לא רוצה להתחתן עם פידל קסטרו!!!!!!

קודם כל תודה על כל ה"מחמאות" שלהן זכיתי בעקבות פתיחת האשכול....

המתנגדים העיקריים היו אלו שטעמו כבר את טעם הנישואים...

אני לא כותבת מתוך נסיון אישי אלא בתיאוריה, מתוך דברים ששמעתי, שקראתי ונחשפתי....

אלה שלא קלטו עדיין למה אני מתכוונת בשלטון דיקטטורי מוזמנים לקרוא את ההגדרה המדויקת....

והפעם בלי דוגמאות....

את הנמשלים, המסקנות והלקחים תפיקו בעצמיכם.....

מהותו של המשטר הטוטליטרי

משטר טוטליטרי הינו משטר רודני ואבסולוטי, המשעבד את כל פעולות הפרט והכלל לשליטה בלעדית של שלטון חד-מפלגתי, המושל באמצעי הפחדה וטרור. משטר טוטליטרי מתבסס על ההנחה כי לאידיאולוגיה מסוימת יש תוקף אוניברסאלי, המקיף את כל שטחי החיים. במשטר טוטליטרי כפופות חירויות הפרט והכלל לאידיאולוגיה של המשטר, לצרכיו ולהוראותיו. רוסיה הקומוניסטית,איטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית הן דוגמאות קיצוניות למשטרים טוטליטריים.

המאפיינים של המשטרים הטוטליטריים:

1. משטר חד-מפלגתי.

במשטר טוטליטרי יש מפלגה חוקית אחת בלבד, היא מפלגת השלטון. המפלגה היחידה הופכת מפלגת המונים, ושאר המפלגות מוצאות אל מחוץ לחוק.

2. מנהיג יחיד.

הדיקטטור העומד בראשה של מפלגת השלטון מהווה מנהיג יחיד, המרכז בידיו את הסמכויות באופן אבסולוטי. במשטר טוטליטרי מתגבש סביב המנהיג "פולחן אישיות".

3. לגיטימיות המבוססת על תמיכה המונית מדומה.

למרות שהמשטר הטוטליטרי הינו דיקטטורי, נערכים מעת לעת בחירות למראית עין ומשאלי עם מדומים, שמטרתם להוכיח את תמיכת ההמונים המעניקה לגיטימציה למשטר.

4. גיוס מתמיד.

משטר טוטליטרי מגייס באופן נמרץ וקבוע את ההמונים לצורך השמדת ה"אויבים". משטר כזה מקדש מלחמה תמידית נגד "האויבים" כצורך קיומי. על מנת לשרוד, הוא מכפיש את האסכולות האחרות ואת מסכני המשטר.

5. אידיאולוגיה.

המשטר הטוטליטרי רואה את עצמו כמגשים האידיאולוגיה "הצודקת" ביותר, העתידה להוביל את העולם לאידיליה. היא מציגה את המשטר המסוים כ"סוף הדרך" ומצדיקה את כיבושיה כמנוף להנחלתה לעולם כולו.

6. שיעבוד חירויות הפרט והחברה.

המשטר הטוטליטרי מבסס את הדעה, לפיה הפרט מגשים את עצמו רק באמצעות הכנעתו המוחלטת למנהיג. לכן נשללים במשטר טוטליטרי חופש הביטוי וחופש הפעולה. משטר כזה מתיר אך ורק מעשים ודיבורים שאינם מבטאים התנהגות למנהיג ולמשטר. כך מצליח המשטר לכפות את עצמו גם על החשיבה ולעצב אותה על פי עקרונותיו.

7. הפעלת טרור.

המשטר הטוטליטרי מפעיל טרור פיזי ופסיכולוגי לשם פיקוח על האזרחים. המשטרה החשאית הייתה אחד הגופים המרכזיים ביישום הטרור באמצעות בילוש מתוחכם, באמצעות הפחדה מתמדת ובאמצעות הענשת ה"בוגדים", בדרך כלל ללא משפט צדק או ללא משפט כלל. המשטרה החשאית הפכה את חיי האזרחים לסיוט מתמשך.

8. עיצוב החינוך והתרבות.

במשטר טוטליטרי הושם דגש מרכזי על עיצוב "חינוכם" של הצעירים מגיל ילדות והתווייתו של החינוך ברוח האידיאולוגיה שבה הוא דוגל. השלטון פיקח בשבע עיניים על סגל המורים, על תוכניות הלימודים ועל ספרי הלימוד. לצידם של בתי הספר הוקמו במדינות בעלות משטר טוטליטרי ארגוני נוער. הנוער, אשר חויב להצטרף למסגרות אלה, הורחק מסביבה "עוינת" וחונך על ברכי האידיאולוגיה הטוטליטרית מגיל צעיר מאוד.

9. תעמולה ושטיפת מח.

