מזה מספר שבועות אני חש בהתרגשות גדולה וברקותיי אני חש פעמי משיח. קראתי בטיסה ספר באנגלית ששמו בתרגום לעברית אינדרודוקציה להגיונות העברית ומאז אני לומדו. שם הספר באנגלית:
Introduction To Hebrew Logic. Part One: The Ketoret גילית בספר הקטן הזה סודות גדולים ומופלאים שהיו תמיד לנגד עיניי, ולנגד עיני חכמים, שנאמר טול קורה. מן הידועות כי קודם לביאת המשיח יתגלו סודות וטעמים למצוות. מצאתי בספר הקטן את הטעמים לשבעת המינים ועוד גדולות ונצורות. תחילה פקפקתי, שאין בספר הסכמה. בחנתי לעומק את הדברים ואין בידי לסותרם.
פלא פלאים: הטעמים לשבעת המינים אליבא דאותו ספר.
הרי נתברכה ארצנו במינים רבים בשקד, בחרוב, בפטל, באבטיח, באלונים, באלת המסטיך, בשקמים, ועוד ועוד שלא זכו להימנות על שבעת המינים. טרם שקראתי את הספר לא מצאתי חוקיות משל זימים וקשקשים, או מפריס פרסה ומעלה גרה. לכאורה אין עשב החיטה דומה לפרי הגפן, ואין הרימון דומה לשעורה, או התאנה לשמן הזית.
והנה באותו ספר מוצגת חוקיות ברורה שמרמזת על סודות נשגבים עוד יותר. בספר מוסבר כי בכל שבעת המינים מתקיימת הבדלה מלאה מאדום שאינה מתקיימת במינים שאינם נמנים על שבעת המינים על אף שנתברכה בהם ארצנו.
זאת ועוד הספר מסביר מדוע מופיעים המינים בדיוק בסדר בו הם מופיעים בהסבר חזק ומשכנע שאינו סותר את דעת חז"ל, שתרצו את הדבר בכבודה של החיטה, אלא מוסיף עליו. מכיוון שהספר מצוי רק בשפה האנגלית מובא כאן ההסבר לשבעת המינים אולם הספר חושף סודות גדולים רבים וכעת אני שוקד על לימוד סודות השעטנז המוסברים בו.
שבעת המינים כפי שהם מוסברים בספר Introduction To Hebrew Logic
החיטה מייצגת את העצמות ועל כן היא נזכרת ראשונה. היא לבנה, וכמו העצמות היבשות כך הקמח – לבן. כידוע החיטים הירוקות הופכות אדומות בטרם הן מצהיבות. בגרעין החיטה הבשל לא ניכר כלל הצבע האדום ואפילו היה ניכר האדום בנקל ניתן להפריד את המוץ מהתבן.
השעורה מייצגת את החלקים שמעל העצם שמצהיבים עם הגיל כגון הפרקים ואולי גם הגידים, ועל כן היא באה שנייה. השעורה כמו החיטה עוברת הבדלה מאדום, אלא שקימחה אינו מלבין כמידת החיטה. היות והפרקים באים מעל העצם השעורה נזכרת שנייה על אף שהיא מבשילה קודם לחיטה – והדבר קולע לדעת חז"ל שסברו כי כבודה של החיטה עולה על כבודה של השעורה.
הגפן – אין הענבים אדומים מתוכם אלא מברם, כלומר אלמלא הקליפה (הזג) האדום צבע היין היה לבן כצבע הציפה (תוכו של הפרי). הגפן מייצג את מערכת הדם וצורת הענב כצורת הלב. גם את הדם ניתן לסנן ולהפריד לנוזל שקוף ברובו (הפלזמה). ניתן להבדיל בשלמות את האדום מהלבן מה שאין הדבר כך במיץ הפטל.
התאנה – התאנה מייצגת את מערכת הנשימה. צורת גרוגרת התאנה כצורת הגרגרת שבגרון. התאנה האמצעית היא היחידה שמבדילים ממנה את האדום ולא את הלבן וגם לכך משמעות טוחנת הרים.
הרימון מייצג את השכל הציפה האדומה שעוטפת את הגרעינים משולה לדם הזורם במוח. אזל הדם ונותרת רקמה לבנה. גם כאן הגרעין הלבן נבדל במלואו מהציפה האדומה.
שמן הזית מייצג את שומני הגוף. שומני הגוף עטופים בכלי דם כפי שקליפת הזית האדומה עוטפת את ציפת פרי עץ הזית. תוכו וברו של הזית מובדלים במלואם ואין הם מתערבבים זה בזה כפי שקורה למשל באבטיח.
דבש התמרים מייצג את העור. ככל שדבש התמרים מזוקק יותר הוא הופך לבן יותר וכך נבדל הלבן מהאדום. קליפת התמר נבדלת במלואה מהציפה לא תמיד בנקל, אך כך גם העור מהבשר.
