|
|
| נשלח ב-18/9/2011 15:12 |
 |
| |
ירוחם
זה קל.
אני חרדי ומתגורר בין החרדים, אז ילדי (וגם אני לפעמים) נוהגים כמנהגי החרדים.
אני סבור שהחברה שלנו מסתגרת בגטו מרצון אך בטעות, ועצור מהווה בעיני הזדמנות לתיקון הדבר.
האין זה פשוט?
בכל אופן, עצכח אינו שלי אלא של המשתתפים (כמאמר אחת מחברותינו הותיקות: הגן שייך למי שעובד בו).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 18:44 |
|
| |
א. האשמות בסיפורים בדויים – מלבד עניין אשתו (שזה סביר שאינו בדוי, ולכל הפחות המשפחה "נוגעת" בעניין, ואגב זה באמת עניין מאוד צהוב ואיני בטוח שיש טעם לדוש בו בציבור, אלא שמעז יצא מתוק וזה לטעמי מאדיר מאוד את רמתן המוסרית של החזו"א) מן הסתם העלתה את חמתו ההשערה כי בצעירותו היו לחזו"א הרהורי כפירה (אני אישית איני מבין מה הבעיה, אבל נניח שיש כאן בעיה). זו באמת ספקולציה ברמה רכילותית ולא משהו המתאים למחקר. גם ההשערות כי החזו"א הושפע מהובס וכדומה אולי נשמעות למשפחה כעלבונות. ההשערות האלו קרובות הרבה יותר לניחוש פרוע מאשר למשהו שאמור להכנס לעבודה אוניברסיטאית. על כגון דא אוהב מי שאוהב כאן לחזור ולומר "מדעי החרטא". ב. האם בראון ירד לסוף דעתו של החזו"א (לא בעינייני לימוד "נטו", לגבי זה בהמשך) – אביא דוגמה אחת: בראון אינו מבין מדוע החזו"א "לא ספר" את הרב גורן, בעוד שהוא עצמו מביא בספרו כי הרב גורן התיר היתר מסויים הנראה נסמך על אי הבנה גסה של הכתוב. חושבני שהחזו"א העריך יותר את הרב גורן וחשב שהוא הבין היטב ובכ"ז התיר... . אי הבנת היחס החרדי לרב גורן (ואיני דן כאן אם הוא נכון או לא) היא מחדל מחקרי. מחדל שאינו צפוי ממי שגדל בעיה"ק בני בראק. ג. פסילת הבנתו של בראון את לימודו של החזו"א – הרחבתי בפתיחת האשכול "על הקושי לחדור לעומקה של סוגיה..." ששם הראיתי כי בעניין חשמל בשבת בראון לא התחיל להבין את החזו"א. אין מדובר בכשל נקודתי. בראון טוען שם כי החזו"א תימרן שלא כהלכה הצרופה היוצאת המגמ' והפוסקים לדעתו למען לאסור חשמל בכל אופן. ואם הגרשז"א לחצו כאן, אזי נסוג ואסר בגלל נימוק אחר וכו'. בראון עושהו במקרה זה לפוליטיקאי של ההלכה (מפני שיקולים מטא הלכתיים), ולפוליטיקאי בינוני. כאשר האמת היא שהחזו"א עקבי לאורך כל הדרך, משתמש בהלכה היבשה ורק בה (וכאשר לא – הוא כותב זאת במפורש). מה לעשות בראון לא הבין את החזו"א בנושא. ד. ובדומה מאוד ראה בדברי דינו באשכול ספרו החדש של בנימין בראון בעמ' 15. גם שם היתה אי הבנה שתורגמה לפוליטיקה הלכתית. שני אלו הם כשלים עקרוניים בניתוח המתודה של החזו"א! ה. צריך להתאפק בדיון רציני מהערה צדדית קנטרנית, אבל חלש אופי אני ואיפוק הוא הרי כח – יש הערות כאן על תומכי החזו"א הנמנעים מלקרוא לרב קוק בשמו, או לפחות ללא תארים כפי שמקבלים רבנים שחורים. טענה צודקת! דא עקא שבראון מקפיד לקרוא לרבנים על פי סולם תארים רשמי ולכן אצלו הרב גורן הינו הרב ורבנים שלפחות לא היו פחותים ממנו (ולדעתי "שמו אותו בכיס" כמו הרב אויערבאך ולמיטב זכרוני גם האחיעזר) נקראים ר'. בסך הכל לכולם, בכל המחנות, אותן אמוציות....
