קבלה מה היא? (הגדרת הקבלה)

משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן,

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה – דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

עד כאן היה הכל בסדר, יש מחלוקת אבל חכמים אומרים עד חצות, ופוסקים כמו הרוב לפי הכלל במחלוקת חכמים,
אבל לא ולא, אנו כילדים שרק התחלנו ללמוד תורה של בעל פה, מיד מלמדים אותנו יסוד ענק בתורה של בעל פה, וממשיכים במשנה

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע.

אָמַר לָהֶם: אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר – חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.

נוווו בוודאי שאבא פוסק כך הרי למדנו הרגע שהוא חושב שהדין היא עד העלות השחר,
לא לא מסביר להם האבא (= רבן גמליאל)

וְלֹא זוֹ בִלְבַד: אֶלָּא כָּל מַה שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת" – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.

אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"?

כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה.

ירוחם היקר בוא נזכר איזה התגלות זה היית לנו אז בכיתה ה' בגיל 7 בערך, החכמים גם חושבים שמצותן עד שיעלה עמוד השחר מה הם לא למדו מה שרבן גמליאל למד ?! רק למה אמרו עד חצות ?? כדי להרחיק את האדם מן העבירה !!

ואז שאלנו את הרבי: אם המשנה מגלה לנו את הסוד ?! אז בשביל מה החכמים עשו את הגזירה הרי עכשיו נדע שזה רק גזירה ובאמת אנו כן חייבים לקרות קריאת שמע אחרי חצות, (וכך נפסק הלכה למעשה באמת)
הרבי: כן כן אתם ילדים היקרים כבר תלמידי חכמים ולומדים כבר בכיתה ה' את התורה של בעל פה, ואתם מותר לכם וחייבים אתם לדעת את כל הסודות,
והחכמים גזרו אך ורק לעםארצים להרחיק אותם מן העבירה, 

אז כל ילד בכיתה ה' שרק מתחיל ללמוד בפעם הראשונה תורה של בעל פה, כבר יודע את הדבר הפשוט שהעםארצים מתווכחים איתי כל הזמן בפורום הזה,

נווו ירוחם היקר: הרבי\המלמד כבר אמר לנו אז בכיתה ה' בגיל 7 שאנו תלמידי חכמים, והם עםארצים,

כלומר פורנו מצד עצמו  זה לא איסור כל כך חמור וכל בר דעת בעל תבונה מבין בשכלו
שיש להתרחק מזה אבל עמי ארצות טיפשים שלא מבינים, בשבילם צריך לנפח את העניין
מעבר לכל פרופורציה כדי שיתרחקו גם הם.

דייר
כל הענין של איסור חמור או לא חמור הוא רק לאנשים שלא מבינים. למי שחכם באמת מה לי איסור גדול מה לי איסור קטן הרי שנינו הוי זהיר  במצוה קלה בחמורה. ולכן נכון שבכל פעם שמגזימים ואומרים שהוא איסור חמור ביותר כו' הוא מכוון בעיקר נגד הטפשים ואנשים לא רציניים כ"כ כולי האי ואלי יעזור שיעמדו נגד היצה"ר שיש בזה.

אבל זה לא הופך את האיסור לקל יותר אלא אדרבה מכיון שהחכם לוקח כל דבר ברצינות לכן לא צריך שיגידו לו ויאיימו עליו וכו'. מכיון שהרי הוא לוקח כל דבר ברצינות. 
וזה גם לא הופך את כל מארז"ל לשקריים וכו' כטעותו של מקס

ואותו דבר לגבי הדוגמא שהביא כאן מברכות. נכון ש[לפחות לפי ר"ג.] לא אמרו חכמים אלא להרחיק האדם מן העבירה. אבל זה לא אומר שבעצם מותר לקרוא קר"ש אחרי חצות והכל שקר ובלוף אלא עדיין חייבים לקרוא קר"ש קודם חצות חוץ ממי שנאנס או היה עוסק במצווה שבזה ר"ג בעצם מחמיר שאע"פ שכבר עבר חצות חייב עדיין לקרות כיון שמדאורייתא החיוב עד עלוה"ש. ועדיין כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה כמ"ש בגמרא שם. 