שאר המינים שנברכה בהם ארצנו בהם החרוב, השקד והאגוז למשל אינם הופכים אדומים אלא משתנים מירוק לחום בקליפתם. הפטל הופך מירוק לאדום בקליפה ובציפה. באבטיח קשה להבחין בין הקליפה הלבנה מבפנים לאדום העסיסי, וממילא לא ניתן להבדיל בשלמות את תוכו של הפרי מברו.
לא מצאתי ולו מין אחד (שאינו כלול בשבעת המינים) בו נברכה ארצנו שמקיים בשלמות הבדלה בין אדום ללבן בין קליפה לציפה (ברו ותוכו). לעומת זאת כל המינים המקיימים הבדלה בין אדום ללבן בין תוכו לברו כלולים בשבעת המינים.
הפרוש שבספר המוזכר לעיל טוחן הרים ומוצא קשרים נסתרים בין קורבנות, להבדלה, ובעיקר מסביר מדוע שבעה אלו ולא אחרים.
עוד קושר הספר פלא פלאים בין שבעת המינים לארבעת המינים ולקטורת אחד עשר הסממנים (7+4=11), ורומז על החוקיות המשותפת לכל אחד עשר הסממנים.
באמונה שלמה
יהודה
נשלח ב-28/8/2011 01:43
יהודה היקר
תודה על המקור המופלא.
הרשה לי גם כן להציע לפניך מקור מופלא נוסף.
אני ממליץ על הספר "פרשנות ופרשנות יתר" של אומברטו אקו.
הספר יסביר לך כיצד ניתן לבנות מערכות פירוש מופלאות בין כל שתי מערכות סמלים שתרצה.
ספרים אחרים של אקו ממחישים את הרעיון הזה במסגרת סיפור עלילתי. (למשל, "המטוטלת של פוקו").
מדוע אני כותב זאת? מפני שההסבר המופלא שגילית יכול להיות נכון, אך הוא יכול להיות גם פרי הדמיון.
חשוב לדעת שאין אנו בונים את יראת השמים שלנו על קישורים סמליים אלא על מחוייבות לדבר ה'. למצוות. לתורה. לפשט.
אחרת, על ידי פירושים סמליים אפשר לעקור את כל התורה כולה.
נשלח ב-28/8/2011 02:16
כמיימוני ועוד לקרא, אוסיף ששבעת המינים מופיעים גם באגרת עתיקה, הידועה בשם 'אגרת סינוהה' המתארת חבל ארץ צפוני בא"י: "תאנים בה וענבים, ויין לה רב ממים. דבשה למכביר ושמנה לרוב וכל פרי על עציה. שעורה בה עם חיטה ואין קץ לכל המקנה".
נשלח ב-28/8/2011 21:48
אם יורשה לי להעמיד דבר על דיוקו. מה שהרשימני הוא החוקיות שנסתרה מעיניי עד כה ולא רק ההקשרים בין הבדלה לקורבנות. מפריס פרסה ומעלה גרה היא חוקיות ידועה לכל והיא מגדירה את קבוצת החיות הכשרות. שבעת המינים הוגדרו בשמם, והנה נמצא חוק המגדיר קבוצה זו. חוק שתקפותו נתנת לבחינה ועם זאת נסתר עד כה מעיני כל. האין הדבר מופלא לגלות חוקיות נסתרת במצווה גלויה?
נשלח ב-28/8/2011 22:35
יהודה
הבה נתבונן ביחד.
טענת שמצאת חוק שמאפיין את שבעת המינים להבדיל מאחרים.
החוק לדבריך הוא הפיזור השונה בין אדום ללבן (או צבעים אחרים) בגוף הפרי שקיים בשבעת המינים אך לא כך בפירות אחרים.
ובכן, המושג שלנו היום של חוק טבע הוא לא רק איפיון שמצוי כאן ולא כאן, אלא דבר שנובע וקשור לתיאוריות. צריך לברר מתי מופיע צבע אדום בפירות, מה תפקידו, ואיך הוא שייך מהותית (לפי כללי הבוטניקה) לכאן ולא לכאן. יש מן הסתם גם מאפיינים צדדיים ומקריים שאינם חלק ממערכת החוקים המגדירה פרי ומין.
כלומר, ה"חוק" שטענת שקיים אינו חוק טבע.
כמובן, ניתן לטעון שיש כאן חוק נסתר ששייך למערכת אחרת, אולי עליונה יותר. והחוקיות הזו נרמזת בנוכחות האדום.
אם כן, הבה ונבדוק שוב.
מהו אדום?
איפה יש אדום בשבעת המינים, ואיפה יש אדום במינים אחרים?