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 18:50 |
|
| |
בעקבות מה שראיתי תגובות כאן ובאישי, דומני שהוחמצה נקודה שביקשתי להעביר. התגובה לדעתי היא בעלת ערך לניתוח סוציולוגי ויותר מכך.
אני מעתיק ומפתח דברים שכתבתי גם באישי ולכן אינם מסודרים די הצורך, אבל יותר טוב מכלום. הכותב אלי טען שיש במאמר תפיסה של "בעלות על התורה" ואני מבין שזו לשון גינוי. אמנם המונח עצמו טעון בירור ויש לו שורשים מוצדקים. לא כל הרוצה ליטול את השם של תלמיד חכם הראוי להביע דעה הלכתית יכול לעשות זאת, ויש לנו גדרים בדבר, אם כי לא תמיד מובחנים ולא תמיד מוגדרים או חד משמעיים, כבר בגמרא. אבל יש מודעות לדבר ויש מי שייחשבו "בפנים" ויש שייחשבו "בחוץ".
על כן -
לגבי הבעלות על התורה, יפה צויין ודומני שזו בדיוק התפיסה שעליה אנו, כלומר החרדים הליטאים, מתחנכים. זו נקודה שראוי לברר ויש עוד נקודות שראויות לבירור ועליהן הצבעתי כמו מהי דבקות, מהי יראה ועוד לפי תפיסת הכותב ולפי המיוחס לחזו"א.
נכון שאין דיון שיטתי בתוך המאמר, אבל הוא דוגמא לנושאים שיש לבאר ולאפיין. וזה שאין דיון שיטתי זה לא בהכרח חסרון. זו דרישה שלנו כחוקרים. אבל נראה לי שיש קו שעובר בכל המסורת שלנו בין שימוש מודע במונחים לשימוש בלתי מודע, ושוב בין הבנה יותר ראשונית ותמימה להבנה יותר מעמיקה. הרמב"ם שלנו נמצא ברוב המושגים במקום המכובד בעינינו של מודעות עצמית, ואם הוא ידבר על דבקות, זה יהיה לאחר עיון. לעומת זאת במאמרים כאלו או אצל החזו"א עצמו זו כבר התייחסות שאולי יש בה רפלקסיה (התבוננות עצמית) אבל לא שיטתית וללא עיגון בתוך תפיסה כוללת. (מעבר לתפיסה הכוללת הצומחת מתוך לימוד הרמב"ן נניח על החומש, שיש תופעה כזו של הידבקות, ודי לנו בהגדרה זו...).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 18:52 |
|
| |
דברי נכתבו ונשלחו לפני שראיתי את תגובתו הרצינית של ת"ט.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/9/2011 20:49 |
|
| |
ת"ט
לרב אוירבך כולם קראו ר' שלמה זלמן, כנ"ל לר' חיים עויזר.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 18/09/2011 20:44:56
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 01:09 |
|
| |
לילה טוב!
קראתי בעיון את הדברים של מיימוני.
לא הצלחתי להבין מדוע מיימוני טורח כל כך להגיב על מאמרו של ברגמן? האם היום מיימוני נולד? האם באמת כל כך צריך לטרוח לדון ולנתח את מאמרו של ברגמן?אני כן מסכים לעיקרון שאדם שאינו שומר תורה ומצוות יקשה להסביר את מניעיו ונפשו של שומר תורה ומצוות, אבל אדם שומר תורה ומצוות כמו בני בראון מחקרו הוא מושא לתהלה כמובן שלא חייבים להסכים איתו, וייתכן שיש מקומות שיש בהם ממש טעות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 02:20 |
|
| |
צבי
אני מתחיל לשאול את עצמי אותה שאלה שלך. אולי בזבזתי את זמני וזמנם של אחרים. ואולי אני עדיין, עם כל הפתיחות שלי, חש צורך להצדיק את עצמי מול השקפות שהייתי רגיל לאמץ אוטומטית? במיוחד באלול?
