דברי הימים א ז: האם היו בני אפרים בארץ כנען? (מתודולוגיה מקראית)

עלי להודות ל"הנוכח" על השאלה. לא למדתי כראוי (או כמעט בכלל) את ספר דברי הימים. נאלצתי להכיר נושא חדש לגמרי עבורי. אני מקוה שמה שאני כותב כאן בהתבסס על ידע חלקי שנצבר בכמה שעות או ימים של עיון יהיה מספיק כדי לתת זכות להביע דעה.

השאלה מופיעה באשכול

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2913689&forum_id=1364

אתוס והיסטוריה: האם כל בני ישראל קיבלו את התורה?

והיא עוסקת ספציפית בפירוש קטע קשה מאד בספר דברי הימים. על סמך קטע קצרצר זה הועלו השערות מרחיקות לכת, כגון שבני יוסף בן יעקב לא היו כלל במצרים, או שעם ישראל מורכב מקבוצות אתניות שונות שהתאחדו בארץ כנען ובראו לעצמן היסטוריה משותפת.

אפשר היה לפרסם את דברי אלו בהמשך אותו אשכול. לא עשיתי זאת משתי סיבות. ראשית, האשכול התארך והדברים ראויים לדעתי לפירסום בראש האשכול כדי שלא יאבדו מעיני המעיין. יש לי בעיה עקרונית עם אשכולות ארוכים שקשה לעקוב בהם אחרי הרצף. שנית, עקב אורך הדברים שכאן, כמדומה שראוי להעניק להם אשכול עצמאי.

וזו דרך הכתיבה כאן.

אתחיל בסקירת הספר ובהערות מתודולוגיות, ואחר כך נעבור לפסקה המוקשה ונעמוד על הקשיים הכמעט אינסופיים ובלתי פתירים שבה. ואז נראה לאן זה מוביל.

מי שחבל לו על זמנו ידלג היישר לפרק הסיכום (לפני האחרון). מי שרוצה את הויכוח המתודולוגי עם שיטת קנוהל ימצאנו בסוף. אבל הדברים מסתמכים שם גם על מה שכתבתי פה ושם במהלך הניתוח ויתכן שיש צורך לקרוא את הכל.

ועוד אזכיר: אין ראוי לפחד משאלות. גם חז"ל הבחינו בקשיים שמעוררת הפסקה שלפנינו. הם הציעו מה שהציעו. כיון שמה שאמרו היה כמסתבר מתוך סברה ולא מתוך מסורת, אנו רשאים ואף חייבים לחשוב בעצמנו, גם אם דבריהם יקרים לנו. זו הדרך היחידה שאני מכיר כדי להגיע לאמת (ויעויין נא במכתבו המפורסם של הרש"ר הירש על הסכנה שבהיצמדות לטענה שכל דברי חז"ל מסורת והיסטוריה).

מנגד, כפי שאבוא להראות, גם אם השאלות של חוקרי המקרא ובעלי ההשערות הן יפות, תשובותיהם מתבססות על הנחות יסוד שאין להן בסיס בעצמן בכתובים.

על כן הדרך שבחרתי היא לבדוק היטב מה הקשיים, להציע פירושים אפשריים הקרובים ביותר לפשט, ולזכור שאין לנו אלא השערות. אבל יש מרחק בין השערה קרובה לפשט לבין השערה רחוקה ממנו.

הערות מתודולוגיות

בתוך רשימות של בני ישראל, כלומר בני יעקב וצאצאיהם, יש רשימות של שמות ולפעמים גם מעשים קצרים שמיוחסים להם. הלשון מאד לא ברורה, כפי שנסביר לקמן. הרשימות אינן מאורגנות היטב, קופצות לפעמים מבן לבן, וכפי שזה בפרק העוסק בבני יוסף, גם כאן אין שמירה על סדר הדורות של בן אחד אלא עירבוב בין בנים.

ועוד: יש ברשימות שמות כפולים, יש בהן שמות מוזרים בעינינו, ויש ביניהן סתירות לבין רשימות אחרות שמופיעות בספרים אחרים בתנ"ך. כל זה חשוד מאד, הלא כן?