חיטה - האם יש בה אדום כלל? כתבת כנראה בשם אותו ספר כי "
כידוע החיטים הירוקות הופכות אדומות בטרם הן מצהיבות". לי זה לא ידוע, אבל אני בור גדול בבוטניקה. התוכל לציין מקור להתאדמות החיטה?
שעורה - כנ"ל. וכנ"ל. גפן - יש צבע אדום (ברמה מסויימת של אודם) בסוגים מסויימים של ענבים. איזה סוג של גפנים היה בארץ? יתכן שמן הפסוקים ניתן ללמוד שהיין והענבים נחשבו לאדומים. אולם הצבע האדום שייך כמדומה לתוך הפרי לא פחות מן הקליפה. צא ובדוק. ומלבד זאת, האם הקליפה היא שתורמת את הצבע האדום ליין או פרי הענב? אתמהה על כל מה שהבאת בשם אותו ספר. תאנה. כתבת "התאנה האמצעית היא היחידה שמבדילים ממנה את האדום ולא את הלבן". התוכל להסביר את פשר המשפט המופלא הזה? אני לא הצלחתי להבין. אצביע היכן לא הבנתי. מה האדום בתאנה ומה הלבן? מה ההבדלה שמתבצעת בתאנה ומי מבצע אותה? הרימון. כאן לא רק הציפה אדומה אלא גם הגרעינים. אני ממליץ שוב להסתכל ברימון ותראה. זית. האם הזיתים אדומים? אתה מוזמן לבדוק. האם יש זיתים אדומים? עוד כתבת כי "תוכו וברו של הזית מובדלים במלואם ואין הם מתערבבים זה בזה כפי שקורה למשל באבטיח". האם כוונתך שגרעיני האבטיח מצויים בכל מקום בתוך בשרו בעוד לזית גלעין אחד בלבד? ובכן, זה נכון גם לגבי האפרסק (בימי המשנה היו אפרסקים בארץ ישראל. איני יודע מה היה בימי מתן תורה). תמר. האם הוא אדום? מה פירוש "דבש מזוקק יותר"? האם באמת צבעו הופך לבהיר יותר?
הבאת דוגמאות משני מינים נוספים. אני מצטט:
"הפטל הופך מירוק לאדום בקליפה ובציפה. באבטיח קשה להבחין בין הקליפה הלבנה מבפנים לאדום העסיסי".
מה אם כן ההבדל בין הפטל לבין הרימון שאף הוא משנה את צבעו, או בינו לבין הענב, שגם שם משתנים צבע הקליפה והפרי? (אם נסכים שענבים הם אדומים... מצד שני, האם היה פטל בארץ בימי התורה והמשנה? זה פרי שמתאים לארצות קרות וצפוניות, ואינו גדל כמדומה באופן טבעי בארץ). לגבי האבטיח, האם קשה להבחין בו בין קליפה לבנה לבשר אדום עסיסי? אולי, אם הבשר לא האדים כל צרכו. אך אם זכית אי פעם לקנות אבטיח אדום ומתוק, אין שום קושי בהבדלה כזו. מאחל לך שתמצא כזה לשבת...).
אחרי הבעיות הבוטניות, או סתם בהבנה ובשימוש במילים (כמובן הבעיה כנראה אצלי), יש גם את הנושא של הפרשנות הסמלית.
על נושא זה הפניתיך לספרו של אקו.
המחבר של הספר שממנו התפעלת הציע להשוות בין פירות לבין מערכות הגוף האנושי.
והנה, אפשר לקשר בין כל שתי מערכות שהן. כל מה שצריך הוא לרצות לעשות זאת. אין שום דבר "פנימי" שמקשר בהכרח. הכל תלוי בעיני המתבונן או/ו בכשרונו של יוצר הדמיון.
אם תרצה, אשקיע בהמצאת דוגמאות סמליות שגם הן יכולות להרשים.
מסקנתי והמלצתי היא להקדיש יותר זמן ללימוד תורה, למשל משנה עם קהתי, או דף גמרא עם שוטנשטיין, או ספר הלכה. (כמובן, אין דברי מכוונים אליך. הרי יתכן מאד שאתה ממלא כל שעה בלימוד ומי אני שאציע הצעות. אבל למי שאינו בדרגה זו, כמוני, אני כותב).
ספרים מהסוג שהרשים אותך אולי משקפים את דמיונו הנרגש של מי שחיבר אותם שאולי הצליח להטעות את עצמו ולחשוב שמצא מציאות גדולות ועמוקות בסדרי הבריאה. לדעתי, עדיף להקדיש את לימודי הפירות למי שמתעניין בבוטניקה, את לימודי גוף האדם למי שרוצה וחשוב לו ללמוד ביולוגיה ורפואה, ובזמן לימוד תורה לעסוק בתורה, כפי שכולנו מחוייבים.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
נשלח ב-29/8/2011 00:51
מיימוני היקר,
ראשית כל לבי עמך כיוון שגם אני הייתי שותף לספקותיך.