ואולי אני מקוה מתוך העימות בין שתי הגישות לעזור למי שבא מהצד שלנו (החרדי) לראות את המיגבלות במאמר השקפתי מסוג זה ולדעת מה לקרב ומה להרחיק ממנו?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 03:13 |
|
| |
לילה טוב מיימוני!
גם אני שייך למחנה ההשקפה הטהורה, למדתי לחיות עם זה, חבל על הזמן, אין טעם להשחית את הזמן ואת המחשבה על כל ההשקפה הטהורה הזאת, צריך להתעסק בגופי תורה בדברים עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 06:40 |
|
| |
האדם הוא יצור חברתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 07:13 |
|
| |
נכון, ולכן האדם צריך להחליט האם:
א. הוא פועל ומשנה את השקפתו לפי החברה שבה הוא חי
ב. עובר לחיות עם חברה שמתאימה להשקפתו
ג. לומד לחיות עם חברה שהוא לא מסכים איתה לגמרי עם ההשקפות, אבל מטעמים כאלו ואחרים בחר לחיות איתה את חייו.
אני נראה לי שבחרתי את האפשרות השלישית.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 09:33 |
|
| |
מבלי להיכנס לשאלת בני בראון והחזון איש (לא קראתי את הספר), השאלה העקרונית בדבר ה"בעלות" על גדולי התורה היא מרתקת בעיני. אני לא יכול להימנע מן ההשוואה לטענות שעלו כנגד הרב עמיטל, שראה עצמו כהולך בשיטת הרב קוק, בדבר חוסר הסמכות שלו לפרש את הרב קוק באופן שונה מפרשנותם של "ממשיכי דרכו" הרשמיים, קרי הרצי"ה, הרב טאו וכד'. (ראו למשל את תשובת הרב שרלו לטענה בנושא כאן בסעיף ג, ובעוד מקומות)
נראה שיש כאן תופעה כללית - סביבתו הקרובה של הגדול לא מוכנה לקבל את הרעיון שדבריו (ואישיותו) הם נכס של כל ישראל, וכיוון שכך, הם בהכרח פתוחים להבנות והתייחסויות שונות (ומשונות).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 10:32 |
|
| |
| תלמידטועה כתב: |  | | ג. פסילת הבנתו של בראון את לימודו של החזו"א – הרחבתי בפתיחת האשכול "על הקושי לחדור לעומקה של סוגיה..." ששם הראיתי כי בעניין חשמל בשבת בראון לא התחיל להבין את החזו"א. אין מדובר בכשל נקודתי. בראון טוען שם כי החזו"א תימרן שלא כהלכה הצרופה היוצאת המגמ' והפוסקים לדעתו למען לאסור חשמל בכל אופן. ואם הגרשז"א לחצו כאן, אזי נסוג ואסר בגלל נימוק אחר וכו'. בראון עושהו במקרה זה לפוליטיקאי של ההלכה (מפני שיקולים מטא הלכתיים), ולפוליטיקאי בינוני. כאשר האמת היא שהחזו"א עקבי לאורך כל הדרך, משתמש בהלכה היבשה ורק בה (וכאשר לא – הוא כותב זאת במפורש). מה לעשות בראון לא הבין את החזו"א בנושא.
|
|
בעניין חשמל בשבת תמיד הייתה לי הרגשה שהיה ברור לכולם ש"צריך" לאסור את השימוש בו בשבת, גם ר' שלמה זלמן אוירבך לא התיר את השימוש בו בצורה גורפת (כפי שצריך להיות לכאורה לשיטתו).