לגבי סתירות בין רשימות מציע מ"ק (ד"ר מיכאל קוכמן לפי הראשי תיבות) את הפירוש הבא: "ניתן להסביר את השוני בשתי דרכים. 1. כל רשימה משקפת פרק זמן שונה. 2. לכל רשימה היתה תכלית שונה". (עמ' 112 בכרך דברי הימים א, סוף הביאור לפסוק ה).

ההבדל הוא כמובן בכך שלפי הדרך הראשונה כל הרשימות שבידנו אמת. לפי הדרך השניה יכלו להיות השמטות, אבל אז הרשימות אמינות, או שיתכן שהן בכלל עברו עיבוד לפי התכלית של המחבר.

זה מחייב להניח הנחות יסוד מסויימות לגבי אופיו ואמונותיו של המחבר, וגם יהיה עלינו לומר שיש יותר ממחבר ועורך אחד לספר. וכבר הערתי על כך לעיל.

יש מסקנה נוספת וחשובה מאד שנובעת מן ההשערות האלו. לפי הצד הראשון, כלומר שהמחבר העתיק גם רשימות חלקיות בגלל שהיו חשובות ויקרות לו, יתכן שיהיו לנו רשימות ופסוקים ופסקאות שיהיו כמעט חסרי משמעות, מפני שהם רק מכילים אוסף של שמות או פרטים שהמחבר ביקש לשמור בלי שבעצמו ידע את משמעותם!

זה אומר שבניגוד לספרים אחרים במקרא, עלינו להיות מוכנים לקבל רשימות שאין משמעותן נגלית מתוך הקטע עצמו.

בכך, במדיניות העתקה השומרת על הטקסט בנאמנות גם אם אין ידועים הקשרו וכוונתו, המחבר נוהג ממש כחוקרים בני זמננו, המפרסמים העתקים של ממצאים כתובים עתיקים בתקוה שמישהו יצליח למצוא בהם תוכן.

מידע השוואתי

יש שלוש מגילות יוחסין של בני אפרים (עולם התנ"ך עמ' 119. חסך לי לחפש בפרוייקט השו"ת).

במדבר כו, לה-לז.

אפרים: שותלח, בכר, תחן. לשותלח יש את ערן (או עדן).

דברי הימים א ז כ-כד.

אפרים: שותלח, ברד, תחת, אלעדה, תחת, זבד, שותלח, עזר אלעד, בריעה, שארה (בת)

שם כה-כז

רפח, רשף, תלח, תחת, לעדן (או עדן והל' אות יחס), עמיהוד, אלישמע, נון, יהושע.

שאלות של זהות

מי נולד למי? האם "בנו" מתייחס תמיד לבני אפרים, האב הקדמון שבו עוסקת הפסקה, או שיש כאן בן אחר בן? (או בת)? כפי שהערתי לעיל, שני השמות "נון" ו"יהושע" מעידים כי הסדר "בנו, בנו" יכול להתייחס לאב ובן ולא רק לאב הקדמון בראש הרשימה.

ראוי להשוות את שימוש הלשון "בנו" לשאר המקומות בדברי הימים. לא הספקתי לעשות כן, אבל יצויין שהרטום אינו רואה חסרון בהנחה ש"בנו" יכול להתייחס לא רק לאב הקדמון, וכן נראה לפי ההקשר וכפי שכתבתי.

יש סתירה בין רשימת השמות של בני אפרים כאן לבין זו שיש בחומשי התורה. אולם ניתן ליישב זאת באופנים שונים. וההערות הבאות הן כלליות, כלומר אפשריות אבל לא מוכחות:

רשימות עשויות להיות לא מלאות ולדלג על שמות לא מוכרים או שלא הותירו אחריהם רושם (וכמובן ניתן להשמיט שמות לא רצויים, אם היו כאלו).

דוגמא מפורסמת לדבר (אם כי גם עליה אפשר לדון או להתווכח) היא רשימת היחס של מרדכי במגילת אסתר. האם הרשימה מכילה באמת את כל ייחוסו או רק את השמות המפורסמים יותר? זו לא חייבת להיות החלטת השמטה של עורך. רשימות נלקטות כמסתבר מידי המשפחות עצמן. ויתכן שמשפחה תזכיר רק את השמות המפורסמים יותר שהיו לה.

