות השכונה?
ונתקדם משם עד השלב שאתה נוטש את ההנחות ונראה למה זה כך.
למה אתה מתכון נוטש את ההנחות? אלו הנחות? לוגיות? אמוניות?
קדימה. שלוף את ההנחות הלוגיות המנצחות.
כל ההנחות שהבאת אינן מובילות לדת.
אין לנו שום מושג מה רצונו של אותו אלוהים שהנך מניח את קיומו. אם לשפוט על פי ההתבוננות במעשה ידיו נראה כי הוא מפיק הנאה רבה מסבל של יצירי כפיו או שהעניינים יצאו משליטתו.
אגב, מה בדיוק "התכלית" בדת?
אתה מסיים, אם אתה מוכן להגיד על כל דבר מהיכי תיתי אז באמת כנראה שאתה לא קיים וגם אני לא קיים כי אין הוכחה טובה וחד משמעית לזה.
כאמור, כולם אומרים על הכול מהיכי תיתי למעט על אמונות השכונה.
על שאלת הקיום והמסקנות הנובעות ממנה השבתי בתחילת התגובה.
כתבתי גם להרב מיימוני גם לדינו כי אני מוכן להרים את הכפפה ולדון על כל הקופה באשכול אחד על אחד.
יש לי רק תנאי אחד. התחייבות כי לא נגיע לשלב של אמונה לא מוכחת. אין טעם מבחינתי לעשות את כל הדרך כדי לשמוע את מה שהמאמינים הפשוטים אומרים בכנות בתחילת הדרך.
