|
|
| נשלח ב-9/10/2011 20:58 |
 |
| |
אני משער ש MSORTI הלך ובדק לפחות אצל חשובי הפילוסופים, וקרא ספריהם לבדוק אם הבחנתו יש לה על מה לסמוך. או אולי, באמת, רוצה הכותב לקבוע מראש שאין גדול מתלמיד חכם, ומתלמידי חכמים אין גדול מתלמיד חכם יהודי, והוא ממציא לנו איזה תרוץ להוכיח את תגליתו ברבים.
ודאי, כל 'הוגי הדעות' הגדולים מאומות העולם החזיקו במרתף ביתם איזה תלמיד חכם יהודי, וחילצו ממנו את חכמתו ותורתו, וגזלו ממנו את האמת הידועה רק לו, ופרסמו בשמם. כיצד זה, נבצר ממני להבין, לא נמצא איזה תלמיד חכם מאומתנו, שעמד ברשות עצמו ופרסם את חכמתו ברבים, והאפיל על כולם בזהר אורו, להוציא אחד, שהשתווה באורו אליהם, והחרימו אותו ונידו אותו מקהל ישראל.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2011 21:13 |
|
| |
והאם אותו חכם לא טען שמקור כל החכמות אצלנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 07:58 |
|
| |
לעתים אדם, מתוך אמונה גדולה בדרכו ובאמת שנחל, מסתנוור מלראות את העובדות ההיסטוריות. לפעמים אדם מחלק את העולם לפי קטגוריות שגילה במקורות המסורת שלו ואינו שם לב לכך שהעובדות והתיאוריות שלו אינן תואמות כלל.
זה מעורר לפעמים גיחוך, או אולי בושה אצל אלו שנחלו אותה מסורת ושותפים לאותה אמונה.
אפשר שעל מקרה כזה יש לומר: כוונתך - לפרסם את האמת, להוקיע את השטחיות, לשבח עובדי ה' ומבקשי האמת ולהצביע על הטעויות המתודולוגיות של אנשי השקר - כוונתך זו רצויה היא. מעשיך אינם רצויים כיון שהם מכילים טעויות. זה לא טוב לאחרים וזה לא טוב עבורך.
כיצד מתקנים טעויות של אחרים? בוודאי לא על ידי עלבונות ולא על ידי ביקורת אלא על ידי הצעה לעיין ביחד במקורות ולבדוק מה הם אומרים. או בעובדות.
הגיעה העת להעלות שאלות שהיו אמורות להישאל בראשית האשכול. ויתכן שכבר נשאלו ואולי אף זכו לתשובה. ואם כן הרי אני ממחזר:
א. מהו תלמיד חכם. מה הן תכונותיו. מי מוכר לנו כתלמיד חכם בהיסטוריה.
ב. מהו פילוסוף. מה הן תכונותיו. מי מוכר לנו כפילוסוף בהיסטוריה.
לגבי שני הטיפוסים השונים יש לשאול אם נשמרו מטעויות ומצאו את כל האמת ואם דרכם סייעה או הכשילה אותם.
האם יש הבדלים מהותיים ביניהם, שנובעים מהשתייכות המגזרית לכת הפילוסופים או לעולם תלמידי החכמים (יצויין כי כבר ניסוח זה עלול להטעות. את תלמידי החכמים כיבדתי וציינתי שיש להם עולם ואילו לפילוסופים התייחסתי כאל "כת" וזו כמדומה טעות).
הנה נסיון שלי להשיב לשאלות אלו:
א. תלמיד חכם הוא אדם, יהודי, שלומד תורה, שמאמין שהתורה היא דבר השם, שמתאמץ להגיע לאמת, שיש לו תכונות (מידות) אישיות שעלולות להשפיע על התנהגותו ואפילו על החלטותיו אך הוא מתאמץ לשלוט בהן ולנהוג ביושר אינטלקטואלי ויראת שמים. לברר את האמת מפני שהיא אמת ומפני שכך ציוה ה'. והוא כמובן מאמין שהתורה משקפת את האמת העמוקה ביותר.
תלמידי חכמים היו רבא ואביי, רבי עקיבא והרמב"ם, הרמב"ן והגר"א. החזו"א ורבי שלמה זלמן אוירבך ע"ה.