המשטר הטוטליטרי השתמש בשופרות תעמולה מגוונים, על מנת להחדיר את עקרונות האידיאולוגיה עליה הוא הושתת. מאמרים בעיתונות, תשדירים מעל גלי האתר, אסיפות המונים, סיסמאות, המנונים, מדים, תהלוכות, מצעדים ודגלים – כל אלה היו חלק בלתי נפרד מהתעמולה הסנסציונית, שכיוונה לשטיפת מוחם של ההמונים.

10. כלכלה צנטרליסטית.

המשטר הטוטליטרי ריכז בידיו את הכלכלה ואף תכנן אותה; במטרה למנוע צמיחתו של גוף כלכלי המסוגל לערער את סמכות השלטון, ומתוך שאיפה זו לשלוט על הפרטים שבמדינה. לעיתים נלוותה לסממן זה השאיפה לקידומה הכלכלי של המדינה.

11. סגידה למדינה והערצת הלאום.

קיומו של המשטר הטוטליטרי תלוי בתיעוב אויבי המשטר מחד גיסא ובטיפוח הערצה עצמית, מאידך גיסא.

12. שאיפות אימפריאליסטיות.

הפצת האידיאולוגיה ה"אמיתית" היחידה שימשה כתירוץ למגמת ההתפשטות הטריטוריאלית במשטרים הטוטליטריים. ברוסיה הקומוניסטית ליוותה נימה זו את ההתרחבות הטריטוריאלית. באיטליה הפאשיסטית ובגרמניה הנאצית נשאו הכיבושים בנוסף לכך גם אופי לאומני-קיצוני.

כמו כן, נזקקו המנהיגים לאימפריאליזם לשם יצירת מתח מתמיד סביב עשייה, וכן לשם הצבת יעד משותף לכיבוש ולהישגים. בנוסף לכך, היווה האימפריאליזם דרך להסיח את דעת ההמונים מהסבל היומיומי ומהקשיים של החיים בארצם פנימה.

הגורמים לצמיחתם של משטרים טוטליטריים

כמה גורמים ספציפיים עמדו מאחורי צמיחתו של הטוטליטריזם בכל מדינה ומדינה, אולם יש גורמים משותפים אשר יצרו את הרקע הנוח והמתאים לעלייתם של משטרים טוטליטריים.

1. משטר דמוקרטי מעורער.

במדינות שבהן צמח משטר טוטליטרי אמנם היה לפניו משטר דמוקרטי, אך זה היה חלש, ולכן נקל היה להפילו. בכל מדינה היו סיבות שונות לחולשתו. לדוגמא: העובדה שהדמוקרטיה הייתה מוכתבת מלמעלה ולא צמחה מהם גרמה לכך שהמשטר לא הוטמע בקרב ההמון. כך היה, למשל, בגרמניה. סיבה נוספת לחולשת הדמוקרטיה היא מלחמת העולם הראשונה, שיצרה אצל אנשים רבים את ההרגל להיות נתונים למרותה של סמכות מרכזית. מלחמת העולם הראשונה גם גררה בעקבותיה קשיים כלכליים, שגרמו בתורם לקשיים פוליטיים וערערו את כוחו של השלטון.

2. פגיעה בגאווה הלאומית.

את צמיחת המשטר הטוטליטרי ליוותה תחושת פגיעה ואובדן הכבוד הלאומי. הדמגוגים, שהפכו ברבות הזמן לרודנים, ניצלו את הפגיעה ברגש הלאומי, פרטו על הנימים הרגישים והבטיחו לעם את שיקומן של היוקרה והגאווה. הבטחות אלה עזרו להמון להרים ראש ולהתקבץ סביבם. פגיעה בגאווה הלאומית הייתה נחלתן של מדינות מנוצחות, שטעמו את טעמה של ההשפלה בחוזה כניעה מביש, כדוגמת גרמניה, אך לא פסחה גם על מדינות מנצחות, שלא קיבלו בחוזי השלום את אשר קיוו לקבל – פיצויים גבוהים או שטחים, כדוגמת איטליה.

3. משבר כלכלי עמוק.

מצב כלכלי קשה ואבטלה חמורה היוו רקע נח לצמיחתם של משטרים טוטליטריים. הרודנים הבטיחו לעם "לחם ועבודה" לכל אחד, ההמונים נטו בעת מצוקה כזו להפקיד את כל הסמכויות בידי דמות שנראתה להם חזקה דיה לשפר את מצבם. מצב כלכלי קשה היה הן בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה (כתוצאה מחובות המלחמה, מהפיצויים, מהוצאות השיקום וכדומה), והן בהמשך, בשנות המשבר הכלכלי הגדול, שפרץ ב-1929. מצב כלכלי קשה היווה כר פורה לצמיחתם של משטרים טוטליטריים במדינות כמו ברית- המועצות הקומוניסטית, איטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית. לנין התבטא פעם ואמר: "ככל שהמצב יהיה רע יותר, עבורנו הוא יהיה טוב יותר!"

(ארץ רעשה – ל. אייזנשטיין עמ' 194-197)

שיעור היסטוריה הסתיים... – זה לא יהיה בבית שלי!!!!