אנא שם לב כי ציפה היא החלק העסיסי של הפרי (באפרסק זהו החלק האכיל ללא הקליפה והגרעין).
השעורה והחיטה מאדימות בטרם הן מצהיבות - לזמן קצר בתנאי ארצנו. אין זה אדום עז כיין אולם אדום דיו. לדוגמא אנא ראה את הזנים האדומים המוזכרים ב:
http://en.wikipedia.org/wiki/Wheat כגון red turkey wheat
באשר לגפן - ציפת הגפן (תוכן הפרי) ירוקה שקופה עד לבנה, הצבע האדום של היין מתקבל מהקליפה ומהקליפה בלבד. היין הוא חמרא כלומר אדום, (כאשר הוא לבן כמו בקטורת הוא חמרא חיוור). הגפנים שהיו בארץ היו אדומות, ראה בראשית מט, יא:
ראה הקבלה במקרא בין יין לדם! כמובן שגם קשר זה ניתן לפסול לפי שיטת הרב אקו.
באשר לתאנה מבחינה בוטנית החלק אותו אנו אוכלים אינו פרי אלא פגה. למעשה זהו פרח סגור. תוכנה של הפגה אדום עפ"י רוב, והוא נבדל בשלמות מהקליפה הפנימית הלבנה כאשר התאנה בשלה. רבים נוהגים לאכול את תוכן התאנה ולהשליך את הקליפה.
הרימון - הגרעינים לבנים והציפה (החלק הרך אותו אוכלים או סוחטים למיץ) העוטפת אותם נעה בין ורדרד בזנים מסויימים, לאדום עז בזנים כמו הוונדרפול. אין הכוונה, עד כמה שהבנתי משגת, לקליפה החיצונית. שוב הציפה היא החלק העסיסי. (לרימון קליפה חיצונית אדומה מבחוץ לבנה מבפנים, וגרעינים לבנים עטופים כל אחד בציפה)
דבש התמר מופק בהליך של הרתחה וצמצום, ככל שריכוז הסוכר עולה הדבש בהיר יותר.
לגבי האבטיח - ככל שמסיימים את ליבו וקרבים לקליפה הוא הופך בהיר יותר, בסמוך לקליפה האדום הופך ללבן באופן שלא ניתן להפרדה זה מזה. חתכת גבוה נותר אדום ראוי למאכל בקליפה, חתכת נמוך (קרוב לקליפה) ונלווה לאדום המתוק לבן שאינו טעים למאכל.אין הכוונה לגרעינים.
הפטל מבשיל מירוק לאדום. מחץ את הפרי הבשל ותתלכלך מייד במיץ. לא ניתן להפריד את הקליפה מהציפה בשונה מהגפן, בשונה מהזית. פרי הפטל הוא כמקשה אחת בשונה משבעת המינים שאינם מקשה אחת.
לשון הקודש אינה סתמית ואם היא קושרת בין גרוגרת הגרון לגורגרת התאנה חזקה עליי כי אין זה משום צירוף מקרים.
האם אין החלב (השומן) מובדל (מופרד) מהקרב? האם אינך רואה את הדימיון לחוקיות שהוצגה לעיל ביחס לשבעת המינים? האם אין החלב לבן? האם אין הקרב אדום? למה נועדו הקורבנות? למה נועדו שבעת המינים? האם אין דמיון ביעוד? ואם יש דמיון בייעוד, שומה אפילו על כבוד הרב אקו לקבל את הדמיון בחוקיות כסיבתי ולא אקראי?
הספר נתן לי תובנות חדשות באשר לאותו פרק בכלל (ויקרא ג) ובפרט לפסוק יז "חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם--כָּל-חֵלֶב וְכָל-דָּם, לֹא תֹאכֵלוּ."
לפי עצתך הטובה אני פורש לעיין בפרק זה,
ואני תקווה כי השבתי לשאלותיך אחת לאחת.
נשלח ב-29/8/2011 01:13
יהודה
תודה על הפירוט וההסברים.
שמחתי לראות שאינך ממהר להאמין. התפעלתי מידיעותיך בבוטניקה שלעומתן אין לי מה לומר. (לפי מה שהכרתי לא הבדלתי בגרעין הרימון בין ציפה לבין גרעין פנימי יותר).
לפי מיעוט הבנתי עדיין איני רואה את חוסר האפשרות להבדיל באבטיח וגם איני מבין מדוע אתה דן בפטל ולא באפרסק. ראוי היה לבדוק מה היו העצים שהיו אז בארץ ישראל בזמן מתן תורה ולהשוותם לפי הקריטריונים בספר שלך. אני ממליץ על ספרי פרופסור יהודה פליקס.