יתכן שבסניפים מסויימים של משפחה יעדיפו להזכיר שמות כאלו ולהשמיט אחרים (אפילו בגלל סיבות פחות מכובדות כמו מריבה) ואז לסניף אחד תהיה רשימה כזו ולסניף אחד אחרת.

יתכן שלאותו אב יהיו שני בנים באותו שם. זה יכול לקרות אם הבן הראשון מת, והאב קרא לבן חדש על שם המת. יתכן שזה נרמז בביטוי "ותחת בנו". תחת=במקום, אם כי זה לא נכנס היטב בלשון הפסוק כאן. כמו כן יש מקום לשער שתחת הוא אותו שם כמו תחן. קריאה כפולה בשם נראית לנו מוזרה, אבל צאו וראו כי כך נהג ר' יהודה אריה ממודינא, למרות שהזהירו אותו שזה מסוכן, ואכן גם הבן השני מת בגיל צעיר כמו הראשון... על כל פנים זו אפשרות.

אלו הערות מתודולוגיות. כלומר לא ברור מתי הן מתממשות. הן עשויות להסביר סתירות או אפילו חלקיות של רשימות. אבל יש מרחק בין "עשוי להסביר" לבין "נכון". ובכל זאת, מה עוד יש לנו?

לפי גישה זו, הדילוג המהיר מאד מאפרים ועד יהושע אינו אומר שלא היו עוד אבות בדרך, אלא שהרשימה מלכתחילה לא כללה את כל הצאצאים. והעורך של הספר דברי הימים נטל ממה שהיה לו.

אחד המבקרים מעיר כאן כי בריעה ודאי לא היה כלל מצאצאי אפרים אלא שהשם נתווסף מאוחר יותר ממטרות שונות וכן התווסף סיפור שבא להסביר איך זה היה. זו כמובן טענה שלא ניתן להוכיח. אולם קשה לומר שהיא נתמכת על ידי הטקסט. היא כפויה על הטקסט מבחוץ.

עוד הערה: יש שמות כפולים ויש שמות בשינויים. אולם בעניותי איני מבין מדוע לא ייתכנו שמות כפולים. ואדרבה. אם גם בימיהם נהגו לכנות את הצאצאים על שם אבות, אזי דווקא מסתבר שיהיו לסב (או גבוה יותר ברשימה) נכדים או נינים שכולם נושאים אותו שם. כך גם אם שמות נקראו על מאורע וכיו"ב. כמבואר לעיל לגבי קריאה כפולה על שם בן שמת.

לגבי שינויי כתיב, זו תופעה מפורסמת, ואפשר שגם בחיי האדם היו גרסאות או ביטויים שונים של שמו. איני יודע מדוע זה היה, אבל אנו רואים זאת במקומות רבים. אולי הגישה שלהם לשמות היתה שונה מאד משלנו? יש לערוך מחקר רב היקף כדי לנסות למצוא מקבילות.

*** תוקנה הפניה לקטע שהיה קודם ולא אחר כך ***

קשיים היסטוריים וכרונולוגיים

ההקדמות שלי עד כה לא נגעו עדיין במה שנראה כקשיים העיקריים. לא הרשימות הקטועות והקשות לפיענוח הן כאן הקושי אלא הסתירות למסורת המוכרת לנו מן המקרא!

(לא שיש להתעלם מן השאלות הקודמות, אלא שזה ענין אחר).

(כ) וּבְנֵי אֶפְרַיִם שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ וְאֶלְעָדָה בְנוֹ וְתַחַת בְּנוֹ:

(כא) וְזָבָד בְּנוֹ וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ וְעֵזֶר וְאֶלְעָד וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם:

כמה שאלות פשוטות שאין עליהן תשובה ברורה.

מי היו הבנים שנהרגו? התשובה המסתברת היא אלו שרשומים בפסוק כא, ולכן יש חזרה על שמו של שותלח.

זו שאלה פחות חשובה אם כי עדיין יש להבין האם מתו כל בני אפרים או שנותרו לו בנים אחרים.

