וירדף עד דן – גרינץ ומחקר המקרא

לא הבנתי מה הקושיה משדה העמלקי זה נכתב בזמן משה
ואז האזור כבר היה ידוע כשדה העמלקי.

מקרא
מפשט הכתובים משמע שהם ידעו מייד לאן ללכת בלי להתברבר


וַיֵּלְכוּ חֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיָּבֹאוּ לָיְשָׁה; וַיִּרְאוּ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּהּ יוֹשֶׁבֶת-לָבֶטַח כְּמִשְׁפַּט צִדֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, וְאֵין-מַכְלִים דָּבָר בָּאָרֶץ יוֹרֵשׁ עֶצֶר, וּרְחוֹקִים הֵמָּה מִצִּידֹנִים, וְדָבָר אֵין-לָהֶם עִם-אָדָם.  ח וַיָּבֹאוּ, אֶל-אֲחֵיהֶם, צָרְעָה, וְאֶשְׁתָּאֹל; וַיֹּאמְרוּ לָהֶם אֲחֵיהֶם, מָה אַתֶּם.  ט וַיֹּאמְרוּ, קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם, כִּי רָאִינוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד; וְאַתֶּם מַחְשִׁים--אַל-תֵּעָצְלוּ, לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ.  י כְּבֹאֲכֶם תָּבֹאוּ אֶל-עַם בֹּטֵחַ, וְהָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם

תודה, אבל לא בדיוק. אני מציע (כהצעה להבנת גרינץ) שאנשי העיר כינו אותה בע"פ "דדן" אבל התרגלו לכתוב מילה זו כ"דן" מהסיבות שהוא מציע. (לפי גרינץ יש עדויות שנוהג זה של השמטה היה קיים לפני התורה, כזכור.) לכן ההשמטה אינה של התורה, שבסה"כ השתמשה בנוסח הכתוב המקובל, אלא של גורם לפניה (מה שאולי מסביר את הקושיות שאתה מעלה).