כל דיני יוחסין הינם דיני תורה ולא יועילו הוכחות חיצוניות. ולכן, אמהות ניתנת להוכחה אך ורק כאשר אם ילדה בן, ויש עדות מהימנה כי הילד הזה הינו בנה של האם הזו.
לגבי אבהותו של האב, אין כל הוכחה שקובעת מי האב. אמנם לגבי דינים מסוימים אנו הולכים אחרי החזקה, אבל זה רק מכיוון שסוקלים על החזקות, ולכן אם שבאה עם בן שאין לנו עדות שילדתו, וגידלתו כבנה 30 יום יש חזקה שהוא בנה לגבי עונשים, ואם בא עליה נסקלים שניהם. או אב שגידל את בנו כבן למשך 30 יום והבן הכה את אבין נהרג עליו, כי סוקלים על החזקות (רוב בעילות אחר הבעל זו חזקה כמבואר ברמב"ם ובירושלמי).
אולם אלו דינים בביצוע עונשים, אך אין שום ודאות מי אביו של ילד. ורק לאם יש ודאות שהיא אמו של ולדה.
לגבי ממזרות, מאחר ואין ידוע מי אביו של הילד, לכאורה אין ממזר ודאי. אלא באשת איש שזינתה. אולם מאחר ולא ידוע מי באמת אביו של הילד. ואפילו שבעלה נעדר מהמדינה כמה שנים, ואשתו ילדה, ואין עדות של הבעל האומר זה אינו בני, הבן אינו ממזר ודאי אלא בחזקת ממזר, ואסור לשאת ממזרת.
א"כ כיצד יתכן בכלל ממזר?. יש לימוד מיוחד לגבי דינים מסוימים בהוכחת אבהות. "יכיר", שנאמן האב לומר זה אינו בני. וזה דין מיוחד שקובע מיהו ממזר, מי שנולד מאשת איש שבעלה אומר עליו שהוא אינו בנו, דהיינו, למרות שאם אומר שאינו בנו, הרי אינו אביו, ואין לו נאמנות של יכיר, בכ"ז כמו שאב נאמן לומר זה בני בכור, דהיינו לגבי דיני בכור הולכים אחר דברי האב. כך בעל האשה נאמן לומר זה אינו בני. ורק אז הוא "ממזר" ודאי. אולם, לעולם אי אפשר לדעת מי האב האמיתי.
ולכן, מאחר ורק אשה שילדה, יש ידיעה ברורה שהיא האם. הרי שפונדקאית, אין שום הוכחה דינית, כי בעלת הביצית הינה האם, שהרי אין אנו יודעים שמהביצית הזו נולד הילד, יתכן שהאם נכנסה להריון מאחר, והילד הזה אינו מהביצית שהושתלה בה, ואפילו שנכניס אותה לשמירה הדוקה מאז ההפריה, ונדאג שלא תבוא במגע עם אחר. אין בזה שום הוכחה תקפה לגבי יוחסין, שהילד נולד מהשתלת הביצית.
והראיה מהגמ' בחולין י"א: ששם רוצה הגמ' להוכיח שהולכים אחר רוב, מכך שהורגים בן שהכה את אביו, ושואלת הגמ' מי אמר שהוא אביו, ולכן רוצה הגמ' להוכיח שהולכים אחר הרוב, ושואלת הגמ' אולי רק אם היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים בחדר אחד. עם שמירה, ושם נכנסה אמו להריון וילדה אותו, ומתרצת הגמ' "אין אפוטרופוס לעריות", והכוונה היא ששום הוכחה חיצונית, אינה קבילה בהוכחת יוחסין, אלא אך ורק מה שהדין קובע לגבי יוחסין. שהרי טכנית בודאי ניתן ליצור מצב של פיקוח שניתן להוכיח שלא נבעלה לאדם נוסף.
ולכן לא מועילה אפילו בדיקת די. נ. אי. להוכחת ממזרות, כי ביוחסין יש רק הוכחה של "ממזר ודאי ולא ממזר ספק", והודאי הזה הוא רק דיני, מדין "יכיר"