לדעתי, צדקו אלו שחפשו איסור בעניין, לאור התפתחות השימוש בחשמל לא הייה נשאר הרבה מהשבת ללא איסור השימוש בחשמל, היות ורצו להימנע מאיסורים חדשים מדרבנן, מה נשאר?
ר' משה פיינשטיין כותב באיזה מקום שאילו השעון שבת היה קיים בזמן חז"ל ודאי היו אוסרים אותו (כמדומני שזה הנושא שם, האמירה בודאי קיימת).
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 10:58 |
|
| |
מטפחת סביר מאוד כי המאמץ למצוא איסור נובע מכך שברור לו שיש לאסור. זה לגיטימי והוא לא המציא את השיטה. אבל הוא לא אסר בגלל סברות ערטילאיות כאלו אלא זה הקטליזטור לחפש בסוגיה איסור. כח האיסור – בגלל האיסור ולא בגלל סברא מטא הלכתית צא וראה, אף בסברות הלכתיות פרופר (כגון שסוגר מעגל הינו כבונה כלי) נקט החזו"א זהירות רבה. ראה - חזו"א או"ח סי' נ סוף עמ' עד ד"ה ועוד: כי סגירת מעגל הינה "קרוב הדבר להיות בונה מהתורה כעושה כלי". לא בגלל חיבור חלקים אלא בגלל יצירת הכלי (כעושה כלי בדפוס, לא ע"י חבור חלקים) כך יצירת המעגל נידונה כיצירת כלי (לסברא זו הוא קורא במכתבו שיובא להלן "ממוות לחיים"). הדגיש שזו אינה וודאות, כי זו סברא מחודשת (שממוות לחיים הינו כעשיית כלי). ואח"כ, בהמשך הקטע, הקפיד לחפש איסור פורמלי ברור, שאינו תלוי בסברא , ומצא איסור פורמלי, ביטול החלקים זל"ז. במכתב הראשון לגרשז"א הוא מתייחס תחילה לעניין סברת ממוות לחיים וכותב שזה תלוי בשיקול הדעת. מקביל לדבריו בספר ("קרוב הדבר"). במכתב השני כותב החזו"א שגם אם יוותר על הסברא הראשונה של ממוות לחיים – נשארת סברת חיבור פרקים (= ביטול חלקים) ואין צורך להזדקק לסברא השנויה במחלוקת (שאותה תקף הגרשז"א). ושוב חוזר בפסקה נוספת ומזכיר שלדעתו יש סברת ממוות לחיים. גם בספר וגם במכתבים הוא מודע בעקביות לעובדה כי סברת ממוות לחיים הינה עניין של שיקול דעת ןלא עניין מוחלט (קרוב הדבר") ולכן אינו תולה בה את עיקר הויכוח. בלי להכנס להסברים ברור שבספר יש שתי סברות שונות שאחת מהן אינה וודאית. הוא הדין במכתבים. החזו"א הקפיד לגען את האיסור באיסור פורמלי היוצא "היטב" מהסוגיה והראשונים. ק"ו לאיסורים הנובעים מסברות מטא הלכתיות כמו איבוד צורת השבת וכו'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 13:06 |
|
| |
שלום חברים,
רק עכשיו ראיתי את האשכול - ורק עכשיו למדתי על קיומו של המאמר. מתי הוא פורסם? ממש מסקרן, ואני גם רוצה לתייק אותו. בפעם הבאה אנא הודיעו לי באישי, בזמן אמת.
כבר הודעתי שלא אכנס לפולמוסים לגופם, גם לא לפולמוסים אד הומינם. ואעמוד בדיבורי למרות שאני מה-זה-הולך-להתפוצץ...
בני
|
|
|
|
| נשלח ב-19/9/2011 13:29 |
|
| |
לפולמוסים אישיים אני מבין
אבל מדוע לא לדיונים לגופם? הלא כך היא (או לפחות אמורה להיות) דרכה של תורה. הרי אנחנו לא משועבדים ליתד.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 19/09/2011 13:34:43
|
|
|
|
|
