סודות שבעת המינים

יהודה

לא כל סימן הוא משמעותי.

זה מה שטענתי לך למעשה מאז תחילתו של אשכול.

למעשה, הנחות היסוד שלך טעונות בירור והצדקה. מדוע בכלל לחפש משמעות מעבר לכך שהתורה תיקנה תקנות מסויימות באשר לפירות שעם ישראל מקבל בארץ ישראל?

אם כמה מאות פנו לעיין במקורות שלך, אזי לדעתי גרמת ביטול תורה לכמה מאות בני אדם שיכלו ללמוד משהו רציני באותה העת.

כמובן לדעתי שלי.

אני מנסה להסביר שוב: חבל לחפש משמעות במקום שאין. כאשר עושים זאת, אפשר לחולל נפלאות, אבל זה רק משחק בסמלים. משחק שיכול להצליח או להיכשל. מהסיבות שכתבתי לעיל, התכונות שזיהית כחשובות וכקובעות הן לא ברורות מספיק, למרות שלדבריך הן מדוייקות להפליא.

באיחול מהלב שרצונך הטוב ללמוד תורה ולהגדיל תורה יקח אותך למקום הנכון.

מיימוני היקר,

בקשה צנועה לי אליך הבא לי שם של מין צמח מבין מאות אלפי המינים שבעולמו - שאינו בשבעת המינים ושעונה לחוקיות שמייחדת את שבעת המינים.

בנוסף שאל לרבך שאלה  - לו היה בנמצא חוקיות שכזו שמקובלת על דעתו, האם הייתה חסרת משמעות?

עשרות אברכים למדו כי החיטה והשעורה מאדימות במידת מה, כי צבע היין מקורו בזג (בקליפה), על ההבדל בין פגי התאנה לפרי, כי קליפת הזית הבשלה אדומה, ועוד כהנה וכהנה. אחרים חקרו למצוא מינים שישללו את החוקיות. לימוד רב הושג כאן.

אני מכריז בזה על פרס, שי צנוע (ספר כלשהו), לראשון שינקוב ולו בשם של מין אחד שסותר את החוקיות שנמצאה.

בדיון אחר בעניין הסביר מלומד כי אין זה כאן המקום לדון במשמעויות עמוקות של שבעת המינים.

בברכה רבה,

יהודה

נניח לרגע שאתה צודק, ושכל הסימנים שאתה אומר הם נכונים ויחודיים רק לשבעה מינים אלו. מה זה אומר לנו?

יהודה היקר

הרשה לי לצאת רגע מן הנושא להרצאה קצרה בתולדות המדע.

המדע שלנו התקדם בזכות זה שהחל להתעלם מתכונות שנקלטות בחוש לטובת תכונות שניתנות למדידה.

ההלכה מתייחסת כמובן למה שמלמד אותנו המדע, אבל היא עדיין מתייחסת לאופן שבו האדם תופס את העולם, וזה נעשה דרך החושים. הצבע הוא אחד הגורמים שמשפיעים עלינו, וזה טבוע בגנים שלנו. (אדום הוא צבע של סכנה מפני שהדם הוא אדום).

אולם כאשר אדם מסתכל על פירות, ירקות וכל יבול, הוא אינו מסתכל רק על המראה החיצוני שלהם. הוא מסתכל על שיקולים כמו: התועלת התזונית (מה יישאר לי לאכול וכמה זה יספיק למשפחה וכמה זמן הפירות יחזיקו מעמד בלי קירור), היכולת למכור (את העודפים), וגם הטעם שקובע עבור האדם ועבור הקונים.

הנוי החיצוני של הפרי הוא ודאי שיקול, אבל ברמה נמוכה מאד.

הצבע ונוחות הקילוף הם פרמטרים שמעניינים את האדם ברמה מאד נמוכה. הם בוודאי אינם משקפים תכונות מהותיות לפרי, עד כמה שאני יודע - הרי איני מומחה בבוטניקה.

לאור הדירוג הנמוך מאד שיש לתכונות אלו, מדוע לראות בהן את הסיבה המגדירה שבשלה נבחרו פירות אלו לשבעת המינים?

הרי כבר כתבו כאן שהטעם לבחירתם הוא היותם נציגים של התועלת שבהם, ולא הצבע או נוחות הקילוף.

כמו כן, עד שלא ייבדק הדבר בניסוי (ואולי נבדק) אין לנו כימות שמאפשר לנו לדרג את מידת הנוחות של קילוף פירות אלו ואחרים. ובוודאי, שוב עד כמה שידוע לי, שאין לנו דרך לדרג את הצבע שיש לייחס לפירות אלו ואחרים, בתקופות שונות של גידולם.

הרושם שלי ממה שכתבת הוא שיש מידה רבה מאד של מלאכותיות ושרירותיות בבחירת תכונות אלו. כפי שתארת את הליך הבדיקה, זה לא עונה על מה שאני מכיר בתור ניסוי מדעי.

כמובן צריך להסביר מה נכלל בניסוי מדעי ומה לא. ואיני יודע מספיק כדי לענות על כך על רגל אחת.

ושוב, אפילו היו הסימנים שהעלה המקור שלך מגדירים באמת מהות של פרי, עדיין יש להתמודד עם שאלתו של אשר. מה זה אומר.

אני חוזר על מה שכתבתי למרות שחשבתי שכתבתי די ברור (כנראה לא הבהרתי למה זה חשוב): יש תגליות שמהוות קידום של ידע. יש "תגליות" שמקשרות מערכות סמליות זו עם זו. הסוג האחרון אינו תגלית אלא שעשוע ביצירת קשר בין סמלים. ניתן לקשר בין כל מערכת של סמלים לאחרת. זה מה שנקרא פרשנות ולעתים קרובות מדי, פרשנות יתר. כלומר פרשנות שכופה קישור בין סמלים שאינו תורם מאומה, אך יוצר תחושה ש"התקדמנו" ו"גילינו משהו". אדם שנתפס להתפעלות מקישורים סמליים יכול עוד להאמין שהוא מקדם את בוא המשיח, או שהמשיח כבר בא...

שזיף לא הוצע.
הצעה יפה.
ככלל השזיף האפרסק והשקד דומים ומאותה משפחה.

ספציפית לשזיף האדום: הציפה (תוכו של הפרי) אדום (בשונה מהגפן והזית למשל) והקליפה אדומה
ולכן אין הבדלה בין האדום למה שאינו אדום.

בברכה רבה

בהפניה לשקד ולאפרסק הכוונה שחרצן השזיף (המשמעותי, כלומר גדול יותר מכזית) חוצץ בין הציפה לבין הזרע שבתוך החרצן ולכן אין כאן הבדלה של ממש היות והזרע והציפה מופרדים למעשה.
למעשה למעט הזית והתמר אין חרצנים בשבעת המינים - גם הזית והתמר לא נכללו כפרי אלא כתוצר הפרי (שמן ודבש)

בברכה רבה