האם היותו של אדם תלמיד חכם מבטיחה שהוא יודע את האמת? מסתבר שלא. כי אצל כל אלו מצאנו טעויות, לפעמים טעויות שנראות לנו מביכות. הרמב"ם האמין בגלגלים (פילוסופיים, לא קבליים) וקבע את היחס בין השמש לכדור הארץ באופן מוטעה. הרמב"ן האמין שיש גלגולים. הגר"א האמין שניתן לברוא גולם. החזו"א פירש סוגיות לפי הבנתו והיה מוכן לכפות את הבנתו על סוגיות ועל פירושים. לגבי הרשז"א לא ידוע לי על טעויות מבוררות אצלו, אבל כמדומה שאחד המאפיינים שלו היה זהירות לא להיכנס לנושאים שלא בדק תחילה בכלים שעמדו לרשותו.
מכל הרשימה הזו נראה לי שיש להסיק כמה מסקנות.
1. גם מי שלומד תורה אינו מוגן מפני טעויות.
2. יש לשער כי כל מאמץ אינטלקטואלי כרוך בסיכון של טעות.
3. אדם עשוי להסיק מן התורה שיש מרחק בין תקוותיו ושאיפותיו לאמת לבין יכולתו להגיע אליה בוודאות.
יש כאלו שהתורה לימדה אותם ענווה (או אולי ידעו זאת בלי התורה, או שהתורה סייעה לביקורת עצמית להתפתח?) ויש כאלו שהיו משוכנעים בדרכם עד שהיו מוכנים לכפות את פרשנותם על המקורות ועל המסורת (הרמב"ם עם הפילוסופיה והמדע האריסטוטליים, הגר"א לא רק עם הקבלה אלא גם עם תפיסת השפה העברית שלו). ויש שהתפרסמו ביתר זהירות (הרשז"א וגם האחרים בתחומים שונים).
כאן חילקתי ציונים לכמה מגדולי עמנו, ולא ניחא לי בעזות שלקחתי לעצמי. הדברים שכתבתי רחוקים מאד למלמצות אישים גדולים. הצבעתי על נקודות בודדות אצל אנשים שהקדישו עצמם לאמת, ויש בדברי כדי להטעות. עם זאת, השתדלתי להצביע על נקודות אשר כשהן לעצמן הן נכונות.
ב. פילוסופים הם בני אדם שעסקו בחיפוש האמת, ודווקא האמת לגבי יסודות המציאות. (יש עוד הגדרות לפילוסופיה). כאלו היו אפלטון ואריסטו, דקארט ויום, קאנט והגל, הרמב"ם (שוב...) וריה"ל.
האם יש משהו משותף לכל אלו? בתכנים שבהם האמינו? בשאלות שעליהן ניסו למצוא תשובה? במתודולוגיה שבה האמינו ניתן למצוא את האמת?
משותף? מעט. תכנים, מעט או כמעט ולא. שאלות - כן. קאנט היה זה שניסח את ארבע השאלות המרכזיות: מה ניתן לדעת? למה ניתן לקוות? מה חובתי בעולמי (הניסוח שלו קצת שונה והאם לא שכחתי שאלה אחת). לגבי המתודולוגיה, הריהי הולכת ומשתפרת ככל שבני אדם רכשו חכמה. אך בני אדם אלו שהזכרתי תרמו לנו הרבה מאד להתפתחות המתודולוגיות שלנו ולניסוח השאלות שמעניינות אותנו באשר אנו בני אדם.
אני מרשה לעצמי להעלות תזה בלי לספק מקורות:
כאשר מסורתי כתב על "פילוסופים", עמדה לנגד עיניו דמות שלקוחה, אני משער, מן הנראטיב (תפיסה כללית שנרכשת בחברה ומסבירה עקרונות ואידיאלים) החרדי. תפיסה זו רואה בפילוסופים המשך של הפילוסוף של ריה"ל, שאינו מכיר באלוקים המתעניין בעולם ומשגיח עליו. תפיסה זו גם קלטה לתוכה את טינת המקובלים לפילוסופים. בדורות מוקדמים של הקבלה כתבו ראשוני המקובלים כי הפילוסופים והמקובלים מאמינים באותם דברים אלא שניסוחיהם שונים. למעשה, נראה כי בראשית ימי הקבלה עסקו המקובלים בחקירות פילוסופיות וסיפקו תשובות מזרם פילוסופי ומיסטי שהיה אז רב השפעה, הנאופלטוניזם. מאוחר יותר המקובלים רצו לייפות את מעמדם ולכן זלזלו בפילוסופים. ובדורות האחרונים, מאז ההשכלה העולמית וההשכלה בעם ישראל, וככל שהמסורת שלנו אימצה יותר ויותר אמונות טפלות ושגויות, כך נולדה שנאה גדולה לאלו שמציגים אותה (ואותנו) בחרפת הטעות, ולכל אלו שעסקו בכך נקרא שם של "פילוסופים" לרעה.