לגבי אקו, אין הוא רב ואין חשש שיהיה רב. הוא אינו יהודי, אלא פרופסור להרמנויטיקה וכמדומה גם ספרות באיטליה. סמיילי.
לגבי הדמיון במילים, אני ממליץ על ספרו של גיא דויטשר "גלגולי לשון" להכרת גלגוליהן של מטאפורות. ניתן כמובן לטעון שגלגולי מטאפורות מכוונים משמים או שהם משקפים בינה עליונה אצל אלו שממציאים אותן.
לא הבנתי די הצורך את הסמלים האחרים שהזכרת בקיצור. אבל גילוי נאות הוא שיש לי חשד עמוק בספרים מהסוג שהתפעלת ממנו. כמובן, יתכן שאני מפסיד הכרות עם סוד שיכול להביא את המשיח...
נשלח ב-29/8/2011 01:55
ספרו המצויין של פרופסור פליקס מונח בספרייתי וגם בו מצאתי ט.ל.ח.ים (טעות לעולם חוזרת). באשר להגדרת לסיביות אני מעדיף את בית ראסל, מבלי לפגוע ולו בדרך הלצון בכבודו של אומברטו אקו.
בפעם הבאה כאשר בידך ענבים נסה להפריד את הזג (הקליפה) מהציפה (תוכן הפרי), ככל שהפרי בשל יותר המלאכה קלה יותר. נסה לעשות דבר דומה עם אבטיח, או עם פטל.
ארצנו מבורכת באפרסקים אולם לא הייתה מבורכת בהם בתקופת המקרא. מעבר לזאת דין האפרסק כדין השקד. לאפרסק חרצן שקליפתו העבה חוצצת בין הגרעין (הזרע) לבין הציפה (הפרי) ועל כן הם נבדלים ומובדלים ממילא.
בשני המקרים מובדל בשלמות האדום מהלבן. ואם לא השתכנעת בחוקיות ממילא לא תשתכנע
בברכת אשמורת שלישית פוריה
נשלח ב-29/8/2011 10:07
יהודה
תודה על ההסברים המפורטים.
לא הבנתי מהי "לסיביות" (אולי טעות הקלדה?) ואיך ראסל שייך לכאן. אשמח ללמוד דבר חדש.
לגבי לא להשתכנע, צדקת.
אני רק יכול לחזור ולהמליץ שלא כל מה שאפשר לקשר ולדמות אכן דומה וראוי לקישור. ולא על כך עומדת היהדות (על מערכות סמליות). ואולי זה מתחיל עוד קודם, בשאלה אם העולם הזה ומה שבו אמור בכלל לסמל, בין אם רוצים ליצור קשר של סמליות בין תחומים בעולם הזה, ובין אם משתוקקים ליותר ורוצים שמערכות בעולם הזה יסמלו מערכות בעולמות עליונים.
נשלח ב-29/8/2011 11:33
טלח: סיבתיות. ראסל - בעיות הפילוסופיה.
כאשר רוצים לבדוק האם מתקיים קשר של סיבה ותוצאה הדבר מסובך מאין כמותו.
למשל בערים בהן יש בניינים גבוהים יש יותר תאונות דרכים. על כרכך הנך נאלץ להסכים כי בניינים גבוהים גורמים לתאונות דרכים מרובות. אם תבחן את המתאם הסטטיסטי - תמצא מתאם גבוה ולשימושים רבים תוכל להתייחס לגורדי השחקים כסיבה לריבוי היחסי בתאונות הדרכים. למשל הפריסה הנצרכת של זק"א.
אלא שברור כי מגדלים גבוהים אינם גורמים לתאונות הדרכים. בלשון הסטטיסטיקאים נאמר כי קיים כאן משתנה מתווך והוא ריבוי האנשים וריבוי כלי התחבורה.
אתה הפנת אותי לשאלות של סיבתיות - לקשר בין גורמים. סודות שבעת המינים שנגלו לי בספר הנ"ל נבחנים לפי תורת הקבוצות.
הנה נמצא חוקים שמגדירים מי זכאי להיכלל בקבוצת שבעת המינים: 1. מינים שנתברכה בהם ארצנו 2. חייב להתקיים בהם הצבע האדום גם אם לפרק זמן קצר. 3. ניתן להפריד / להבדיל את האדום משאינו אדום (לבן / צהבהב / שקוף). 4. אין חיץ בין המובדל לנבדל כגון קליפת חרצן עבה מזו של הזית (כמו באפרסק)
הא לך אתגר ומצא מין שנתברכה בו ארצנו שניתן להוסיף אותו על שבעת המינים בהיותו מתאים לקבוצה זו.
מצא - ואחזור בי מדעתי. ואם לא תמצא אולי סימן למשיח תמצא.
בברכה רבה 2.
נשלח ב-29/8/2011 15:56
יהודה
תודה על סבלנותך.
