י"ג עקרי דת מקסמן

מכיוון שמקס האשים אותי כמה פעמים כבר בדמגוגיה. אז אני מעתיק את ההגדרה של דמוגוגיה מוקיפידיה ותשפטו בעצמכם מי הוא המשתמש בדמוגויה
דמגוגיה היא שיטה לשכנוע והשגת כוח פוליטי המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים, אמונות תפלות וציפיות הציבור הרחב - לרוב באמצעות שימוש ברטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, ולעתים קרובות תוך שימוש במוטיבים לאומיים או פופוליסטיים, ואזכור סלקטיבי של עובדות.

שיטות בדמגוגיה

[עריכה]שיטות שאינן מפירות כללים לוגיים

• דמגוגיה מספרית - ערבוב של נתונים מספריים שאינם ניתנים להשוואה. לדוגמה, "הממשלה שלנו הגדילה את תקציב הרווחה ב-500 מיליון שקל, ואילו הממשלה הקודמת הגדילה אותו רק ב-0.5 אחוז".
• סמכות מופרכת - שימוש במוניטין ובסמכות כללית של אדם, לגבי תחום אחר, או לגבי שאלה שאינו בקיא בה. דוגמה: "הפרופסור קרא את הספר שלי ואהב אותו מאוד". העובדה שזה פרופסור לכימיה שקרא ספר באנתרופולוגיה, אינה מוזכרת.

[עריכה]שיטות שמפירות כללים לוגיים

• טיעון בינארי - הנחה סמויה שיש רק שתי דעות אפשריות בנושא. לדוגמה, "מר כהן אינו בעדנו, אי לכך הוא נגדנו". הטענה מתעלמת מהאפשרות שמר כהן תופס עמדה נייטרלית. שימוש מקובל בשיטה זו נעשה בסקרים, שבהן יש מספר מצומצם של תשובות, שלא מאפשרות להשיב באמת באופן שמשקף את כל הדעות הקיימות.
• אנלוגיה שקרית - שימוש בדמיון כלשהו בין שני עניינים, כדי ליצור ביניהן הקבלה מלאה, תוך התעלמות מהבדלים מהותיים. בהקשר זה מרבים להשתמש בזכרה של השואה. למשל, "אין הבדל בין היטלר לבין...", "זה כמו הנאצים!" וכיוצא בהם.
• עיוות הטענות של הצד שכנגד - הפיכת המתנגד לחוכא ואיטלולא, באמצעות עיוות טענותיו והצגתן באור מגוחך. "ישב לו עורך ספר בראשית, ופתאום הרוח העיפה לו את הדפים, והמזכירה המבולבלת סידרה אותם באופן מבולבל וכל הספר התבלבל".
• השלכת הפרט על הכלל - הטעיה באמצעות ייחוס תכונה חיוביות או שלילית לגוף, התקפה רק לגבי חלק ממנו. בקונוטציה חיובית: "המצנן של האוטו עושה עבודתו נאמנה, כך שמבחינה מיכנית, הרכב פשוט נהדר". בקונוטציה שלילית: "נתוני העוני שנמדדו בעיר ירושלים, מהווים תמונת מראה למציאות החברתית-כלכלית העגומה במדינת ישראל". וכן השוואה של חלק מסוים מגוף, לגוף אחר, על מנת ליצור הקבלה שקרית ומעוותת בין שני הגופים. למשל, "ישראל אלימה לפחות כמו ארצות הברית. בעיר האמריקנית סן פרנסיסקו, המכילה כשבעה מיליון אזרחים, נרשמו 130 מקרי רצח בשנה האחרונה, בעוד בישראל, בעלת שיעור אוכלוסין דומה, נרשמו 146 מקרים".

[עריכה]נימוקים שאינם רלוונטיים לדיון

השיטות האלה לא תמיד נחשבות לדמגוגיה, אך יש להן קשר הדוק לה.

• מתקפה אמוציונלית - נסיון להעביר את הדיון למישור רגשי. לדוגמה: "כולם תמיד נגדי!", "לא יכולה להיות פעם אחת שאני צודק?", "אתה טיפש!", "יש להקדים את יום הזיכרון למען המשפחות השכולות", "דבריך הם דמגוגיה".
• שאלה רטורית לא הוגנת - שימוש בשאלה רטורית שהתשובה עליה איננה יכולה להיות חיובית, אבל מעמידה את המתנגד באור שלילי, כמו "אני לוזר?" או "מי מוכן לתת לילד פלסטיני למות מרעב?" כאילו שיש מישהו שהיה מסכים שילד כלשהו ימות מרעב.
• שימוש בפופוליזם - שימוש בהסכמה רחבה של אנשים או ציבור שלם, כדי לטעון שהטיעון הוא אמיתי ותקף. "מיליון אנשים לא יכולים לטעות!"
• עובדות בלתי קשורות - הצגת עובדות שלכאורה תומכות בטענה מסוימת, אך למעשה אין להן כל קשר לדיון. דוגמה: "השמפו שלנו מועשר בוויטמין B₁₂!". הדבר מעיד לכאורה על טיב המוצר, אך למעשה הגוף מסוגל לספוג את הוויטמין הנ"ל רק במערכת העיכול, ואין כל סיבה ממשית למרוח אותו על השיער. "בשמן שלנו אין כולסטרול!" - לכאורה נראה שהשמן יותר בריא, אך למעשה כולסטרול מגיע רק מבעלי חיים, בעוד השמן מופק מהצומח.
  
  אין לי כח כרגע להביא דוגמאות לכל דבר, אך מי שקורא את דבריו של מקס יווכח ויודע כבר שהוא עושה שימוש כמעט בכל שיטה שמובאת פה.
  רק שיטה אחת הוא לא משתמש בו אף פעם, והוא שיטת הדיון העניני.

יהי אור!
אתה צודק לגמרי, אבל נראה לי שנכנסת לאובססיה להלחם במקס, אני משאיר אותו לנפשו וכך אני חושב שצריך להתנהג אתו, פעמים שאתה מתעלם.

אמרתי שאתה כופר? אני דברתי על הניק מקסמן... לפחות על הדת שלו.
ועדיין לא ענית על שום אחד מהטענות שהעליתי. לא פה ולא בדיון הספציפי לגבי המשנה בברכות ולא בשום ענין אחר. 

ברצינות, חשוב להבין. הדיון אם דעה מסויימת הוא כפירה הוא דיון לגטימי לגמרי. שהרי הוא דן על דעה מסויימת אם וכמה הוא מתאים לתורה המסורה בידינו. והוא לא דן על האדם בכלל. לא אמרתי שאתה כופר וממילא כל דבריך הבל. אמרתי שדעה מסויימת שאתה מחזיק בה הוא כפירה. 
משא"כ הדיון אם מישהו הוא ת"ח או עמהארץ הוא דיון לגופו של אדם לגמרי, כל עוד לא דנים על הנושאים מי צודק בפירוש המשנה אלא סתם להטיח האשמות והגדרות. וממילא דינו באמת להימחק. 

וממילא מי שמעלה טיעונים לא עניניים ודמגוגיות הוא אתה ולא אני.