מה ההבדל בין ת"ח לבין פילוסוף?

יהיאור
אכן הנושא הוא מעיקרי התורה היותר יסודיים שיש ואני אכתוב בתמצית
כבר אמרו (ירושלמי שבת פ"א): מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה
כלומר השאלה היא בעיקר המטרה אף אחד לא פועל כלום אילולי שיש לו איזשהו מניע וכבר כאן בשאלת המטרה משתנה כבר כל צורת החכמה
וכידוע משה רבינו היה ראש לענווים ולא ראש לחכמים [ובזה על פי חז"ל יתכן אפילו שבלעם היה גדול ממנו]
הכל מתחלק כבר בבסיס והשאלה העיקרית היא האם אנחנו בחכמתנו המטרה שלנו היא להבין ולהשכיל או רק לממש את יכולת החשיבה שיש לנו בבניית מבנים לוגיים על צורת העולם באופן כללי 
במילים אחרות - השאלה היא האם החכמה היא מניע ויש לה יכולת ליצור את העולם או העולם הוא סטטי והחכמה יכולה רק לאבחן מה יש בו והדברים ארוכים ועמוקים על פני כל שטח התורה והחכמה 

מה שכתבתם הרי הוא פרדוקס. 

יהי כתב "

יהיאור, וכי למה הוא מקבל דברים שלא הגע אליהם משכלו?

ובנוגע לענוותן וגאוותן, אין זו אלא פיקציה מטופשת.

למעשה, העניו יכול להיות רק אגנוסטיקן, ואין לו שום אפשרות לאחוז בדעה שהיא כלל וכלל.

שאם יטען כי הוא מהלך אחר החכמים, מעין לו הגאווה לידע לבחור מי מן החכמים צודק?

ואידך, זיל בלאס.

כשאתה מביע את הדעה שלך על משהו או מישהו ודאי אתה מבטא בזה משהו ממה שקיים בך כבר קודם ולכן דעה יכולה אולי לשכנע אחרים על ידי שגם הם ישימו לב על ידו לנקודה מסוימת שמאירה יותר את הנושא אבל היא בהחלט לא יכולה ליצור מציאות חדשה ובזה המטרה של התורה היא לבטא את המציאות הנכונה כמו שהיא ללא תערובת והיא גם מעלת משה שזכה לפנים בפנים ומראה ולא בחידות שהוא הזיקוק הגבוה ביותר אפשר להגיע אליו
לעניין החידוש אני חושב שהדברים עתיקים מאוד והם נמצאים בכל רוחב ספרות חז"ל וחכמי ישראל

תסביר במילים פשוטות.

האם אדם יכול להגיע מחוכמתו לידי כך שישנו חיוב לוגי / הגיוני . סטטיסטי לכך שיש בורא, שברא עולם ונתן לעם נבחר מתוכו תורה מחייבת וכו'.

אם כן, תסביר איך אתה מגיע לזה.
אם לא, מה יתרון הת"ח מהפילוסוף?
נכון יותר: מה יתרון הת"ח מהע"ה?

אלי .
כאן זה לא אשכול להתווכח עוד פעם האם היהדות לוגית. נא להיצמד לנושא. הנושא היא אם יש הבדל במתודה של הת"ח לבין הפילוסוף. ותשובתי היתה שלא. הסיבה למה הוא חושב שהתורה אמת לא משנה כאן. יהיה הסיבה מה שיהיה, הוא מקבל את זה כמקור אמיתי. והוא לא שונה מפילוסוף שמקבל את השכל שלו כמקור אמיתי. או אם הוא יחליט מאיזה סיבה שדברי פלוני ופלוני אמתיים. וכך גם הת"ח אלא שנוסף לו מקור אחד. זה כל ההבדל [לא יודע אם זה יתרון, כלומר זה יתרון עובדתי לפי שיטת המאמינים אך לא מתדולוגי יסודי] 
גם אם הוא החליט סתם ככה שהיהדות אמת זה עדיין בגלל שהוא מקבל את זה כאמת. מעכשיו הוויכוח שיכול להיות אם לקבל בכלל דבר רק אם זה מאומת בשכל או גם לקבל דברים שלא שכליים או מנבואה או ממסורה הוא ויכוח פנים-פילוסופי ואין כאן הבדל עקרוני במתודה. [גם בפילוסופיה עצמה יש וויכוח נרחב מה לקבל כאמת] 

בענין הענווה לדעתי אתה לא צודק ודבריך הם הגזמה גמורה של העתקת הנושא של המידות לנושא של הדעות. אני יכול להיות ענייו כמשה ועדיין לאחוז כדעתי בכל התוקף ושמי שסובר אחרת טועה בהחלט. בזה אתה צודק שאין הבדל בין מי שעושה כדעתו לבין מי שהחליט לקבל דעת אחרים אבל שניהם יכולים להיות ענווים או בעלי גאווה באותו מידה. 

יעקב.
אז אתה באמת טוען שאין כזה תחום שנקרא דעות שבה יש להבדיל בין אמת לשקר. אני לא בדיוק יורד לעומק דבריך, נא לדבר בשפה שלי. יש כזה דבר שיש שתי תחומים מידות ודעות או אין?

יהי, כתבת "

הוא מחליט עם סיבה הגיונית. רק שאתה יכול לחלוק האם זה הגיוני. אבל לדעתו בודאי שזה הגיוני. אבל זה כבר וויכוח הגיוני האם זה הגיוני ולא שינוי מתודולגי.