תרבות המערב והשקפת התורה

מקס

הערה קצרה. מדבר רז"ל נראה שצריכים להתרחק מכפירה אפילו יותר מעבודה זרה. אין לי כרגע את המקורות המדוייקים. ובכל אופן בכל זמן מה שהוא הנסיון הגדול ביותר ממנו צריך להתרחק ביותר. 

בענין הערצת זמרים שטענת שהוא יותר טוב מהערצת אדמורי"ם לא הבנתי בדיוק למה. וגם, מה רע בנסיעה לאומן בראש השנה. ? [כבר היה אשכול בנושא.? אם לא, אשתדל לפתוח.]
יש להעריץ אדמורים, ואגב, לא רק אלא כל ת"ח ואדם רציני ראוי להערכה והערצה. אלא שצריך לשמור על פרופורציות. וזה לא משנה אם זה זמר או אדמור.
אלא שלגבי זמר זה הערצת דבר שהוא לא ערך יהודי בכלל [אולי תטען שכן] ומנוגד לערכי יהדות. 

צענע

לגבי אבחנתך ש"עלינו להזהר שלא לקבל ביחד עם הכלים, גם את התוכן שלהם. העולם המוסרי והערכי שלנו יונק מן התורה, וזאת אסור לנו לקבל מאומות העולם" – על זה הערתי שהרמב"ם כפי הנראה שאב את תורת הדרך האמצעית לאו דווקא מהתורה, אף ש"השחיל" אותה בתורה. הוא השתכנע שזו אמת אלמנטרית ולכן חיפש אותה בתורה, אבל לולא ההשראה מהתרבות הזרה מי יודע אם היה מגיע לכך

ו"תורה" בגויים יכול להתפרש כהלכה.

קסת

 כתבת – "אבל,לפעמים,בלי שמעיינים במקורות אחרים ,לא נחשפים למעמקים אלו הטמונים בתורה". מה תועלת בהורות שימוש של מכונת כביסה של יצרן א שניתן להבנין רק לאור עיון בהוראות השימוש של מכונה מיצרן ב?

א. דברי רז"ל בענין חכמה בגויים הם לא איסור והיתר אלא הצהרה על המציאות-שקיים חכמה בגויים, וכל האומר דבר חכמה אפילו בגויים נקרא חכם.[מגילה] אבל לא קיים ביניהם תורה. אם המציאות נראית לא כן אז או שלא מבינים את חז"ל או שלא מבינים את המציאות או שהמציאות השתנתה. 

ב. לפי התקליטור דברי רז"ל אלו הם במדרש [איכה פרשה ב' פיסקא י"ג] ולא נמצאים בגמרא. וכיון שכידוע ברחבי הפורום מדרשי רז"ל לא מחייבים להלכה אז לא ניתן להוכיח מזה הלכה. 

ג. לא ברור בכלל מה ההבדל בין תורה וחכמה ומה הכוונה בזה. לכאורה הפירוש הפשוט שחכמה פירוש חכמה סתם-כל דבר חכם או עצה חכמה [כמו בגמרא מגילה וכמו יתרו שהביאו כאן] ותורה פירוש הלכות התורה שלנו. וא"כ נשאל אם יהיה גוי שילמד תורה יהיה כן תורה בגויים. ואולי הכוונה רק שא"א להסתמך על גוי -גם אם הוא למד- כסמכות תורני אלא כמציע פירוש בתורה [בעיקר תורה שבכתב- תורה שבע"פ נדמה לי שעדיין אינו בגויים כפשוטו כמעט אין דבר מועיל שניתן ללמוד מגוי בתלמוד וכדו'] שצריך לבחון אותו אם יתן שהוא נכון. 

ד.לכאורה פירוש הפשוט במדרש אינו שמדבר על חכמת הגויים אלא על חכמת היהודים הנמצאים ביניהם.שכן זו הפסוק שהוא מביא מלכה ושריה בגויים אין תורה שקאי על ישראל בגלות שאין להם תורה אלא חכמה. וכן מצאתי [שוב בדי בי עס] שפירש ביערות דבש [ח"ב דרוש ז']. וממילא אין ממאמר זה כל משמעות לנדון. אדרבה. בגלות החכמה שלנו שווה לחכמת האומות שסביבנו. 

ה. מי שמצאתי שמדבר הרבה על המאמר הזה הוא המהר"ל שמפרש כדרכו שהתורה הוא שכל אלוקי שאינו שייך אלא לישראל. אך כמובן זהו הצהרה אמונית ואינה נוגעת באמת למעשה לשום דבר כי גם בלימוד התורה עצמה ייתכן לימוד מן השפה ולחוץ שבוודאי אינו שכל אלוקי. 

בחזרה לפתיחת האשכול.
אז נכון שערכי המערב שציטט פותח האשכול ברובם נכונים הן משכל הישר והן מתורה.
כבר מזמן טענתי שגם אם כתוב בתורה שיש עליונות ליהודים על גויים או לגברים על נשים עדיין זה לא הופך את הגאווה  והדיכוי למדה טובה כאן ועדיין חייבים מלהיות ענווים גם כלפי גויים ולהתנהג באהבה ושלום וכו' שהרי שנאה וגאוה הם מדות רעות. ולא משנה באיזה מקום. וזה מהמצוות היסודיות והלת בדרכיו שיהיה לאדם מדות טובות.

הבעיה של תרבות המערב שהם מבינים שאם אין להתגאות על נשים אז בהכרח שאין לגברים שום עדיפות על נשים ואפשר גם להפוך את כל התפקידים [בכל המובנים וד"ל] . וזה פשוט טעות בהיסק כי אין זה מכריח את זה בכלל. 
אלא צריכים להתנהג בענווה ובאהבה ושלום כלפי כל אדם אפילו גוי ואפילו בהמות וחיות כמו שכתוב בנביאים ובחז"ל. וכמו שטוענים ערכי המערב. אלא שזה לא מכריח שאין לאחד מעלה אמיתית על חברו והוא חייב לעשות את התפקיד שלו לפי מעלתו ומדרגתו.

מוזר מאד שבציבור החרדי הרבה פעמים נתפס כל ביטוי כמו "מפני דרכי שלום" למין אמירה כלפי הצנזור וביטוי אחר לזה שאין אנחנו השולטים ואנחנו אנוסים לעשות את היפה בעיני הפריץ.