|
|
| נשלח ב-28/8/2011 17:21 |
 |
| |
[quote]יש במקרא ש"א ד, וכלתו אשת פינחס הרה "ללת". ולדעת רוב המפרשים פירושה, ללדת, בחסרון הדל"ת (בגלל סמיכות שלש אותיות בנות מוצא אחד). הרי כאן דוגמה להשמטה חרף הפיכת המילה לבלתי מובנת. [/quote] הדל"ת אינה מהאותיות הכפולות, אם היה כתוב 'הרה לדת' בהשמטת למ"ד כפולה ניחא, אבל הדוגמה הזו אינה קשורה לענין. הנושא הוא השמטה מכוונת של אות כפולה, בעוד הדוגמה שהבאת היא אולי סתם השמטה בגלל טעות מעתיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 17:30 |
|
| |
| מקרא כתב: |  | לגבי רעיונו של גרינץ לפתרון בעיית "עד דן" המאחר לכאורה את כתיבת הדברים מימי משה.
התופעה עליה מצביע גרינץ היא תופעה מעניינת, ולכאורה מוכחת מתוך הדוגמאות שהובאו. אבל המקרה הזה שונה להבנתי מכל הדוגמאות שהובאו.
שכן במקרה הזה ההשמטה (אם נניח שנעשתה) הופכת את המילה למשהו אחר לגמרי ובלתי מובן, ואסביר.
אחת הדוגמאות שהביא מיימוני הוא: "ויקרא לה נבח" במקום "ויקרא להן נבח" (במדבר לב,מב). השמטות מסוג אלו קיימות לכאורה במקרא, אבל לא נמצאה השמטה מהסוג של 'ויקרא להן בח', כלומר השמטת הנ' של "נבח" במקום של המילה "להן".
כך גם בדוגמאות אחרות שהביא מיימוני: "והמבי את ישראל" (במקום מביא) (שמ"ב ה,ב), או "החטי את ישראל" במקום החטיא, (מל"ב יג,ו), ושוב "החטי את יהודה" (ירמ' לב,לה). הכותב לא משמיט את הא' מהמילה "את", שכן היא תהפוך לבלתי מובנת.
ולכן אילו כוונת הכותב היתה ל'עד דדן', לא היה משמיט את הד' של 'דדן', שכן "דן" אינה 'דדן' אלא מובן אחר לחלוטין, ולא קרב זה אלא זה.
תוקן על ידי מקרא ב- 28/08/2011 16:01:27 |
|
דווקא ההשמטה של הן' במקרה של נבח באה לידי ביטוי בכך שאין מפיק בה' של המילה לה, דבר שמוסבר היטב לפי התיאוריה של גרינץ, שכן המילה המקורית הייתה להן, ועל אף השמטת הן' לא התווסף המפיק.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 17:39 |
|
| |
אני דווקא כן חושב שדוגמה זו קשורה לענין, לפי שהאותיות הן בנות מוצא אחד, כפי שכתבתי. כפי שאות זהה נשמטת, כן עשוייה להישמט אות דומה. וכשם שהמקרא שומט אותיות למען נוחיות הקריאה גם במחיר שחיקת המשמעות, אין סיבה שלא יעשה כן למען נוחיות הכתיבה, [אחרי שנוכחנו כבר בעצם תופעת השמטת אותיות ומניחים הסבר זה].
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 17:40 |
|
| |
צבוני
אין לי בעיה עם התופעה עליה מצביע גרינץ של השמטת אותיות כפולות לכשעצמה, שהיא נקודה מעניינת ביותר. הבעיה שיש לי בדבריו היא בשימוש שעושה גרינץ בתופעה זו כדי לתרץ את הקושי מ"וירדוף עד דן", ולטעון שהכוונה היא ל'עד דדן'.
תוקן על ידי מקרא ב- 28/08/2011 17:49:31
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 17:45 |
|
| |
שבח גרונם
גרינץ כמובן מתייחס לתופעה אחרת, ולא בהשמטה ככל ההשמטות בגלל "טעות הדומות", אלא לטענתו מדובר בצורת כתיבה עתיקה של השמטת אותיות כפולות בכוונה תחילה.
בכל מקרה, אתה בא לטעון להמצאותה של תופעה אחרת נוספת (דומה), אך עליך להוכיח זאת בדוגמאות נוספות, כפי שעשה זאת גרינץ.