הנושא מעניין. אולם ממה שאני מכיר, יש רק קריטריון אחד לשבעת המינים, מסברה, והוא מס' 1. כל השאר נראה לי מוזר וחסר ביסוס.
כמובן, יש להסביר מדוע בסעיף 1 זה נקרא פרי שהארץ מתברכת בו. אני משער שהסיבה היא שאלו פירות מזינים, טעימים, שאולי קל יותר לגדל. יתכן שגם המראה החיצוני קצת קובע.
אבל צבעים ויכולת קילוף? אתמהה. נכון שאפשר ללקט כל מיני סימנים חיצוניים ולבנות עליהם תילי תילים. למעשה, זה מה שעשה מחבר הספר שלך.
ואיך כל זה קשור למשיח?
נשלח ב-29/8/2011 16:19
תפוחים אדומים מזנים מסוימים.
נשלח ב-30/8/2011 00:47
בתפוח לא ניתן לבצע הבדלה כלל בין קליפה לתוכן הפרי. הקליפה דבוקה לבשר הפרי. דוגמא טובה היא קליפת פרי הגפן (זג) שמתוכה ניתן לשלוף (להבדיל) את הציפה (בשר הפרי) בענב הבשל. מוץ החיטה והשעורה, קליפת הזית, וכיוצב'. התפוח דומה יותר לדוגמת האבטיח - ראה דיונים קודמים.
ארבעה חוקים נסתרים לשבעה מינים גלויים - או יש לאמר כעת ארבעה חוקים גלויים.
פלא פלאים - שאלו לדעת רבנים.
נשלח ב-30/8/2011 02:12
מיימוני היקר,
אדם יכול ללמוד שנים ולשנות ולחזורולשנות ופעם מתגלה לו פיסה ופעם פירור ספק אבן ספק פיסת פסיפס והנה ספר קטן מגלה פסיפס גדול ושלם וחבוי.
שמחתי למצוא כי אין ביננו מחלוקת על החוק הראשון - מינים שנתברכה בהם ארצנו. בוודאי תסכים עמי כי לפנים עד לחורבן ביהמ"ק היו הקרבנות חלק מרכזי מעבודת הקודש. ומה הטעם לקורבנות? מה ייעודם? מה הטעם לשבעת המינים? מה ייעודם? מה המשותף לקורבנות ולשבעת המינים?
מכאן עולה שייתכן כי מנחת רועה הצאן עולה על מנחת עובד האדמה.
בעוד שלקורבנות הבשר דינים וחוקים רבים ההקרבות מהצומח (קטורת למשל) אינן זוכות לפירוט כה רב. שבעת המינים מוזכרים בשמם אולם אין התייחסות לייחודם כלומר לחוקיות - מדוע לא האבטיח (טעים ומספק סוכר) למשל?מדוע לא הפשתן (בד, שמן, וגרגרי מאכל)? מדוע לא האלה (מסטיך בעל יכולת ריפוי)? האלון (עץ לבניה ולהסקה)? השקמה מספקת הפרי לעניים)? החרוב? השקד?
לא רק שבעת המינים אפילו הקטורת, שזכתה לחוקים ולאיסורים, לא זכתה לתיאורים כה רבים כגון אלו בויקרא ג'.
מרכזיותם של קורבנות הבשר עולה מתוך כמות ההתייחסויות אליהם במקרא.
עליונות הבשר, לכאורה, על הצומח עולה גם בענייני טהרה - טהרת מתים פרה אדומה וכיוצב'.
והנה כתולדה ישירה של פרי עץ הדעת שהעניק דעת לבני האדם, נמצאה חוקיות שהייתה חבויה קרוב להתשע"א שנים! חוקיות פשוטה להבנה אולם נסתרת במשך אלפי שנים. שאל רבנים למין שנתברכה בו ארצנו שיסתור חוקיות זו.
מעשה בתלמיד חכם עילוי שהקשה על רבו בשאלות ובקושיות לא לשם קנטרנות כי אם מתוך חקר, ורבו משיבו והעילוי מקשה, ואין דעת התלמיד נחה ואין דעתו של הרב מגיעה עד מקום התשובות. העילוי שואל ומשיבים לו. משיבים לו והוא מקשה. ואיזו ברכה יש לאמר למראית המשיח? ומשיבים לו. ואיזו ברכה יש לאמר אם רואים את חמורו של משיח בטרם הופיע רוכבו? השיב לו רבו: ואם תפגוש בחמורו של משיח כלום תמצא תשובה או שאלה?
ללמדך כי גם עילויים גדולים בתורה, ואולי דווקא עילויים גדולים, יקשו קושיות למשיח (כל קושיות התיק"ו ממתינות לו).
והנה חוקיות ברורה - מצא מין שהתברכה בו ארצנו ושסותר אותה אתנצל כאן מעל בימה זו על דבר הבל.