היכן גת? מהי הארץ של "הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ"? לגבי גת יש השערות שונות, אך אין היא אותה גת של הפלשתים. ההשערה המקובלת היא שמדובר בכנענים. והארץ היא ארץ כנען שתהיה ארץ ישראל. ואכן הביטוי "הארץ" בה' הידיעה מתאים לזה.

היכן היה המפגש המלחמתי הזה? כל המפרשים שראיתי הניחו כדבר פשוט שזה היה בארץ ישראל. אעיר על כך מייד.

מי רצה לקחת מקנה ממי? האם בני אפרים הותקפו בידי מי שרצו לגזול את מקניהם, או שבני אפרים ניסו לקחת מקנה מאחרים (פחות סימפטי עבורנו).

הסיפור על המלחמה מכיל מעט מדי מידע. כמה היו באותה משלחת של בני אפרים? האם היו רק ארבעה חמישה בני אדם? או שמא נטלו איתם עבדים, נאמנים או חברים? והם לא נזכרו כי מזכירים רק את החשובים לסיפור.

יש לזכור כי צבא יכול היה להכיל כמה עשרות או כמה מאות בני אדם בלבד, אבל עדיין מספר פחות מעשרה נראה קטן מדי למסע שוד (אם נניח שבני אפרים אלו רצו ליטול לעצמם נחלה בארץ ישראל) וגם מחובת הזהירות שלא לצאת במספר קטן כל כך לדרך מסוכנת.

אני מציע אפשרות אחרת: אולי בני גת הם שירדו לכיוון מצרים והם שניסו לשדוד את בני אפרים מן המקנה שלהם. אולי רעו בני אפרים את מקניהם על הגבול, שהרי המצרים לא ראו בעין יפה את גידול המקנה.

האם יש שטח בין מצרים לבין ארץ כנען שראוי למרעה, או שיש באמצע מדבר? נראה לי שאין חיבור של שטח מתאים למרעה בין שני האיזורים, אבל יתכן ששודדים יעברו דרכים ארוכות בחיפוש אחרי שלל.

מסע שוד של מקנה מוכר לנו ממקומות אחרים. זה מה שהביא על בני איוב את מותם, זה מה שעשו שבטים, כמו העמלקים והמדינים, לעם ישראל בתקופת השופטים. וזה נחשב למקור פרנסה אפילו בעיני הישראלים עצמם אפילו בימי הגמרא (ברכות ג ב ומקבילות במיוחס לימי דוד).

לפי זה יש להניח שגת שכנה לא הרחק מן הגבול עם מצרים. יש תיעוד כי בתקופות היסטוריות מקבילות (הרי אין ידוע בדיוק מתי היה מעשה ישראל במצרים) שלטו המצרים בחלקים מארץ ישראל. יתכן אם כן שבני אפרים, כנכדי יוסף המשנה למלך, אף יצאו למסע קרוב לטריטוריות המצריות ושם נקלעו לקרב שעלה להם בחייהם.

חז"ל הציעו פירוש משלהם, כי בני אפרים ניסו לצאת ממצרים קודם שהגזירה התירה זאת. גישה דומה הציג כאן מקסמן, בחן ובצורה משכנעת. אולם הנחת היסוד שלי לגבי גזירות היא שונה. גזירה מתקיימת כאשר היא מתקיימת, ואין היא הסבר של תופעות היסטוריות אלא פרשנות המוחלת על עובדות שהיו. אם בני אפרים אכן ניסו לצאת ונכשלו, אפשר לומר שזה בגלל הגזירה. אבל קשה לי לראות גזירה קדומה כמגבילה את פעולות האדם. הסברי שלי עדיף בעיני.

נכון שיש כאן רק השערות. אבל גם הטענה שאפרים חי בארץ ישראל עם בניו היא רק השערה. ואני מעדיף לקבל את הגרסה המקראית לגבי בני יוסף כפשוטה. מדוע להניח אחרת? (קנוהל, בספרו "מאין באנו" מעדיף את הגרסה המרכיבה את עם ישראל משברי שבטים ממוצאים אתניים שונים. כאן יפים דברי מי שאמר כי חוקרים מציגים את הנחות היסוד שלהם וגם את הדעות הקדומות שלהם. הרי שלי ושל אחרים לפניכם. בחרו נא באופן מושכל).

