למי שייך החזון איש? ביקורת "השקפה" על ד"ר בראון

יישר כח! אחרי למעלה מעשר שנים אתה זוכר את העדפותיי! אלא שהעפר לא נבע מהעדפה קולינרית שלי אלא מזו של הגראי"ש ברגמן ('יתן בעפר פיהו, אולי יש תקוה'), על כן עליך לשכנע אותו, לא אותי.

לפני הכל, כדאי שתדע: אני לא רק "מבקר" כאן, אני אחד מגימלאי הפורום; הייתי בין הראשונים פה, כתבתי פה המון (בניק אחר, לא בשמי), ובאיזשהו שלב מיעטתי את כתיבתי, עד שניעורה פרשת הספר. (מכאן הנימה ההיימישית כלפיי מצד וותיקי הפורום). שאל זקניך ויאמרו לך.

 ובכן, חרף החלטתי הנחושה לשתוק, אני מוצא לנכון להשיב כאן על השאלות העקרוניות שהעלית, בשל היותן עקרוניות.

 כלל גדול הורונו חז"ל, ואני משתדל בכנות לעשותו נר לרגליי בכל עבודתי המחקרית: לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה רשאי להיבטל הימנה. הכלל הזה נכון תמיד, והוא נכון עוד יותר למדי שעובד על נושא חדש במחקר. קל יותר לכתוב את העבודה ה-999,567 על הרמב"ם או את המחקר ה-9,856 על ר' נחמן מאשר לכתוב את המחקר המקיף הראשון על החזו"א. ברור שמי שעושה זאת מועד יותר לטעויות, ואמנם כן - יש לי טעויות! עד כה לא מצאתי שום טעות מהותית, ובדרך כלל מדובר בטעויות נקודתיות מאד – אבל מ"מ טעויות הן. אם תהיה מהדורה שנייה - אשמח לתקן. (בהזדמנות זו אני מודה לכל אלה שהעירו ותיקנו, בפורום זה ובפורום סופרים וספרים, את אותן טעויות נקודתיות; לאפוקי מאלה שסתם קינטרו על סמך דעותיהם הקדומות). ולא רק במחקר הזה יש לי טעויות נקודתיות, אלא גם בכמה ממאמריי הקודמים. ה' הטוב יכפר! אז מה עלי לעשות, לא לכתוב? להפוך ולהפוך בכל מאמר עד שיעבור לי כל החשק לכתיבה? לא זו דרכי. אני עושה כמיטב יכולתי (באמת) לכתוב נכון, ואני יודע מראש – ומברך על כך – שיבואו אחרים ויתקנוני, וכך תאיר האמת באור עצמה. אז הפסדתי קצת כבוד על כך ש"גילו את ערוותי"?? נו, שוין, אני מוכן לוותר על קצת מכבודי כדי להעלות לשיח המחקרי נושאים שחשוב לי להעלותם (ואולי זה גם תרגיל מוסר טוב נגד יצה"ר של כבוד, במיוחד באלול).

 הוא הדין במה שכתבת. אין לי ספק שיש אנשים שלמדו יותר חזון איש ממני. אין לי ספק שיש אנשים שבקיאים בניואנסים של החזו"א יותר ממני. אין לי ספק ש"צוות של ת"ח" היו יכולים לנתח את החזו"א טוב ממני. אלא מה, אתה רואה מישהו לוקח את הקמת הצוות הזה על עצמו? אתה רואה "צוות של ת"ח" שמוכן לכתוב מונוגרפיה מקיפה על החזו"א? ואפילו יקחו על עצמם – בינינו, האם יוכלו להעלות את הדברים על הכתב בצורה שתהיה נגישה לקורא תורני משכיל שאינו ממעגל הלומדים החרדי? – אפילו תענה בחיוב (ושנינו יודעים את האמת) – אדרבא ואדרבא; אם יהיה בספרי משום דרבון לאותם ת"ח פוטנציאליים להוציא לאור ספר כזה – תהא זו זכותי בזה ובבא. לא עלי המלאכה לגמור, ואם יגמרו הם – מה טוב. רק אחת אני יודע: למעלה מ-60 שנה לאחר פטירת החזו"א לא יצאה מונוגרפיה מקיפה עליו; אתה רוצה לחכות עוד 60 שנה? בבקשה. אני לא.

