|
|
| נשלח ב-6/11/2011 21:01 |
 |
| |
| מיימוני כתב: |  | הנוכח
לא הבנתי מה הבעיה בבריאת שמים וארץ, והפרשה נכתבת כעין כלל ופרט. (=דרך פרשנות וגם כתיבה אצל חז"ל, ולמעשה עד היום, לפיה מוצג הנושא המרכזי במשפט אחד והשאר בפרוטרוט). אבל אולי כדאי לפתוח אשכול בנושא הפסוק והפרשה אם תהיה מוכן. _________________ שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
|
|
הבעיה בקיצור היא כזו:
מהלשון משתמע שבראשית כל בָּרָא אלוהים את השמים ואת הארץ. דא עקא שהשמים, דהיינו המחיצה המבדילה בין מים למים, נבראה ביום השני.
לכן יש לפרש כאילו נאמר 'בראשית (=בתחילת) בְּרֹא (בְּרוֹא) אלוהים את השמים ואת הארץ, היה המצב כך וכך (רש"י שמפרש כך מביא לדבריו ראיות ש'בראשית' משמעו 'בתחילת משהו' ולא 'בתחילה'). אך הארץ (ועליה מים) הייתה קיימת לפני נקודת הזמן (או איך שלא נקרא לזה) שממנה מתחיל הסיפור הבריאה, שכן רוח אלוהים ריחפה עליה. ולכן צריך לפרש את השמיים ואת הארץ כשם פיוטי ליקום, כאילו נאמר: בראשית ברוא אלוהים את היקום, הייתה הארץ ועליה מים ואז האדריכל סידר מה שצריך ולאחר מכן אף הוציא יצורים מהמים ומהאדמה (לא כזה גליק בתרבות שמאמינה שכינים נוצרות מזיעה ועכברים נוצרים מאדמה). אם כן דווקא המניפסט הבסיסי של היהדות לא מתאר בריאה אקס ניהילו, אלא עיצוב (intelligent design...). לאמיתו של דבר זה לא נורא וייתכן מאוד, אולי אפילו סביר, שלפחות בשלב ההוא הם עדיין לא פרצו את הגבול המחשבתי הזה (אם כי, כמו שהביא יהיאור, אפשר אולי למצוא במקורות שונים אמירות שאולי משתמע מהן בריאה אקס ניהילו. אשמח אם יביא זאת שוב כי אז היו לי כמה השגות על טענת רבן גמליאל). אבל למי שמאמין שתמיד ידעו שהאל הוא מקור הכל, זה עלול להיות קצת מוקשה... חוץ מזה שסוף סוף קצת צורם להשתמש ככותרת לבריאת היקום במטאפורה שרגע לאחר מכן מתואר שהיא פשוט הייתה קיימת לפני התיאור (הארץ).
אבל אם משמיטים אות אחת פתאום הדברים עולים כמין חומר:
בראשית ברא אלוהים את המים ואת הארץ. והארץ הייתה תוהו ובוהו (ריקה ושוממה), וחושך על פני תהום (קשור למים ומבטל ברמז עדין מיתולוגיה מהסביבה לפיה תהום הוא אל), ורוח אלוהים מרחפת על פני המים (שנבראו קודם לכן). ואז, ויאמר אלוהים יהי אור, והשאר היסטוריה.
וכדי להביא גאולה לעולם:
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2908288&forum_id=20048
תוקן על ידי thepresent ב- 06/11/2011 21:02:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2011 17:19 |
|
| |
| ייתכן כתב: | | | איך אפשר לדבר על "שיטת כתיבה מקוצרת" בספר הרצוף כפילויות, אבסורדיות לעתים, שדורות של חכמים עמלו ליישבן? הנה רק בפרשתנו בשיחת המלאך עם הגר נאמר שלושה פעמים מיותרות ויאמר לה מלאך ה'. במקרה דנן הרבה יותר סביר לדבר על השמטת ד' אחת בטעות מאשר על "שיטת כתיבה מקוצרת". |
|
לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך (וכנ"ל אלו של "מקרא").
אולי לשיטתו של הגרינץ' של חג המולד, הטענה הולכת כך. באותה תקופה, הכתיבה היתה קשה, ונעשה ניסיון לחסוך ככל האפשר. אנשי דדן, לדוגמה, נהגו לחסוך אות ולכתוב את עירם "דן". כך התקבע שצורת הכתיבה הנאותה של "דדן" היא "דן".
כעת מגיעים לכתיבת התורה. לכל הדעות (על כל גוניהן), התורה נכתבה כמשהו נשגב ומיוחד - משהו שאין מנסים לחסוך בו כפילויות סתם, הן אולי לצורך טעמים ספרותיים, והן אולי לצורך דרשות חז"ל הידועות. מכל מקום, כשהגיעו ל"דדן", השתמשו בצורה התקנית (במובן תקן) לכתיבתה - "דן", ואין מדובר כאן ב"שיטת כתיבה מקוצרת". כך הבנתי את דבריו של גרינץ לפני שראיתי את הקושיות.