למעשה, במקום שמסורתי רואה גנאי אני רואה את השבח. הפילוסוף האידיאלי, כמו התלמיד חכם האידיאלי, רוצה את האמת. רוצה את התשובות האמיתיות לשאלות החשובות ביותר בעולם. תלמיד חכם מחזיק במסורת שאמורה לספק את התשובות, ואם הן אינן בידנו, הרי הכשלון הוא שלנו. הפילוסוף אינו יודע מראש מאומה (אלא אם כן יש לו ידיעות מלידה, INNATE IDEAS של דקארט) והוא עושה סדר בגילוייו על המציאות או מנסה לנתח את כלי ההכרה שלו כדי לדעת מה אפשר לדעת ואיך.
גם הפילוסוף, כמו אריסטו והגל, עלול להכשיל את עצמו באמונות שגויות מתוך התלהבות יתר או הסתמכות על דמיונות. וזה עלול לקרות גם לתלמיד חכם, בין אם מדובר באלו שאימצו אמונות קבליות (שלא כולן מתיישבות זו עם זו) ובין כאלו שמתוך סברתם טענו שהם מבינים יותר טוב מאחרים את המציאות, ההיסטוריה והתורה.
חרצתי משפט חריף מאד על דמויות היסטוריות שראויות, לפחות במסורת היהודית, ליחס של הערכה. כאשר מצביעים על נקודות של ביקורת וחולשה, וכאשר אין מזכירים את המעלות, מתקבל רושם חד צדדי. יסולח לי כי באתי לאזן את דברי מסורתי. השתדלתי להבדיל קודם כל בין שימושי לשון ודגמים תיאורטיים לבין המציאות ההיסטורית. ובתוך מציאות זו הצבעתי על תופעות בודדות ובולטות. אם יסיק הקורא כי יש להיזהר מהכללות גורפות, זה הלקח החשוב ביותר. לצידו יש לזכור כי גם תלמידי החכמים "שלנו" וגם הפילוסופים ניסו לגלות את האמת בשאלות היקרות ביותר. ואם נכשלו, לפחות עסקו בחיפוש האמת. ואם נכשלו, יש לנו ללמוד מהם את חשיבות החיפוש ולהיזהר מן הטעויות שאנו יכולים לזהות אצלם. שטחיות והתעלמות מעובדות למען התיאוריה הן סכנות שהאשכול הזה יכול להוכיח את מציאותן ועד כמה הן אורבות למי שממהר להתלהב מן האמונות שעליהן גדל ואותן לא בחן די הצורך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 13:21 |
|
| |
בענין אם הענוטה היא סתירה לחקירה יש לציין דברי הרמב'ם במו'נ חלק א' פרק ה'
כאשר החל ראש הפילוסופים לחקור ולעשות מופתים בענינים עמוקים מאוד, אמר, מתנצל, דבר, זה ענינו, שאין ראוי למעין בספריו, שייחסהו, במה שיחקור עליו, לעזות או היותו משתבח ומתפאר והורס לדבר במה שאין ידיעה לו בו, אבל ראוי לו שייחסהו לזריזות והשתדלות בהמציא והעמיד אמונות אמתיות, כפי יכולת האדם
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/10/2011 23:06 |
|
| |
| eli_s כתב: |  | למה שאתה כותב, קוראים אד הומינם.
אתה מצפה שאותו אבייקטיבי ממאדים, יקשיב לחז"ל יותר מלכל אחד אחר הטוען טענות אחרות. הרצון הזה, הינו בעייתי כשמנסים לברר האם אמונת חז"ל היא הנכונה. |
|
אם אותו אחד ממאדים מקשיב למישהו מבלי שהוא מבין זאת מעצמו ומדעתו - אז עדיף שיתעסק בדברים אחרים ולא בחקר האמת...