כב) וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ:

והרי לא היו לאפרים אחים הידועים לנו? זו שאלה שמדגימה הנחת יסוד מכשילה. ומדוע לפרש "אחים" רק כ"בנים מאותו האב או האם"? יתכן שמדובר בקרובים בכלל או אפילו ב"קרוביו ומיודעיו" כפרשנות הרד"ק. נזכור שגם יעקב הסתייע ב"אחיו" בהכנת הגלעד, ושם לא היו לו אחים אלא רק בנים (או עבדים). כמובן, יתכן שליוסף היו בנים אחרים ולא נזכרה עובדה זו במפורש בספר בראשית או שמות. יש מדייקים כן ממה שאמר לו יעקב כי מנשה ואפרים יהיו לו כבניו שלו, כלומר דווקא הם אבל מי שיוולדו לו אחר כך לא ייכללו בכך.

אפרים מתאושש ושאלות נוספות

(כג) וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ:

(כד) וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה:

השם שֶׁאֱרָה עשוי לבטא את העובדה שהיא שרדה (=נשארה) לו.

אולם איך הגיעה הבת לארץ כנען?

ההנחה שבימי האבות או השבטים היו שהאריכו לחיות מאות שנים היתה מקובלת על חז"ל והיא מובאת מפעם לפעם גם כאן. הרמב"ן הציג את השאלה איך קרו כאלו דברים מופלאים, והרי זה נס גדול יותר מחזרת הנעורים לשרה, וענה כי יש נסים רבים שלא נרשמו. כלומר, גם הרמב"ן הבין שזה מוזר מאד שיקרה כזה דבר. לדעתי, עלינו לחפש תמיד הסברים שאינם סותרים את ידיעותינו, וכיון שאין אדם מאריך שנים כל כך עלינו לחפש הסבר אחר, לא ששארה נשארה בחיים עד לכיבוש ארץ ישראל בימי יהושע.

יש ארבע או חמש אפשרויות שאני רואה כמסבירות את הפסוק.

1. שארה נולדה במצרים לאפרים ונשארה בחיים עד הכניסה לארץ בימי יהושע.

כתבתי שזה לא נראה לי למרות שנסים תמיד אפשריים.

2. אפרים חי בארץ ישראל ובתו היתה אחראית לכיבוש ולבניה.

פרשנות זו מנוגדת למסורות אחרות ולכן אינה נראית לי נכונה היסטורית. כתבתי אותה כדי להראות שיש להתייחס ברצינות לכל אפשרות, גם אם היא נדחית.

3. המונח "בתו" אינו מתייחס לבת הישירה של אפרים, אלא לצאצאית שחיה לאחר דורות. ו"בתו" מציין יחש או, לחילופין, תכונות יקרות שמזכירות את האב הקדמון. על שארה זו, לפי ההסבר המוצע, אמרו: ראו, היא כה ייחודית, עד שהיא מצליחה לחולל מעשים גדולים, וראויה זו להיקרא על שם אבי השבט.

4. שארה היתה בת אפרים וכמובן לא שרדה עד לכיבוש ארץ כנען, אך הכובשים ראו את עצמם כהולכים בדרכה ואולי קראו לעצמם על שמה. איני יודע למה יעשו כזאת. (יתכן לדמיין שהם היו צאצאיה והיה חשוב להם להדגיש את הקשר שלהם לשבט אפרים).

5. שתי שארה היו. והמחבר לא הבדיל ביניהן, או שהבדיל וחסר קטע ברשימה.

6. שארה בת אפרים יצאה ממצרים עם אחרים, שכבשו חלקים בארץ ישראל. הפירוש זה מאד לא סביר בעיני.

סיכום

למען הקיצור, אני מסכם את השאלות העיקריות ואת התשובות העיקריות בעיני.

שאלות כלליות

1. מה טיבו של ספר דברי הימים? מדוע יש בו רשימות קטועות, חלקיות, סותרות?

שאלות פרטיות בפרשת בני אפרים

2. מי היו בני אפרים?

3. איך נהרגו מבני אפרים בידי יוצאי גת?