(נא להתקיף אותי (אם בכלל) רק על הפרשנות לדבריו של גרינץ', ולא לנכונות/סבירות הטענה עצמה - אין לי דעה מוצקה על משמעות הפסוק / נכונות ההסבר.)
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2011 18:01 |
|
| |
אם אמנם הייתה כתיבה מקוצרת, הרי שהיינו מצפים שתהיה מסורת של קרי וכתיב. אין כזו מסורת בדן-דדן. לכן גם אם זה פתרון קביל בכמה המקומות במקרא, הרי שיש כאן קושיה אחרת על המסורת.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/11/2011 23:26 |
|
| |
פרק יד בבראשית משופע בסממני קדמות
כדאי להדגיש כי פרק יד בבראשית מרבה להשתמש בביאורי מקומות ובשינוי השם שלהם, בֶּלַע, הִיא-צֹעַר (פסוק ג), עֵמֶק, הַשִּׂדִּים: הוּא, יָם הַמֶּלַח (פסוק ד), עֵין מִשְׁפָּט, הִוא קָדֵשׁ (פסוק ז), עֵמֶק שָׁוֵה, הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ (פסוק יז), הדבר מוכיח על קדמוניותו של הפרק, הוא מכיר את השם שהיה לפני צער, הוא מכיר את השם שהיה לפני ים המלח, הוא מכיר את השם שהיה לפני קדש.
השם קדש היה רק בתקופת משה, נזכר רק בבראשית במדבר דברים שופטים ותהלים. השם ים המלח הוא שם הים בתקופת משה, הוא נזכר רק בבראשית יד ובבמדבר לד, ונזכר גם ביהושע (בדברים נקרא ים הערבה), מכאן הוכחה כי זמן הפרשה הוא משה, ומי שכתב את במדבר כתב את בראשית.
לאחר שהוכחנו על קדמוניות הפרק, נחקור את המילה דן, כי היא לכאורה מוכיחה על איחורו של הפרק.
ראשית נקדים כי השם דן אינו שם העיר לשם (יהושע יט) או ליש (שופטים יח), אלא שם אזור בצפון הארץ שנקרא דן, וההוכחה כותב הפרק מכיר שמות קדומים של מקומות, ומדוע כאן הוא לא ביאר כי לשם או ליש הוא דן, מכאן שאינו מדבר בעיר אלא באזור, וכך כתב בעל המגילה החיצונית "ומצא אותם חונים בבקעת דן" (הובא בדעת מקרא), נמצא כי בתקופת משה היה נקרא אזור בצפון הארץ בשם דן, וזאת היא דן האמורה בבראשית, והיא דן האמורה בדברים.
כמובן שיבוא השואל לשאול, מכאן הוכחה שהפרק מאוחר, וגם שם האזור בשם דן הוא מאוחר? והתשובה: כבר מצאנו בפרק הרבה סממני קדמות, שמות המקומות שלו הם עתיקים מאוד, הרבה מלפני משה, מכאן שגם השם דן היה שם האזור הרבה מלפני משה, אולי מתקופת האבות, אולי ישבו שם מבני דן בן יעקב, אולי בניהם בכיבוש הארץ צעדו בעקבות קדמוניהם, אבל להוכיח על קטע מאוחר לאחר משה בודאי שלא ניתן להוכיח מכאן.
אילו לא מצאנו סממני קדמות בפרק בודאי שזאת היתה הוכחה גדולה לאיחור הפרק, ואולי כל ספר בראשית, אבל מכיוון שהפרק עמוס בשמות קדומים, מכאן שגם שם זה קדום.
***
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 07/11/2011 23:27:35
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 00:00 |
|
| |
| דרום_חוקר כתב: | |
ראשית נקדים כי השם דן אינו שם העיר לשם (יהושע יט) או ליש (שופטים יח), אלא שם אזור בצפון הארץ שנקרא דן, וההוכחה כותב הפרק מכיר שמות קדומים של מקומות, ומדוע כאן הוא לא ביאר כי לשם או ליש הוא דן, מכאן שאינו מדבר בעיר אלא באזור, וכך כתב בעל המגילה החיצונית "ומצא אותם חונים בבקעת דן" (הובא בדעת מקרא), נמצא כי בתקופת משה היה נקרא אזור בצפון הארץ בשם דן, וזאת היא דן האמורה בבראשית, והיא דן האמורה בדברים.
|
|
מעניין.
אגב, רב יצחק עת-שלום
מייחס משהו דומה לפרופ' יהודה קיל, עם הבדל. אתה מוצא ביסוס חיצוני אצל בעל המגילה החיצונית. משום מה עת-שלום לא סבר כך / ידע על זאת, ולכן הוא מתכנס בסוף להסבר של פרופ' יהודה אליצור ש"ליש" איננה רלוונטית כאן, משום שהיחס לשם זה היה דומה לייחסנו ל"פלשתינה" שמבחינתנו תמיד היתה "ארץ ישראל" (יש לו נימוק מעניין לכך).
