'אלול' מצמיח לך כנפיים.

אני מכיר אותו, בחור צעיר חילוני המתגורר בשכנות לישיבה שתמיד יודע לחייך כשעברת לידו.
התפלאתי כשראיתי אותו בבית הכנסת בתפילת מנחה של שבת עומד וניצב בפתחו של ההיכל.
"אוחילה לקל"---
שתי ידיו היו פרוסות אל-על כמתחנן ומשתוקק, נראה שבעיניו מלאכי עליון קרבים לקבל תפילתו.
"לאדם מערכי לב"---
הבנתי מה זה עמך ישראל ועד כמה שחוטאים- ישראל הם. הנה הוא בבית הכנסת שכולו דבקות.
חשבתי שזאת הדוגמא בשבילי לעבודת ה-'אלול', לא הרגשתי וחשתי מה זה 'פלצות' עד שראיתיו.

בעומדי קרוב איליו, מחמת כך שעליתי כקורבן שליח ציבור שמעתי את פיו ממלמל.
"לצבוע ת'אוטו, לא לצבוע ת'אוטו. לצבוע ת'אוטו, לא לצבוע ת'אוטו, לצבוע ת'אוטו"

הדבקות באלול שלו מתבטאת בשאלה האם לצבוע ת'אוטו, הבנתי שישנה בעיה במחשבו האישי.
הוא כמובן שיש ללמד עליו זכות. אך זוהי מראה שאיליה אנו יכולים להישיר מבט אל עצמנו.

***
יכולים אנו לעבור אלול מרומם בתפילות ותחנונים.
אך כל זה מסתכם בשאלת האם לצבוע את האוטו או שמא לא---
בתפילות גשמיות לחיי נוחות ופינוק, לעזוב חיי עולם ולעסוק בחיי שעה.
'אלול' תפקידו להצמיח לך כנפיים- ימים שמסוגלים יותר מכל יום אחר להתעוררות ותשובה.
בידך ניצבת אותה הפלסטלינה, אתה הוא זה שתקבע את צורתה, מראה והשפעתה עליך...
האם תמנף אותם לצרכים גשמיים מופשטים, או לעליה רוחנית והצבתה של מדרגה חדשה בחיים.
בידך הפלסטלינה, רק תחליט איך להשתמש. "כחומר ביד היוצר, ברצותו---"

***
בימים האחרונים חגגתי את שמחת אירוסי, שמחתה של "אך טוב וחסד ירדפוני".
החברים והעולם שמסביבי דנים על השמחה שהייתה, הרבנים והפוליטיקה, האוכל והריקודים וכ"ו.
על הש"ס והטור שקיבלתי, על השעון היוקרתי שצריך שומרי ראש בשביל להסתובב איתו.

אני מביט מהצד, כנמצא בעולם אחר. הם לא מבינים אותי.
מבחינתי גם לא הייתי מקבל כלום מבחינה חיצונית וחומרית---
קיבלתי את המושלמת בשבילי שסוף סוף נגיע בקרוב לברכת 'יוצר האדם' להשלמת החצאים שלנו.

כמו בעבודת ימי חודש אלול שבידך הפלסטלינה להחליט איך תראה את אותם הימים,
כך גם ב-'אירוסין' הרגשתי שבידי היכולת להחליט על מה להשים דגש, מה חשוב ומה פחות.
אני יכול לראות אותו כניגון מיוחד להתקדמות רוחנית ולעבודה משותפת וקבלת האחר כמו שהוא,
או שמא לצמצם את השגתי למסגרתו המרובעת של שעון 'בוס'.

---
איחולי לשנה טובה ומתוקה לכולם, שנה של אושר אמיתי ובשורות טובות מכולנו.
שנה שהדגש לא יהיה רק על 'משקפיים רק לנהיגה' אלא למשקפיים לראיה נכונה לסביבתנו.
שנדע תמיד על מה להשים דגש, מה עיקר ומה טפל.
בעולם של בלבול וקצרות רואי בעזיבת האמת הפנימית אנחנו באמת צריכים משקפיים.