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2011 00:32 |
|
| |
הרב המיימוני, ייש"כ על סידור הנושאים באשכול בהודעתו דלמעלה.
מסורתי, וממילא, כשאותו אחד יקבל כל הטוענים באופן שווה, עלינו לברר עד כמה שניתן בשכלינו, אילו עובדות ניתן לברור כאמיתיות, כאשר הן היו נראות כך גם לאיש המאדים.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/10/2011 18:35 |
|
| |
בדבריו על הדיון הזה, מיימוני העיר כי דברי פגעו בכותב msorti, על כך אני ממהר להתנצל בפניו. אין ברצוני לפגוע באיש. למימוני אני מודה על הערתו.
הבקורת בעינה עומדת.
א. אנשים ממהרים לשבח התורה וחכמים בדברים חסרי טעם וחסרי מידה, סופם מלעיגים עליהם. כבודם וערכם כלל אינם צריכים זאת.
ב. טוב שעולים מחשבות, אבל ראוי להמתין מעט גם לבדוק אם יש בהם ממש. אני עושה זאת בעיקר על ידי קריאה של טקסטים [ראה למטה מה שמצאתי]. האנציקלופדיה העברית היא מקור טוב לידע ראשוני. ויקיפדיה אינה מקור מוסמך לאיזה דבר, אבל היא יכולה לספק איזה כיוון ראשוני. לנושא הדיון. תלמיד חכם עדיין תלמיד הוא. לא כל חכם וידען, לאחר שגמר את תלמודו בתורה או בתחום אחר, נעשה הוגה דעות, אינטלקטואל או פילוסוף. אלו דברים שונים שאינם מצויים על אותו מישור.
אפשר שהתרגום המילולי של 'פילוסוף' כ'אוהב חכמה' הביא לנסיון ההשואה בין חכם וחכם, אלא שהתרגום המילולי הזה 'אוהב חכמה' אינו ממצה את הפילוסוף. לא כל אוהב חכמה הוא הוגה דעות או פילוסוף. לשם כך נחוץ הרבה הרבה יותר מזה. מעלתו של תלמיד חכם בעיני msorti, שהוא מוכן לקבל דעה גם אם מלכתחילה לא הצליח לתפוס את הגיונה. אם הוא מקבל אותה כהשערה המצריכה בדיקה טוב הדבר ואין הוא נבדל מן הפילוסוף. אם הוא מוותר על הבדיקה ומאמץ אותה לעצמו כיוון שנכנע בפני איזו סמכות, הרי זו מגרעת גדולה מאד. סופו שהוא מאמץ הבלים, שגיאות או שקרים. כבר העיר ה' על כך את חבריו של איוב. הרמב'ם מבקר בחריפות את 'המגיעים אל הבית ההולכים בסיבו הם התלמודיים אשר הם מאמינים דעות אמתיות מדרך קבלה ... ולא הרגילו בעיון שרשי התורה ולא חקרו כלל לאמת אמונה', אלו לא יזכו להיכנס אל בית המלך לראותו ולשרתו. ואלו אשר קבלו ואוחזים בשגיאות או שקרים גרועים יותר כי הם יכולים להטעות את האחרים. [מו'נ חלק ג' פרק נא]. עובדה היא כי היצירה בפילוסופיה אינה עיסוקם של חז'ל, ושל היהודים בכלל. אין פילוסופיה יהודית כדרך שיש ביוון למשל [שהיא משיאי תרבותם והתרבות האנושית בכלל]. לא קמו לנו פילוסופים מן השורה הראשונה להוציא את שפינוזה, ותחום הלימוד הנקרא 'פילוסופיה יהודית' מתקיים משום שהוגי דעות אלו היו יהודים ויש לנו עניין בהם.
עודד
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 00:34 |
|
| |
עודד וולאנד
(ירוקון על ההתחשבות המהירה בזולת).
צריך להבהיר מדוע מצפים מתלמיד חכם שיקבל דברים שאינם נראים לו ומדוע זו מעלה.
כאשר אנו לומדים דבר חדש שאינו מתקבל על דעתנו, יתכן שהוא נשלל על ידנו מפני שהוא באמת לא נכון.
ויתכן שלא ירדנו לעומק הדברים. שלא הבנו את כל הצדדים.
תלמיד חכם לא אמור למחוק את אישיותו ולבטל את דעתו, אבל הוא אמור לכל הפחות לדחות את השיפוט שלו עד שיבחן היטב היטב את כל הצדדים האפשריים.