 הוא הדין בטענה בדבר הסלקטיביות בבחירת הסוגיות (אגב, אתה לא יודע כמה כיף לי לקרוא ביקורת על כך שיש בספר פחות מדי! כמעט לכל אחד שאני פוגש יש את ה"וויץ" שלו על גודל הספר וריבוי הסוגיות...). ובלשונך: "הרבה מהנושאים החשובים בחשיבתו של החזו"א כלל לא עלו בספר". ובכן, לא זו בלבד שאתה צודק, אלא שגם אני עצמי מניתי בפתח דבר סוגיות שרציתי לכתוב עליהן (על חלקן יש לי ראשי פרקים מוכנים!) ונמנעתי בשל ריסון עצמי. אך הגע בעצמך: אם אתה (או צוות הת"ח בראשותך) היית צריך לכתוב ספר ראשון על החזו"א – אילו סוגיות היית בוחר? לא את העקרוניות והמפורסמות? לא את אלו שלדעתך צריכות להיות בבחינת אל"ף בי"ת בתודעתו של הקורא המשכיל? אז נכון, יש כמה וכמה חידושים נפלאים בסוגיות הפחות עסיסיות, שבאמצעותם אפשר היה ללמוד על ההבדלים בין החזו"א לבין אחרונים אחרים; או קיי, גם כאן אני אומר: לא עליי המלאכה לגמור. אבל!! – אי אני רשאי להיבטל הימנה. כל עוד לא באו אחרים, אעשה את מה שבעיני נכון לעשות כתחילתו של תהליך. ואם מישהו יכתוב דוקטורט שני ושלישי על החזו"א – ישלים את מה שהותרתי. אם יש 999,567 דוקטורטים על הרמב"ם ו-9,856 על ר' נחמן – החזו"א ראוי ליותר מאחד.

 משל הפסיכולוג והפיזיקאי שלך מעיד כמאה עדים על כמה אינך מבין את טיב הדיסציפלינה שבה אנחנו עובדים (במחכ"ת, ובאמת בלי כוונה לקנטר). המחקר שלי הוא אמנם על הלכה, אבל בעיקר על מחשבת ההלכה. אם ניקח את הדוגמא שלך, לא הרי פיזיקאי כהרי פילוסוף של המדע, ולא הרי משפטן כהרי פילוסוף של המשפט. פילוסוף של המדע צריך להיות בקי היטב במדע שעליו הוא כותב (נגיד פיסיקה), אך הוא לא אמור לדעת את כל מה שנכתב בתחום הזה כמו הפיסיקאי, אלא לדעת לנתח את המגמות, העקרונות, ההנחות הסמויות שהמדען עצמו לעתים אינו מודע להן. את זה הוא יודע יותר טוב מהמדען עצמו, שעובד על הניסויים במעבדה. פסיכולוגיה?  אלה מה אתה מדבר?? פרט לסוגיה אחת בודדת, מעולם לא ניסיתי לנתח את החזו"א במבט פסיכולוגי, המתחקה אחר המניעים האישיים או הרגשיים שלו. חיפשתי את עקרונותיו.  

 על כל הטענות אד-הומינם ("מי שהידע שלו הוא ברמה של תיכון"...) לא אגיב. אינני סובל את דרך ההסתכלות הזאת, הבוחנת בכל דבר את ה"מי" ולא את ה"מה" (לדעתי גם אתה הולך ונגמל ממנה, ואני מאחל לך שתשלים את התהליך בהצלחה). ישנם פרקים שלמים שבהם אני משווה את דרך הלימוד של ר' חיים עם זו של החזו"א; אם מצאת שם פגם, או מצאת ת"ח "פון אונדזערע" שינסח את ההבדלים טוב יותר – העלה את הפגם או הבא את הת"ח, במקום ללמוד מ"חזקות". (וסתם, בסוגריים, כדאי שתדע, שלא כל בני האדם רוכשים את כל הידע שלהם רק במסגרות החינוך הפורמלי שבהם למדו; ועצוב היה מאד אילו לא כך היה).  