אולם אם אין בידך לסותרה גלה אומץ וקבלה.
באשר לשאלתך על קילוף קליפות:
ויקרא ג' פסוק יט וכמוהו נוספים דן באופן בו יש לבתר (לקלף) ולהפריד (להבדיל) בין דם (אדום) לשאינו דם, בין החלב (השומן הלבן) לקרב (האדום) לבין העצמות (הלבנות) וכיוצב'
אם יותר לי לצטט אותך: "אבל צבעים ויכולת קילוף? אתמהה." תמיהה זו תקפה גם לויקרא ג.
שתחזנה עינינו בפעמי משיח
נשלח ב-30/8/2011 08:47
יהודה
ציינת כי דרך הלימוד היא לאסוף פירורי הבנה, לשמרם, לחברם, לחזור עליהם, לבדקם, לעתים לקרב, לעתים לרחק (כאן הוספתי כמובן על דבריך), לעתים נגלית זוית חדשה שמאירה הכל באור חדש.
הכל אמת ויציב.
שאלת:
ומה הטעם לקורבנות? מה ייעודם? מה הטעם לשבעת המינים? מה ייעודם? מה המשותף לקורבנות ולשבעת המינים?
מה הטעם של הקרבנות? - שים לב מה שאלת. מה הטעם למצוות? יש כאן מחלוקת עקרונית ואני נוקט כאחד הצדדים. כרמב"ם ולא כרמב"ן. המצוות אינן צורך גבוה אלא חינוך האדם. הקרבנות הם תחליף ליצירת קשר על בסיס דמיוני שבלעדיו יש בני אדם שיתקשו לחוש שהם משרתים את האלוקים, שהם מכפרים על עוונותיהם (צריך כפרה, אין די בתשובה במובן של חרטה וקבלה לעתיד).
מה בין ייעוד לטעם? הייעוד והטעם הוא לספק את צורך האדם שבלי קרבן חש שלא התאמץ מספיק. במיוחד אם הוא מכיר קרבנות בדתות אחרות ומרגיש באיזה מקום שהיהדות אינה תובעת די בלי קרבן. לשון אחר: הקרבנות נועדו לפסיכולוגיה האנושית.
מה הטעם לשבעת המינים? לא הבנתי. מדוע דווקא הם נזכרו בפסוק? מפני שהם המשובחים שבארץ ישראל ואולי יש משובחים מהם אך לא זמינים לכל. כדי לענות תשובה מלאה צריך להכיר את הרקע ההיסטורי. אנו כן יכולים לשער שאלו היו הפירות שבהם ניתן היה לשמוח ואף להתפאר יותר מאחרים. הם עונים יותר על צרכי האדם. האם יש בהם גם בגדר מותרות? אולי.
משותף לקרבנות ולשבעת המינים? כוונתך לקרבנות בהמה ועוף? מבחינה מסויימת, אין שום משותף. רק שמפירות ארץ ישראל יש לעתים חובת הפרשת ביכורים, וכמובן מופרשים מהם תרומות ומעשרות לתועלת הקבוצות שבשלב ראשון עסקו בעבודת ה' ולכן נמנעה מהם פרנסה חקלאית קבועה. (ויש בכך שוב תועלת פסיכולוגית. אני מביא תרומות ומעשרות לכהן וללוי אז אני חש שהיבול שלי שימש גם למצוה. זה לא סתם אוכל. ומן הסתם יש עוד תועליות אם נחשוב ונחפש. דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע. יש סברות רבות שעולות מן העיון).
דייקת מסיפורו של הבל שבשר עדיף לקרבן. זו חשיבה אנושית. כמובן, בקרבן בשר יש גם דם, והקרבת הדם נראית לנו יותר מזעזעת, כפי שגם כותב הרמב"ן. לנו בני האדם ולבעלי חיים משותף הדם שבלעדיו אין חיים. גם אם נקבל את מסורת חז"ל שלאדם הראשון ולבניו נאסר בשר באכילה, עדיין יכלו לחוש התפעמות ואולי השתוקקות לבשר. (מבנה השינים שלנו מעיד שיש לנו במשותף עם הטורפים). אך האם הועדפו קרבנות הבל בגלל שהם בשר או בגלל שהיו מן המשובח? מפני שנתן יותר מעצמו? קשה למצוא דיוק שאין לערער עליו בפסוקים ואכן אין הסבר מלא מדוע הועדף הבל על פני קין - אבל גם הבל הועדף ולא רק המנחה, לכאורה. וזאת למרות שקין היה הראשון שהקריב. לכן ייראה שהעדיפות היתה לבחירת הקרבן הטוב לה' ולאו דווקא בשר לעומת פירות. וכן פירשו חז"ל שקין הביא מן הגרוע שבפרי.