תוקן על ידי מקרא ב- 28/08/2011 17:51:18
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 18:30 |
|
| |
ומה הוא משיב על הפסוק והכנעני אז בארץ שהוא לשון עבר, ובזמן כתיבתו על פי המסורת היה צריך להיות לשון הווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 20:08 |
|
| |
מעניין, את הרעיון המפתיע הזה, והפתרונות הרבים שהוא גורר עימו מציע הבקי החריף הרב ראובן מרגליות ז"ל! הרר"ם שהיה בלי ספק אורטודוקסי למהדרין, מציע בא' מספריו (כרגע איני מוצא, אמצא בקרוב) את הרעיון הזה ושוטח בעקבותיו רשימה ארוכה של פסוקים ופרשנות מחודשת בעקבות כך.
כשאמצא, אבדוק אם יש מקביליות בין הפרשנויות והרעיונות במדויק. יתכן, שרר"ם שהיה בקי לא קטן בספרות הכללית, 'השאיל' את הרעיון משד"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 21:11 |
|
| |
.
רס"ג בתרגומו לתורה מזהה את דן, פעמיים, כבניאס - בניגוד למה שכתבתי למעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 21:33 |
|
| |
הסבר מעניין אחר לפסוק "וירדוף עד דן"
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2011 22:29 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2011 07:52 |
|
| |
אדג
ר' ראובן מרגליות יש לו אמנם מאמר דומה, אך זה לא זה.
ראה בספר "המקרא והמסורה" מאמר יט, 'דרשו את שלום העיר', ושם מאמר כ', 'עולה ויורד'.
במאמרים הנ"ל רר"מ מבאר את הפסוק (ירמי' כט), ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה. שלא הכונה לעיר שהגעתם אליה, אלא הכוונה לעיר אשר הגלתי אתם משם, כלומר ירושלים. ובשביל שלא רצה לסמוך שתי ממי"ם (אתכם-משם) לכן השמיט המ"ם הראשונה, אבל הסיבה היא לא בגלל שרצו לקצר את הנכתב משום שחרטו על אבן, שהרי הוסיפו את הה"א בסוף המילה. אלא הסיבה היא שבקריאה נבלעות הממי"ם אחת בחברתה.
דוגמא אחרת היא 'ויקח מאבני המקום, שרצה לומר ויקח אבנים-מהמקום ובשל סמיכות הממי"ם שינה התחביר. וכן 'ויקח מדם הפר' שאין רצונו לומר שלקח את הפר מהדם, וכונת הפסוק לומר ויקח הדם-מהפר, ובשל סמיכות הממי"ם שינה התחביר. (וכבר הגאון מווילנא העיר על כך, שתי הדוגמאות האחרונות, מהגר"א).
ובאמת הביא שם רר"מ גם את הדוגמא של וירדוף עד דן.
וכבר האריכו על מקורותיו של רר"מ, ואכמ"ל בזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/8/2011 17:27 |
|
| |
הפירוש הנ"ל המיוחס להגר"א הובא בספר "קול יעקב" עה"ת (מהגר"א), פרשת ויצא, ושם הביא לכך סימוכין מהגמ' ביומא.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2011 21:42 |
|
| |
איך אפשר לדבר על "שיטת כתיבה מקוצרת" בספר הרצוף כפילויות, אבסורדיות לעתים, שדורות של חכמים עמלו ליישבן? הנה רק בפרשתנו בשיחת המלאך עם הגר נאמר שלושה פעמים מיותרות ויאמר לה מלאך ה'. במקרה דנן הרבה יותר סביר לדבר על השמטת ד' אחת בטעות מאשר על "שיטת כתיבה מקוצרת".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2011 22:08 |
|
| |
מזכיר את ההצעה שב'בראשית' נוספה ש' יתירה, והפסוק הראשון צריך להיות: "בראשית ברא אלוהים את המים ואת הארץ" והכל עולה כמין חומר (וגם תתואר כאן ממש בריאה אקס ניהילו ולא יצירת דבר מדבר כפשוטו של מקרא)
|
|
|
|
| נשלח ב-6/11/2011 17:55 |
|
| |
הנוכח
לא הבנתי מה הבעיה בבריאת שמים וארץ, והפרשה נכתבת כעין כלל ופרט. (=דרך פרשנות וגם כתיבה אצל חז"ל, ולמעשה עד היום, לפיה מוצג הנושא המרכזי במשפט אחד והשאר בפרוטרוט). אבל אולי כדאי לפתוח אשכול בנושא הפסוק והפרשה אם תהיה מוכן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
