למי שייך החזון איש? ביקורת "השקפה" על ד"ר בראון

בני

תודה רבה על דבריך

בודאי לא התכוונתי לומר שלא היה ראוי שתכתוב את הספר, וכמובן ש"צוות של ת"ח" שיש להם גם את הדרישה המרכזית: יכולת מחקרית, לא קיים כמעט. ולא באתי לדון בסוגיא של נוח לו לספר שנולד או שלא נולד, אלא רק בבעיה שטענתי שקיימת בו. נכון, גם באדם יש בעיות קשות, ובכל אופן לדעת בית הלל נח לו שנולד...

אבל חושבני שהיתה עוד ברירה מלבד לכתוב או לא לכתוב: לבחון את הדברים בצורה יותר שיטתית עם אנשים מעולם ההלכה. סבורני שאם אותו גדול בתורה העיר לך על הדוקטורט רק ארבע הערות נקודתיות, זה מוכיח שהוא לא קרא או שלא רצה להעיר. כל אדם בעל אינטליגנציה בסיסית שקורא עבודת דוקטורט כל שהיא, בפרט בנושא שהוא מכיר וקרוב, אמור להגיד משהו יותר מאשר ארבע הערות נקודתיות. איך היית מגיב אם אבי רביצקי היה מעיר לך ארבע הערות נקודתיות?? ר' חיים קנייבסקי איש נחמד ועונה להתכתבויות בסגנון של צ'אט, אבל אין ערך רב להתכתבויות אלו..

לגבי הפילוסוף והפיזיקאי, איני חושב כמוך, מה שמביא אותי לחשוב כך הוא לא עיון עמוק ומופשט בתיאוריות על איך מנתחים הלכות, אלא ביקורת על הדברים שכתבת. שמתי לב להרבה ניסוחים שבעיני לא היו מדוייקים, והפרשנות שלי לכך היא שלא הושקע מספיק ליטוש בַּדיוק מן הצד ההלכתי. מה שכתבתי ש'הידע שלך הוא ברמה של תיכון', לא בא לזלזל, אלא מתוך הנחה (אולי מוטעית) שהשכלתך הרשמית בלימוד הלכה מסתכמת בלימודי התושבע"פ שבתיכון, ומשם עברת לאקדמיה. גם מקצוע ההלכה דורש השתלמות רבת שנים, ולימוד מהצד, כמוהו כאוטודידקטיקה של מי שלומד פיזיקה מהצד. (שוב, איני מדבר על ה'מי' כפי שכתבת, אלא על ה'מה', על הספר. מה שאני ראיתי בו. הרי אותך לא זכיתי להכיר).

יפה הבהרת שהניתוח שלך לחזו"א אינו פסיכולוגי (מזהה את האיד והאגו או תסביך אדיפוס) אלא עקרוני, מזהה עקרונות חשיבה. אבל לעקרונות אלו התכוונתי, למה שאתה קורא 'השקפה שלא מדעת', לתפיסות ראשוניות של מושגים דתיים והלכתיים. ולא לפסיכולוגיה במובנה המקורי. גם כאן יש גבול דק בין גורמים שב'השקפה יסודית' שקדמה למסקנה, ובין גורמים אובייקטיביים שהביאו למסקנה. וזה ענין חשוב. לא משהו ערטילאי, אלא שאלה קיומית ועקרונית לכל מי שלומד הלכה וגם מודע לשיטות חשיבה ביקורתיות.

(הסלקטיביות בבחירת הסוגיות לא היתה ענין מהותי באמת, לא התכוונתי שתכתוב עוד יותר ארוך, לא היינו עומדים בזה.. כוונתי היתה שישנם נושאים חשובים שהיו יכולים לבא במקום חלקים אחרים בספר, אבל זו באמת סתם הערה).

אין ברצוני להלאותך בדיונים שאינך מעוניין להיכנס אליהם, אבל לסיום באמת צריך להביע גם את ההערכה לעבודתך הגדולה, ולא רק את הביקורת. --- מבלי להיכנס לסיבות הביקורת שהובעה על ידי אנשים אחרים, אני באופן אישי מתעניין מאד בחזו"א בפן ההלכתי שלו, למדתי הרבה מאד בספר חזו"א ומה שחשוב לי הוא הצד התלמודי ('פאר הדור' למשל לא קראתי מעולם, קל וחומר 'מעשה איש' וכיוצא בזה, אגרות חזו"א פתחתי פעם האחרונה כשהייתי בישיבה קטנה. כשלומדים את החזו"א האמיתי הדברים האלו כמעט לא מעלים ולא מורידים. כשם שאין ללמוד על תורת היחסות מתוך פתגמי איינשטין על הקוביות ועל מלחמת העולם השלישית וכדו'), פיתחתי את הדעה שלי, ולכן טבעי שכשקראתי את דבריך, שחלקים מהם לא מצאו חן בעיני, שהבעתי את בקורתי, אולי במלים קשות מדי. אבל זה טבעו של עולם, ככל שהנושא קרוב ללב האדם וחשוב לו, המחלוקת יותר טעונה. (מחקר אקדמי חייב בעל כרחו 'לרצות' את צורת החשיבה המקובלת באקדמיה, ולו במדה מסויימת. בכל מחקר יש בבחינת 'מגרסת זהויות', וגם אצלך).

ולגבי החלק ההיסטורי, דיברתי רבות עם אנשים שחיו את ההיסטוריה של החזו"א, אני מתכוין לצד של הנתונים היבשים, ואצלך חסר מאד את הידע שקיים אצלם. פאר הדור ארחות רבינו ומעשה איש לא נחשבים בעיני אנשים שמכירים את ההיסטוריה של החזו"א, למקורות ששווים יחס, שמעבירים את הדברים בצורה שתשקף את המציאות. האדם מחוג המשפחה שעליו אתה סומך, ממש לא נחשב כמישהו שיכול להביא תועלת או שבאמת מתמצא (במחילת כבודו וכבוד עסקיו).

אם אנסה לסכם במשפט אחד, עיקר מה שמפריע הוא הפער בין הבטחון העצמי בו נכתבים הדברים, לבין הגיבוי שלהם בשטח מבחינת נימוק וביסוס לעומת אפשרויות אחרות. (ביטחון עצמי אינו דווקא "אין ספק שכך וכך", אלא נימה מסויימת, צורת כתיבה מסויימת. ההרגשה שקורא תמים מקבל).

מקוה שאגמל מכל שאר תכונותי הרעות בקרוב. ושוב יישר כחך. (לא מנסה להכריח אותך להיכנס לדיון שאינך מעוניין בו, ולא אראה את שתיקתך כהסכמה..)

שלך