4. מה הקשר בין שארה לאפרים ואיך היא הגיעה לבנות את בית חורון?

ואלו הן התשובות הרלוונטיות:

1. בניגוד לספרי מקרא אחרים, הספר התחבר במועד מאוחר והתבסס על ליקוטים. לדעת חוקרים המחבר שינה מן הרשימות כאשר רצה להעביר מסר. אני נותן בו יותר אמון אך גם לדעתי הוא נאלץ להסתפק לפעמים ברשימות משפחתיות שהגיעו אליו וקשה היה למצוא בהן הגיון או תוכן. יש ברשימות אפשרות של דילוג או השמטות.

כפי שכתבתי לעיל: בניגוד לספרים אחרים במקרא, עלינו להיות מוכנים לקבל רשימות שאין משמעותן נגלית מתוך הקטע עצמו.

2. רשימת הבנים של אפרים נערכה בידי סניפים משפחתיים, ולכן הרשימה שמופיעה במקרא בספר במדבר כג לה-לט הושלמה על פי מקורות משפחתיים, בעוד בספר במדבר נכתבו השמות החשובים ביותר אז.

3. חלק מבני אפרים (כנראה המופיעים בפסוק כא) נהרגו בידי בני גת. להשערתי, זה נעשה בפלישה של יוצאי גת לכיוון מצרים, ויתכן שבני אפרים היו גם הם על גבול מצרים ואולי אפילו במסע מטעם השלטון. אין כאן מנוס מהשערות.

4. שארה היתה צאצאית מאוחרת של בית אפרים אך נקראה על שם אבי השבט בזכות המפעלים שלה. יתכן גם שהיו שתי "שארה" וברשימה שלפני המחבר של דברי הימים כבר חלה טעות ושני השמות אוחדו יחד לאשה אחת שכביכול האריכה ימים.

תשובות לא מוכחות? בוודאי. מסתברות? לדעתי כן.

הויכוח עם קנוהל

מדוע השערותי והנחות היסוד שלי, שאינן חורגות מן המסורת, עדיפות בעיני על ההנחה ששבט אפרים כלל לא היה במצרים אלא נותר בארץ כנען ועובדה זו הוסתרה בקפידה בידי מחברי התורה שרצו להציג את עם ישראל כאחדות אחת (קנוהל)?

ראשית, יש לזכור שאלו השערות ואין הן יכולות להיות יותר מהשערות. אמנם, גישתו של קנוהל (ואחרים) מצריכה אותנו להתרחק מהטקסט על פי השערות של "מאי לאו, משיקולים פוליטיים ממציאים מיתוסים וזה מה שהיה כאן". העיקרון שמיתוסים משרתים גם תכליות פוליטיות הוא נכון, אבל זה לא אומר שהוא חל תמיד. ובמיוחד בעם ישראל.

יש כאן גם שאלה של יחס למקרא. ראשית, ההיסטוריון אמור לקבל את הטקסטים שלפניו ולעבוד איתם עם שינויים מינימליים. זו מתודולוגיה. מתודולוגיה עשויה להביא לתוצאות שגויות אבל אין ראוי לזנוח אותה כדי להעלות רעיונות שהם, למרות הכל, פרועים.

ויש כאן שאלה של מניעים נוספים. מניעים זרים אינם מהווים הוכחה שבעל הרעיון טועה ומטעה, אבל זו אפשרות. מבקרי המקרא הראשונים הונעו גם בידי האינטרס להוכיח שהתנ"ך הולך ומתעלה לקראת הופעת הנצרות. הם לא היו מאוהבי ישראל. תלמידיהם היום עלולים לחוש כי אם לא יקבלו את הנחותיהם כעקרונות אמונה הם מוכיחים שהם פרימיטיביים ומסרבים להאמין לאמת רק בגלל שהיא לא נוחה או סותרת את המסורת. אך האם יש עדיפות להשערות שסותרות מסורת טקסטואלית? תמהני.

לכן סבורני שגם מבחינה מתודולוגית נכון יותר לא לאמץ מהלכי פרשנות שאני מוכן לכנות "פרועים". אבל הבוחר יבחר, בין אם אסכים או לאו...