עוד משהו מעניין במאמר זה שהוא מביא את ההסבר של "דן"-"דדן", לכאורה זה של גרינץ, אבל מייחס אותו לרב ברוך אפשטיין ומשייך את "דדן" לאחד מבני קטורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 14:43 |
|
| |
יהושע י"ט: "ויצא גבול בני דן מהם ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה ויכו אותה לפי חרב וירשו אותה וישבו בה ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם".
כיצד דרום חוקר כותב "כי השם דן אינו שם העיר לשם"???
השיטה הזו, של להמציא תיאוריה ואז לכופף הכל לתיאוריה מצמיחה לפעמים גידולים מדהימים. הפסוק לא מזכיר בקעת דן, אזור דן, או גוש דן. הכתוב ברור – בני דן כובשים את העיר לשם ומכנים אותה דן. הפסוק בבראשית גם הוא ברור – הוא שולח את אברהם לדן. לא לבקעת דן, לא לדדן, לא לדידן נצח, ולא לדנידין הרואה ואינו נראה.
לפתור קושי על-ידי תיאוריה מוקשית שבעתיים זו שיטה פסולה וגם טפשית. הרי אם נשמטה אות ד' מהשם דדן, צריך לייצר עיר חדשה, שלא מוזכרת בשום מקום, בשם דדן. צריך למקם אותה היכן שהוא בצפון, להסביר את שינוי השם באיזו מין תיאוריית-הזיה על השמטת אותיות, ולהשלים בסירוס כתוב מפורש ביהושע. ואת זה אני צריך לקנות, בגלל אמונה שלא יכול להיות שפסוק בספר בראשית הוגה אחרי זמן השופטים.
אז הגהה אסור, אבל סירוס, השמטה, והמצאה – מותר. אכן, אמונת שוטים.
כשזה מצטרף למקומות רבים של פסוקים מאוחרים בספרים מוקדמים-כביכול, נשארה כל האמונה בקדמות הטקסט רצף של חורים המזכירה יותר מכל מסננת של פסטה.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 15:30 |
|
| |
האם זה רק מקרה שאבנו של דן בחושן הייתה לשם?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 15:53 |
|
| |
דייר
שים לב שגם השם השני של העיר - "ליש" (שופ' יח,כט), מרומז כנראה בברכת משה לדן: "ולדן אמר, דן גור אריה יזנק מן-הבשן" (דב' לג,כב).
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 15:57 |
|
| |
אז מה זה אומר?
לדעתי שנחלת דן כבר הייתה מסומנת מראש לשבט דן.
ולכן וירדוף עד דן מובן גם לדורו של משה.
מה שלא הבנתי בכל הסיפור הזה אם נחלות השבטים כבר היו מסומנות וזה נרמז
גם בברכת יעקב ומשה לשם מה היה צורך בהגרלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:07 |
|
| |
להזכירך שבגורל לא עלתה נחלתו של דן בצפון אלא ב"גוש דן" במרכז, וזה למרות שלכאורה ידעו ש"דן יזנק מן הבשן". וגם כשבני דן הלכו לחפש נחלה, הם לא הלכו מיד ל"ליש"/"לשם" אלא במקרה הגיעו לשם.
תוקן על ידי מקרא ב- 08/11/2011 16:12:12
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:15 |
|
| |
נדמה לי כי יש כאן הבנה לא נכונה על נ.צ. ל התורה, התורה ניתנה לעם ישראל , הנ.צ. הי צריך להיות מוכר להם. ןלא איזו נקודה עלומה ולא מוכרת. אשר לא יתרום להבנה מאומה. הנקודות צוינו כנקודות מוכרות לקורא בתורה בהמשך.
בפרשת השבוע הדבר בולטבראשית פרק יד וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל עֵין מִשְׁפָּט הִוא קָדֵשׁ וַיַּכּוּ אֶת כָּל שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי וְגַם אֶת הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן
עמלק הופיע בהסטוריה האנושית 400 שנה אחר כך. אבל המקום המסוים שנקרא היום שדה העמלקי, וכך יתר נ. הצ.
איני בטוח לכן שהעיר דמשק בכלל היתה בזמנם. ושוב היום אנחנו מבינים עד להיכן אברהם הגיעה, וכך היתר.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:22 |
|
| |
מקרא אתה לא יודע ש"מקרה" זה אותיות רק מה' 
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:24 |
|
| |
ירוחםשם אבל זה בדיוק מה שלא מובן אם התורה ניתנה בדורו של משה
אז מה הטעם להשתמש בנ"צ שלא אומר כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:32 |
|
| |
בדורו של משה אולי לא הכירו את דן. אבל בדור כובשי הארץ הכירו והכירו, כי לכאורה הם התחילו לקרא בתורה רק 14 שנה לאחר מותו של משה. ועכשיו כל הנ.צ. ים היו כבר מוכרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/11/2011 16:33 |
|
| |
| דייר כתב: | | מקרא אתה לא יודע ש"מקרה" זה אותיות רק מה' |
|
וגם אותיות "המרק"... אבל לענייננו זה לא משנה, כי הם היו אמורים לדעת את זה ולא רק להגיע לשם ב"השגחה פרטית".
|
|
|
|
|