 וכעת נעבור לשיעור על הבית היהודי: - מקווה שזה כן.....

רציתי לראות מה דעת גדולים ומנוסים ממני בנושא, פתחתי את ספרו של הרב דיאמנט והרי כמה ציטוטים שישפכו אור על הנושא –

הגר"א מוילנא כותב, כי יש הבדל יסודי, בין מלך למושל. מושל, - מושל בכח. מלך – מולך ברצון. זאת אומרת אני מושל עליך איך? יש לי שוט ביד, אני חזק, אתה מפחד מהשוט שבידי האומר לך, כביכול:

"אתה תעשה מה שאומר לך, כי אתה מפחד". עוצמתי- תלויה בחולשה שלך. ככל שאתה חלש יותר אני חזק יותר. ולפיכך, כאשר נגמר לי הכח, אין בי כלום, או אם לפתע, אתה נזכר כי בכיסך אקדח, בבת אחת אני – אפס. כלום....

מלך לעומת זאת מולך- ברצון. מלכות היא אצילות פנימית. ואדם שיש בו את האצילות המלכותית הזו, כל העומד בקרבתו, מעונין להמליכו עליו, כמי שאומר "אני רוצה שתהיה מלך עלי". לכן הביטוי המפורסם

"אין מלך בלא עם" אינו ביטוי נכון! כי הרי אנו אומרים בכל בוקר "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", אם אין מלך בלא עם, על מי הוא מלך בטרם כל יציר נברא? שליט זקוק לעם ולא מלך. פעמים שיש לאותו שליט שוט בידו והוא ממתין עימו עשר שנים וכלום לא! כי אין לו את מי להפחיד – אין לו עם. אבל מלך שיש לו אצילות פנימית, כמו שהזכרנו, גם אם אין אף אחד בסביבתו, האצילות המלכותית קיימת בו, נמצאת בתוכו! נכון שעתה אין מי שיקרא לו "מלך!" שיכריז "יחי המלך!" אין לו נתינים במדינתו, אבל הוא מלך. כך להבדיל, "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אבל, לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא" עם בריאת העולם היה מי שיקרא לו מלך. אך מלך – היה תמיד!

בית יהודי הוא בית מלכות. לא בית שלטון. אתה יכול לשלוט על אשתך, לדרוש ממנה כל מיני דברים, והיא תעשה את זה אבל כיון שתעשה מתוך פחד, ולא מתוך הערכה (ולא משום שאתה שוה את זה), אז אם יום אחד היא תתפוס כוח תצבור אומץ רב, אתה גמור!... כאילו היא אומרת "זהו. עתה אני עם המקלות ואתה תהיה כמו עכבר נפחד". כך לא צריך להיראות בית – זו לא דרך חיים. יש להגיע למצב שאשתי תרצה לעשות את רצוני, אם אקרין אישיות, היא תחפוץ להיות מה שאני רוצה. אדם המקרין אישיות, כמלך, אתה לא יכול לעמוד בפיתוי של שבאישיותו.

בית יהודי אינו שלטון, אלא בית מלכות.

תבינו. אם אני שליט מאיים, אז אשתי פחותה, אני מושל על אישה קטנה וחלשלושה – פוחדת ומפוחדת. כיון שכל כח ממשלתי בחולשתה, אני דואג לכך תמיד שהיא תהיה חלשה, ואני גם משפיל אותה, כי רק כך אני מתחזק, ואז, מה אני כבר שווה- מושל על חלשלושים מושפלים?... אך אם אני מלך, אינני מולך על שפחה אלא על מלכה. כי אני יכול ורוצה לפרגן לה להיות גדולה, כיון שאדרבה, ככל שהיא גדולה יותר – אני מלך גדול יותר, ומה יותר כבוד למלוך על אנשים נאורים או בערים? על בני אדם או נמלים? בודאי שככל שאני מולך על רמים אני חשוב עוד יותר. לכן אני שמח לרומם אותה!

וכך נראה הבית: אני המלך אשתי המלכה והילדים יהיו נסיכים. (269-271)

ציטוט ישיר מעמוד 293:

הבעל אלרגי לשמלה כחולה – צבע כחול משגע לו את העיניים. ומאידך אשתו חפצה בשמלה כחולה. היא כל כך מעוניינת בבגד בצבע כחול, אז הבעל מוותר "מה אתווכח איתה יום ולילה?! אין לי כח!" חושב לעצמו ואומר לה, "יאלה קחי לך שמלה כחולה, ויתרתי לך".

המבט צריך להיות שונה: אני קונה את השמלה כי רצוני שיהיה לה טוב. כי טוב לי שטוב לה... לעומת זאת אשתי בשום אופן לא תלבש שמלה כחולה כי רצונה שיהיה לי טוב, ואז הויכוח בינינו הוא הפוך... שאני אומר כן שמלה כחולה ואשתי אומרת לא. והלואי עלינו ויכוחים כאלו.