לגבי המושג ירידת הדורות,בגמ' ברכות מובא [כמדומני ביט ב] שהיה אמורא שאמר שהם בקיאים יותר מהדורות הקודמים,שאנן לומדים ששה סדרי,והם כשהם לומדים עוקצים הם מתקשים,ואעפ"כ תפילתם נענתה יותר,כיון שמסרו נפשיהו אקדושת השם,מזה בעצם נראה שמבחינת החכמה לא סברו שהם פחותים מהדור הקודם,רק במעשים היו גדולים מהם,ובאמת יש הרי מושג שהלכה כבתראי,מאידך בגמ' שמובא שאם ראשונים כבני אדם וכו' מובא במפורש לגבי ההבנה ,כמדומני שמוזכר שם לבם של ראשונים כפתחו של אולם וכו',אז רואים שהגמ' הבינה שגם בחכמה הראשונים גדולים יותר,ובאמת הדבר צריך ביאור למה שבאמת יהיה ככה.
יש גם מקורות שפעם האנשים היו יותר גבוהים,ויותר חזקים,יש בטוי בפוסקים לגבי צומות,שעתה נחלשו הטבעים,וא"כ אם חל שנוי בכוחות הגוף של האדם,אולי חל שנוי גם בכוחות הנפש,ואולי אחד תלוי בשני,חלישות בגוף גורם לחולשה בנפש,או שחולשה בנפש,גורמת לחולשת הגוף.
צריך באמת לברר באופן כללי למה שיהיה תופעה של שנוי בגוף האדם, אולי במשך השנים העולם הזדהם, מעשן וכו'וזה משפיע על כל העולם,[ואולי זיהום של חטאי האדם גם משפיע...][ואולי ככל שהעולם קרוב למקור,לבראשית שלו הוא יותר מושלם,מאידך יש ישטענו שהאבולציא,לסוברים שאי"ז סתירה לתורה מוכיחה ההיפך].
אולי ככל שיש לאדם יותר אהבת תורה,וככל שחשוב לו רק התורה הוא מתאמץ יותר להתעמק בה,ומגיע להישגים גבוהים יותר.
יש גם ענין שבדורות שהיו קרובים לקבלת התורה,למסורת העברת התורה,הדברים היו יותר ברורים,פחות מחלוקת,יותר זכרו,בדורות שאחרי תקופת הגמרא,יש גם שיקול שיותר הכירו את סגנון האמוראים,ויכלו יותר להבין מה התכונו.
למעשה,ברור שאין כלל חד שכל המאוחר מחבירו יש ירידה,זה לא הגיוני,וגם בפסיקה רואים שיש שחלקו על קודמים להם,יש שהיו יוצאים מהכלל.
יש עוד נקודה בענין,גם אם דור אחד עדיף מהדור שלאחריו,אז אפשר לומר שכשתי חכמים,אחד מדור אחד,והשני מדור שלאחריו,ישקיעו באותו סוגיא אותו זמן,אז החכם שקדם לו ישיג יותר,אבל,הרי יתכן,ובאמת זה מצוי מאוד התופעה הזאת,שחכם מדור מאוחר ילמד נושא שהחכם שלפניו לא השקיע בו זמן כ"כ הרבה,היה חשוב לו ללמוד נושאים אחרים,אבל החכם שלאחריו השקיע פי כמה הרבה יותר ממנו,שהגיע להשגים גדולים יותר.
העלתי על הכתב הרהורי בענין,והדברים באמת טעונים עדין בירור רב.
 |
|
|