אם תטרח לחפש "אמונת חכמים של חכמים ואמו"ח של ההמון" תמצא אשכול ישן שכתבתי על זה, בו ניסיתי לאפיין את גישתם של חכמים. הם מנסים להבין, מכבדים את החכמים שלפניהם, אבל אינם חוששים להביע דעה עצמאית לאחר שבחנו. לפעמים הם מופתעים לגלות שהיה נימוק שלא שמו אליו לב. קרא שם את הדוגמא ותראה. (זה מורכב, אחרת הייתי מסכם כאן).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 09:49 |
|
| |
מיימוני, זו בדיוק מה שכתבתי בתשובתי. אדם צריך לקבל דעה בחזקת השערה שצריכה בדיקה, ואינו צריך לשלול אותה על אתר בגלל שאינה נראת בעיניו קודם בדיקה. מה מיוחד כאן לתלמיד חכם על פני כל אדם נבון?
שים לב כי לומדי המתמטיקה מקפידים על יותר מזה. גם דברים שהוכחו כבר, כל תלמיד צריך לחזור ולהוכיח את הדבר בעצמו לעצמו. כך מושגת אוביקטיביות.
משפת הפתיחה של הנושא שלנו מתחיל במשפט אין הבנה כהבנת הנבדל (הרמח'ל),
משפט זה אינו של הרמח'ל אלא מיסודות תורת ההכרה של אפלטון ואריסטו.
'ההבדל המיוחד' differentia specifica הוא העומד ביסוד כל תורת מיון, והוא הבסיס לתורת המיון בביולוגיה שנוסדה על ידי אריסטו. הרמח'ל מבטא בדבריו מסורת ארוכה מאד.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 12:41 |
|
| |
ההבדל בין תלמיד חכם לפילוסוף שהפילוסוף מחויב לאמת והתלמיד חכם לתורה.
ואת הפילוסופיה רכשו התלמידי חכמים מהגויים הפילוסופים עד שעל כרחם הוכרחו ת"ח לומר שחכמה בגויים תאמין-(כלומר מותר לקחת מהם חכמה ) אבל לקרוא להם אדם זה כבר מוגזם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 13:05 |
|
| |
ההבדל בין פילוסוף לת"ח. האדם המתחיל להתפלסף ומתחיל לקרא ולעיין בספרי פילוסופיה נרא פילוסוף.
אבל בשביל להיות ת"ח. צריך הרבה הרבה הרבה מאד ללמוד, והמתסכל לכאורה- אבל זה הלוז בדבר. התלמיד חכם- האמיתי- אפילו בגיל 100 יודע שהוא בעצם רק תלמיד.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 14:36 |
|
| |
"התלמיד חכם- האמיתי- אפילו בגיל 100 יודע שהוא בעצם רק תלמיד."
מכיוון ש"אין חכם כבעל נסיון" הרי הנסיון הוא המורה הטוב ביותר.
אז כולנו,גם בגיל 100 תלמידים,והת"ח אינו מיוחד בכך.
(ולגבי הפילוסוף- לא מספיק לקרוא ולעיין בספרי פילוסופיה כדי להקרא פילוסוף כי אפשר לקרוא ולעיין עד 120 אבל להשאר חמור נושא ספרים שנדמה לו שהוא פילוסוף)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 14:54 |
|
| |
צענע
גם הפעם אנחנו לא מסכימים-
למרות מה שאמרת על הניסיון- אף אדם לא קורא לעצמו תלמיד, למרות שכל הזמן הוא לומד- חוץ מהת"ח,
שזה המקסימום שהוא יכול לצפות לקבל מסביבתו. לא בוגר תיכון לא- ב.א. לא- מ.א. לא- דר' ולא -פרופסור. פשוט תלמיד חכם- כמו לילד בחיידר
שהרבי משבח אותו הוא -תלמיד חכם.
הסביבה קוראת לכל אדם שמתפלסף קצת- פילוסוף-
הסביבה לא קוראת לכל תלמיד בישיבה או בכוילל- תלמיד חכם.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/10/2011 15:15 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | צענע
גם הפעם אנחנו לא מסכימים-
.
למרות מה שאמרת על הניסיון- אף אדם לא קורא לעצמו תלמיד, למרות שכל הזמן הוא לומד- חוץ מהת"ח,
זה נכון שאף אדם לא קורא לעצמו תלמיד -אדם (ת"א)אבל בפועל כל אדם הוא תלמיד.