 אתה כותב נגד ה'קו הממשיך את כל מחקר חכמת ישראל, זו המזהה בכל דור את התיאולוג, המורד, השבתאי, הרציונליסט, וכו'. המונחים כבר קיימים, צריכים רק להשתמש במושגים ובהגדרות ולהחיל אותם על חלקים שונים, יש מקום למעט יצירתיות אבל לא ליותר מדי... הבעיה הזו, [...]אינה שייכת דוקא לבראון, אלא לכלל מדעי הרוח שגולשים הרבה פעמים מעבר למקומם'. ובכן, אתה לא יודע עד כמה אתה מתפרץ לדלת פתוחה! אני עצמי כתבתי נגד ההאדרה הפסולה של ה'תעוזה' וה'נועזים', ואף כתבתי שבזמן המודרני הנועזים שהולכים נגד הזרם הם דווקא האורתודוקסים! ועוד הרבה באמתחתי בעניין זה. אבל למה אתה חושב שכך מדדתי לחזו"א? אמנם כתבתי שבקשת החרדית הוא יחסית בין אלה שפחות נכנעים בפני סמכויות הלכתיות, אך הדגשתי שרק יחסית לקשת זו, ואילו כל חלקי הספר מדגישים את שמרנותו! אתמהה!

לדבריך, "ניכר גם שבראון כל כך זלזל בידע החרדי הקיים על החזו"א, עד שהתעלם מהרבה דברים שקל היה לו לבדוק ולברר, כך שנוצר גם פער ברמתו ההיסטורית של החיבור". אם אתה מתכוון לחלק הביוגרפיה, שכבר נמאס לי להתעסק בו, אידרש לכך אי"ה בהמשך. כעת אני צריך לרוץ. ואני מתנצל אם בשל החפזון נפלו שגיאות בכתיבתי.

בני

מיימוני,

חלק מן הנ"ל עונה גם לך. אבל לשאלותיך האישיות אשיב בקצרה (ובחוסר חשק): למדתי בצעירותי גמרא עם חזון-איש'ניק מובהק (אם כי לא למדנו את ספר חזו"א). את הדוקטורט מסרתי לאחד מגדולי התורה שבדור (ולא הוזכר בפתח הדבר, מחמת רגישויות פוליטיות), מלומדי החזו"א מובהקים, והוא החזיר לי אותו עם ארבע הערות נקודתיות בלבד; ולבסוף, בכל שאלה שהתקשיתי בה, פניתי במכתב לר' חיים קנייבסקי; על כל שאלותי הוא ענה בגלויות קצרות כדרכו, חוץ מאחת (החשמל בשבת), שבה הוא הזמין אותי להיפגש איתו. האם יצאתי ידי חובתי?

תודה רבה על דבריך

בודאי לא התכוונתי לומר שלא היה ראוי שתכתוב את הספר, וכמובן ש"צוות של ת"ח" שיש להם גם את הדרישה המרכזית: יכולת מחקרית, לא קיים כמעט. ולא באתי לדון בסוגיא של נוח לו לספר שנולד או שלא נולד, אלא רק בבעיה שטענתי שקיימת בו. נכון, גם באדם יש בעיות קשות, ובכל אופן לדעת בית הלל נח לו שנולד...

אבל חושבני שהיתה עוד ברירה מלבד לכתוב או לא לכתוב: לבחון את הדברים בצורה יותר שיטתית עם אנשים מעולם ההלכה. סבורני שאם אותו גדול בתורה העיר לך על הדוקטורט רק ארבע הערות נקודתיות, זה מוכיח שהוא לא קרא או שלא רצה להעיר. כל אדם בעל אינטליגנציה בסיסית שקורא עבודת דוקטורט כל שהיא, בפרט בנושא שהוא מכיר וקרוב, אמור להגיד משהו יותר מאשר ארבע הערות נקודתיות. איך היית מגיב אם אבי רביצקי היה מעיר לך ארבע הערות נקודתיות?? ר' חיים קנייבסקי איש נחמד ועונה להתכתבויות בסגנון של צ'אט, אבל אין ערך רב להתכתבויות אלו..

לגבי הפילוסוף והפיזיקאי, איני חושב כמוך, מה שמביא אותי לחשוב כך הוא לא עיון עמוק ומופשט בתיאוריות על איך מנתחים הלכות, אלא ביקורת על הדברים שכתבת. שמתי לב להרבה ניסוחים שבעיני לא היו מדוייקים, והפרשנות שלי לכך היא שלא הושקע מספיק ליטוש בַּדיוק מן הצד ההלכתי. מה שכתבתי ש'הידע שלך הוא ברמה של תיכון', לא בא לזלזל, אלא מתוך הנחה (אולי מוטעית) שהשכלתך הרשמית בלימוד הלכה מסתכמת בלימודי התושבע"פ שבתיכון, ומשם עברת לאקדמיה. גם מקצוע ההלכה דורש השתלמות רבת שנים, ולימוד מהצד, כמוהו כאוטודידקטיקה של מי שלומד פיזיקה מהצד. (שוב, איני מדבר על ה'מי' כפי שכתבת, אלא על ה'מה', על הספר. מה שאני ראיתי בו. הרי אותך לא זכיתי להכיר).