כלומר מי שמוציא דברים בכלל מהפרופורציה שלהם הוא מקס 

בקצור הגזרה של עד חצות הוא כלפי החכמים בדיוק כמו לעמיארצים. ואין שום מניעה גם להגיד את הטעם שלו לעמיארצים שהרי הענין של שמא יחטפנו שינה וכו' לא תלוי בחכמים או בטפשים כלל. ואדרבה עדיין לא פסקינן כר"ג אלא כחכמים וכל שאלת בני ר"ג אליו היתה האם חכמים כוותך סבירא להו אלא שגוזרים או האם חולקים עליך וסוברים שבאמת הזמן רק עד חצות וכיוון שנתברר שחכמים בעצם גם ס"ל כר"ג אז הלכה כמותם שחצות הוא רק גזרה. [ואמנם עדיין מי שעבר על הגזרה במזיד יש דיון בפוסקים אם יקרא אחרי חצות] 

ואין מכאן סרך ראיה לכל התיאוריה של מקס שהכל שקר ובשביל עמיארצים וכדו' . 

אז אתה מסכים עם מקס שיש פה הגזמות פראיות מכיוון שאלו דברים שקל מאד להכשל בהם
ויש בהם יצר רע חזק מאד.
ועל זה מקס אומר שאיבדנו את הצפון לגמרי ואנחנו מנפחים בלי סוף עד שמגיעים לנשות הטאליבן
ונערים בישיבות שמתענים יסורי נפש קשים ומרים על כל ראיה שראו ברחוב או
על שז"ל.
והשאלה אם לא הגיע הזמן להרפות קצת מן הגז לחזור לפרופורציות ו"לתת לחיות לחיות" .

ולגבי הפורנו בעצמו. כשאתה שואל האם זה איסור חמור או לא חמור צריך שתברר מקודם  לפי מה אתה מחשיב איסורים. אם אתה הולך לפי חז"ל אז חז"ל כדרכם החמירו מאד בכל הקשור לעריות בהסתכלות והרהור וכו'. [ואני לא צריך פה לעשות ליקוט מדברי רז"ל הרי יש כבר מספיק ליקוטים בדרך זה ומסתמא ידוע לכם] וממילא הוא כן איסור חמור מאד מצד עצמו. [היינו לפי התורה שקבלנו מחז"ל] 
אם חומר איסורים לא תלוי לפי חז"ל אז אני לא יודע לפי מה זה כן תלוי. תגיד לפי מה ונדון אז. 

עכשיו יש עוד בעיה נפרדת שאנשים נכשלים הרבה וקשה מאד להיות נזהר במאה אחוז וכבר רז"ל אמרו שהרהור עבירה הוא מהדברים שאדם לא ניצל ממנו בכל יום. 
ובזה אכן צריך לקחת את הדברים בפרופורציה וזו לא חכמה בכלל להיות נשבר ועצוב וכו'. וזו סוגיא נפרדת לגמרי שאכמ"ל בה שלא שייך בכלל לכשאנו דנים על חומר העבירה בעצמו. 

אבל עוד פעם אנחנו חוזרים לנקודה שאולי אין בזה כזה איסור חמור כמו שאתה כותב
חז"ל רצו להרחיק את המון העם ולכן כתבו מאמרים מסמרי שער.
עובדה שבגמרא יש תאורים מיניים בוטים ואפילו בתנ"ך יש תאורים שאפשר להסמיק מהם
אז אנחנו יותר צדיקים מהם??????
ועוד בדור פרוץ כמו שלנו דורשים מאיתנו להיות צדיקי עליון ופרושים כמו נזירים?
האם לא יוצא שכרנו בהפסדנו?