כמו ש אין אדם שיקרא לעצמו אדם נושם על אף שבפועל כל אדם נושם.
שזה המקסימום שהוא יכול לצפות לקבל מסביבתו. לא בוגר תיכון לא- ב.א. לא- מ.א. לא- דר' ולא -פרופסור. פשוט תלמיד חכם- כמו לילד בחיידר שהרבי משבח אותו הוא -תלמיד חכם.
כאן הצרוף הוא במשמעות אחרת ..
הסביבה קוראת לכל אדם שמתפלסף קצת- פילוסוף-
הסביבה לא קוראת לכל תלמיד בישיבה או בכוילל- תלמיד חכם.
אז מה זה אומר?
זה אומר שהסביבה לא מדייקת בהגדרותיה.
זה הכל.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/10/2011 02:09 |
|
| |
וולאנד (עודד)
כתבת:
"עובדה היא כי היצירה בפילוסופיה אינה עיסוקם של חז'ל, ושל היהודים בכלל. אין פילוסופיה יהודית כדרך שיש ביוון למשל [שהיא משיאי תרבותם והתרבות האנושית בכלל]. לא קמו לנו פילוסופים מן השורה הראשונה להוציא את שפינוזה, ותחום הלימוד הנקרא 'פילוסופיה יהודית' מתקיים משום שהוגי דעות אלו היו יהודים ויש לנו עניין בהם. "
אני חייב לא להסכים עם התמונה שאתה מציג. קודם כל פילוסופיה יהודית, בעיני, קשורה לא לכך שיהודים אמרו אותה, אלא בעיקר לזה שהיא מתייחסת ליהדותם. היא חשובה כי היא מתעסקת ביהדות (בין היתר). אם יהדות לא היתה חשובה לנו, לא היינו לומדים פילוספיה יהודית כנושא בפני עצמו.
דבר נוסף - אם רק שפינוזה היה צומח לנו, דיינו. ככל שהולכים אחורה (פרט לפילוסופיה היוונית) לומדים פחות פילוסופים ומתמקדים רק בכמה דמויות מכל תקופה. במאות האחרונות לומדים הרבה פילוסופים מכל זרם ולכן מכירים יותר. אז כמה פילוסופים צרפתיים אתה מכיר (לפני המאה ה20)? כמה סקוטים? כמה אנגלים? כמה ערבים? (על גרמנים אני לא שואל כי יש לפחות שנים...) היהודים הם עם קטן וזה שיש פילוסוף יהודי אחד שהשפיע על כל הפילוסופיה באירופה זה כבר משהו. חוץ מזה שיש לא מעט העדפות ערכיות בשאלה איזה פילוסוף ללמד בכל מיני נושאים, למשל בנושא הוכחות האל. זה לא מקרי שמלמדים בד"כ את הנוצרים כי פילוסופיה כתחום לימוד הוא בבסיסו תחום לימוד נוצרי (מי שהלך לאוניברסיטאות הם קודם כל נוצרים).
אלא שתמונת העולם הזו, כאילו רק שפינוזה הוא משמעותי, יכולה להגיע רק ממי שלא למד את הרמב"ם ולא לקח את פילון ברצינות.
פילון כנציג של הזרם ההלניסטי ביהדות, הוא הראשון (או לפחות הנציג המובהק ביותר של הזרם הזה כי נשמרו לנו הרבה מכתביו) המשלב פילוסופיה ודת. הוא עיצב את אופי הפילוסופיה בעולם הנוצרי למשך יותר מאלף שנים (עד שהפילוסופיה הערבית חדרה לעולם הנוצרי).
הרמב"ם הוא הדמות המגשרת בין הפילוסופיה הערבית לבין הפילוספיה הנוצרית. הוא השפיע באופן ישיר על אקווינס ולייבניץ. מבחינה פילוסופית יש לו ניסוח מבריק לשאלת הרע בעולם, וזה רק מתוך הקמצוץ שאני למדתי עליו.
מאז הרמב"ם יש את מנדלסון שהיה מאוד חשוב בזמנו ובזמננו אנו יש לוינס.
אז שוב - אם יש לנו רק את שפינוזה, דיינו, אבל יש עוד.
|
|
|
|
|
|