יפה הבהרת שהניתוח שלך לחזו"א אינו פסיכולוגי (מזהה את האיד והאגו או תסביך אדיפוס) אלא עקרוני, מזהה עקרונות חשיבה. אבל לעקרונות אלו התכוונתי, למה שאתה קורא 'השקפה שלא מדעת', לתפיסות ראשוניות של מושגים דתיים והלכתיים. ולא לפסיכולוגיה במובנה המקורי. גם כאן יש גבול דק בין גורמים שב'השקפה יסודית' שקדמה למסקנה, ובין גורמים אובייקטיביים שהביאו למסקנה. וזה ענין חשוב. לא משהו ערטילאי, אלא שאלה קיומית ועקרונית לכל מי שלומד הלכה וגם מודע לשיטות חשיבה ביקורתיות.

(הסלקטיביות בבחירת הסוגיות לא היתה ענין מהותי באמת, לא התכוונתי שתכתוב עוד יותר ארוך, לא היינו עומדים בזה.. כוונתי היתה שישנם נושאים חשובים שהיו יכולים לבא במקום חלקים אחרים בספר, אבל זו באמת סתם הערה).

אין ברצוני להלאותך בדיונים שאינך מעוניין להיכנס אליהם, אבל לסיום באמת צריך להביע גם את ההערכה לעבודתך הגדולה, ולא רק את הביקורת. --- מבלי להיכנס לסיבות הביקורת שהובעה על ידי אנשים אחרים, אני באופן אישי מתעניין מאד בחזו"א בפן ההלכתי שלו, למדתי הרבה מאד בספר חזו"א ומה שחשוב לי הוא הצד התלמודי ('פאר הדור' למשל לא קראתי מעולם, קל וחומר 'מעשה איש' וכיוצא בזה, אגרות חזו"א פתחתי פעם האחרונה כשהייתי בישיבה קטנה. כשלומדים את החזו"א האמיתי הדברים האלו כמעט לא מעלים ולא מורידים. כשם שאין ללמוד על תורת היחסות מתוך פתגמי איינשטין על הקוביות ועל מלחמת העולם השלישית וכדו'), פיתחתי את הדעה שלי, ולכן טבעי שכשקראתי את דבריך, שחלקים מהם לא מצאו חן בעיני, שהבעתי את בקורתי, אולי במלים קשות מדי. אבל זה טבעו של עולם, ככל שהנושא קרוב ללב האדם וחשוב לו, המחלוקת יותר טעונה. (מחקר אקדמי חייב בעל כרחו 'לרצות' את צורת החשיבה המקובלת באקדמיה, ולו במדה מסויימת. בכל מחקר יש בבחינת 'מגרסת זהויות', וגם אצלך).

ולגבי החלק ההיסטורי, דיברתי רבות עם אנשים שחיו את ההיסטוריה של החזו"א, אני מתכוין לצד של הנתונים היבשים, ואצלך חסר מאד את הידע שקיים אצלם. פאר הדור ארחות רבינו ומעשה איש לא נחשבים בעיני אנשים שמכירים את ההיסטוריה של החזו"א, למקורות ששווים יחס, שמעבירים את הדברים בצורה שתשקף את המציאות. האדם מחוג המשפחה שעליו אתה סומך, ממש לא נחשב כמישהו שיכול להביא תועלת או שבאמת מתמצא (במחילת כבודו וכבוד עסקיו).

אם אנסה לסכם במשפט אחד, עיקר מה שמפריע הוא הפער בין הבטחון העצמי בו נכתבים הדברים, לבין הגיבוי שלהם בשטח מבחינת נימוק וביסוס לעומת אפשרויות אחרות. (ביטחון עצמי אינו דווקא "אין ספק שכך וכך", אלא נימה מסויימת, צורת כתיבה מסויימת. ההרגשה שקורא תמים מקבל).

מקוה שאגמל מכל שאר תכונותי הרעות בקרוב. ושוב יישר כחך. (לא מנסה להכריח אותך להיכנס לדיון שאינך מעוניין בו, ולא אראה את שתיקתך כהסכמה..)

שלך