כתבת שלא נתבאר הטעם של שבח שבעת המינים. נכון, לא נתבאר. אולי בגלל שהוא ברור מעצמו למי שמכיר את הפירות האלו ואחרים. האם זה מחייב להניח או אפילו לשער שיש להתבונן במבנה הפרי ובצבעו? או שמא לדעתך צבע אדום בפרי מזכיר דם וקרבן בהמה? (זו סברה מעניינת).
לא הבנתי מה מצאת בויקרא פרק ג'.
מה זכה לתיאורים יותר מהקטורת? הכנת הקטורת מפורטת ביותר.
אתה טוען שנמצאה חוקיות בשבחי שבעת המינים. אני טוען כנגדך שחוקיות זו אינה ברורה למתבונן. כמובן יתכן שאתה הצודק ואני הטועה.
לא הבנתי את המשל על המשיח, חמורו והקושיות. אולי כוונתך לומר שזה בזבוז לשאול את המשיח קושיות? זה תלוי כמובן איך אנו מבינים מה זה משיח ומה תפקיד האדם ומה חשיבות לימוד תורה. בגרסה ה"ליטאית" אין חשוב מלימוד תורה, אז תפקידו החשוב ביותר של המשיח הוא לסייע בלימוד ולחדש חידושים.
שוב לא הבנתי מה לצבעים ולויקרא ג' והיכן מצאת שם צבעים וקילוף.
כל טוב
נשלח ב-30/8/2011 10:01
מיימוני היקר,
ראשית ויקרא ג'.
כאשר אני קורא במקרא אני מנסה לדמיין (היכן שניתן) את הכתוב למראות ריחות וצלילים. שווה בנפשך כהן גדול מבתר קורבנות. שווה בנפשך 10% מהתל"ג של בני ישראל מועלים לקורבן. זאת הפגנת עוצמה מעוררת חיל ורעדה.
שווה בנפשך מראה הצאן המפוחד המובל לטבח. שווה לנגד עינך את הרעש וההמולה, הצפיפות והמון האדם. ראה בדמיונך את דיוק עבודותם של הכהנים ככירורגים מנתחים בשדה קרב. ועכשיו הבט אל הצבעים אדום הכפורת, הדם האדום, השומן הלבן, הקרביים האדומים, העצמות הלבנות - וההפרדה ההבדלה. (הרי היה ניתן לשרוף את הבהמות חיות או שחוטות ולעורר חרדה רבה יותר)
הרח את ריח טונות הבשר השרוף, והנה בא השיא - הקטורת שאלמלא היא, לפי הרמב"ם, היה מבאיש ריחה של ירושלים.
קרא בויקרא למשל ויקרא ז' פסוק יא: "וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב ..." מוזכרות אמנם מצות בלולות אולם ברור כי עיקר תורת זבח השלמים נוגעת לבשר ולא לצומח. לא ידוע לי על תורת זבח הצמחים או תורת הביכורים. צמחים מוזכרים בהקשר של מצוות, בהקשר של חגים, אולם החגים עיקר ולא הצמחים. אפילו ארבעת המינים היו הדעות חלוקות ב"וואס" ו"בפארוואס"
אין ספק כי הקטרת מוזכרת פעמים רבות במקרא אולם סודות התקנתה היו שמורים כמונופול בידי בית אבטינס ועל כך גונו. לו היו סודות הקטורת מפורשים לא היו מכפילים את שכר בית אבטינס. אחת ההוכחות לתושב"ע מול צדוקים היא בשמות ל פסוק לד: "וַיֹּאמֶר... אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה: בַּד בְּבַד, יִהְיֶה."
היכן הסממנים האחרים? היכן מעלה עשן? לו היו צדוקים דבקים בעקרונותיהם לא היה מעלה עשן בקטורת בית אבטינס שהרי הוא אינו מוזכר במקרא.
הספר הנ"ל מציע הסברים על הקשר שבין שעטנז לקטורת. הספר מציע הסבר מאלף למהו שעטנז. סודות שבעת המינים אינם עיקר שם אלא הם ביסוס לסודות הקטורת אשר חז"ל היו סבורים כי יש לחלוק וללמוד אותם כחלק מתושב"ע.
וודאי שהחוקיות אינה ניכרת למתבונן וזהו הפלא פלאים. מאז יציאת מצרים לא נמצאה החוקיות והנה עתה היא התגלתה. ומשנמצאה היא פשוטה להבנה וכל אחד יכול להיווכח בה ולבחון את אמיתותה. מצא לי ולו מין צמח אחד בו התברכה ארה"ק שעומד בחוקיות שהוצגה אולם אינו בשבעת המינם ואתנצל מעל בימה זו.
ההפך מבורך לשאול את משיח שאלות. אלא שקבלת התשובות תלויה באמונה כי אכן משיח צדק מספקן.
